כואבים ומשחקים: מנכבה למדינה

דקה 77, פאהד אטאל מקבל כדור ברחבה ובלי להתבלבל שולח אותו לפינה של פאם הואנג-לם. זה כבר 0:2 ומהטריבונות עולה שירה גדולה: הפלסטינים השלימו עוד כיבוש וזה לא אמור להפחיד אף אחד. רק אולי לבאס את נבחרת וייטנאם, שכנראה תרד מנוצחת.

קבלו את טורניר הכדורגל "מנכבה למדינה" שארגנה הרשות הפלסטינית והחל השבוע באצטדיון פייסל חוסייני בא-רם, סמוך לרמאללה. הוא כולל נבחרות מירדן, פקיסטן, סרי לנקה, מאוריטניה, כורדיסטן, וייטנאם, אוזבקיסטן, אינדונזיה, טוניסיה וכמובן פלסטין. ישראל? עדיין לא, כנראה צריכים לקרות במזרח התיכון עוד כמה תהליכים עד שנראה את דודו אוואט מנסה לעצור את אטאל.

במשחק הפתיחה נרשמה אווירה ססגונית למדי עם כל האלמנטים של משחק בינלאומי. דגלים, המנונים, תזמורת המשטרה ואפילו ראש ממשלת הרשות סאלם פייאד, שירד לדשא ולחץ ידיים לשחקנים. גם הנסיך הירדני עלי בן חוסיין, אחיו של המלך עבדאללה, הגיע כדי לתת כבוד.

ביציעים יש לא מעט עיתונאים מהעולם, אבל מי שמעניינים יותר הם האוהדים שהגיעו מרמאללה, ג'נין, שכם ועוד. קשה לזהות איזה דפוס עידוד ייחודי או שירים סוחפים, אבל אחרי השערים (פלסטין אכן ניצחה 0:2) קיבלנו צהלולים, סאונד שעדיין לא יצא לנו לשמוע במגרש כדורגל (האם צהלולים יהפכו לקונטרה הפלסטינית ל-ווה-ווה-זלה של דרום אפריקה?).

נבחרת פלסטין בפועלה. יש עתיד לכדורגל(צילום: עוז מועלם)

כרטיס למשחק עלה חמישה שקלים, מה שהביא למגרש כ-6,000 צופים ועדיין אי אפשר לפספס את הקרחות ביציעים. גם אי אפשר לפספס את הכמות המרשימה של נשים וילדים.

מי שעוד לכדו את העין הם אנשי ה"כוחות מיוחדים" ששמרו על הסדר: גברתנים שחמושים באפודים מנופחים ומורידים לאפס את המוטיבציה של האוהד הממוצע לפרוץ לדשא, כדי לנשק שחקן נערץ או לחילופין לנגוח בשחקן יריב.

ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, התייחס לחיבור הבלתי שגרתי בין נכבה לכדורגל: "ההנהגה הפלסטינית קיבלה החלטה אמיצה לקחת את היום הכי קשה, הכי כואב שבו בעצם החל הסבל של העם הפלסטיני ולארגן בו משחק כדורגל כחלק מטורניר גדול. המסר הוא ברור - מספיק לאלימות ולשפיכות הדמים. רוב מוחלט של הרחוב הפלסטיני תומך במהלך הזה. אנחנו מנסים לשנות דיסק, אבל צריכים גם את ההכרה של הישראלים בזה שיש עם פלסטיני שרוצה מדינה".