פורנוגרפיה של היפוכונדריה

האם יש לך או היתה לך בעבר רככת? האם מעניינת אותך השפעת המערכת הפאראסימפטית על הפרשת האינסולין בלבלב? יש לך ידיד פסיכוטי ואתה מעוניין לדעת מדוע הוא רועד? "תרופות: המדריך השלם החדש" שיצא לאחרונה יספק את כל התשובות לאם ולאזרח המודאגים.

אבל כמו שיש אקמול ויש ליתיום, כך יש להבחין בין הציבור הרחב לבין הציבור הצר והמיוחד של חולני הכורסה וחלושי הארון, שעבורו מיועד הספר הזה באמת. עבור ציבור ההיפוכונדרים, החלשים, סטלני הקודאין, החיוורים והעייפים, מדריך התרופות השלם והחדש מהווה חומר פורנוגרפי נדיר. הוא התנ"ך עצמו. האמת והכרית היחידה שעליה יניחו את ראשם המוטרד בלילה. כדי להקל על שיקולי מעניקי המתנות, טרחנו לזהות ולמתג את משתמשי הספר האנונימיים לסוגיהם:

ההיפוכונדר או: מהי חלחולת?

ההיפוכונדר הוא הצרכן הטבעי של ספר התרופות. בסתר, אוגר ההיפוכונדר מצבור של עלוני תרופות כדי לבדוק אם יש לו סחרחורת, אי-שקט, יובש בפה, טשטוש ראייה, או כל תופעת לוואי, שכעת יוכל למצוא במקבץ אחד בספר. מעתה לא יצטרך להלאות את מוחו המלא בגידולים במחשבה הפשוטה והטורדנית שהנה הוא מטפח צניחה מיטראלית בשסתום הלב השמאלי. מעתה יוכל להשתעשע בשאלת שיתוק מערכת העצבים המרכזית, השגדון (עד היום הכיר רק את השגרון) או אפילו דלקת הפרקים השגדונית. אישוניו של ההיפוכונד יתרחבו מרוב עונג, מעצם ההתעמקות בפרק על תרופות נגד פירכוסים או על תרופות נוגדות תעוקת חזה. אם יש לזה תרופה, ייתכן גם שמזדחל לו איזה פרכוס, ובעקבותיו, כמובן, תעוקה, ואז אפשר לבחור בין נוגד חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים, חוסמי הבטא, או הדור החדש של חוסמות ספיגה מחדש של סרטונין.

הפרקים החביבים על ההיפוכונדר בספר נמצאים תחת הכותרת: "מה עלול להשתבש". לדוגמה: מערכות ההפרשה הפנימיות: מה עלול להשתבש, מערכת הרבייה והשתן. איזו שמחת חיים תתעורר בו לנוכח השיבושים האלה. איזו דיצה תתקוף אותו מעיון במילים כמו "תחלואה" שמתגלגלת על הלשון כמו מרשמלו, ואף במונחים מורכבים אך מענגים כמו "כאב תעוקתי" או "תרופת אילחוש מקומית". תרופות המשפיעות על האישון, תרופות לטיפול בגרד, בספחת ובנפחת כבר יביאו אותו למצב של התעלות שאין ממנה חזרה.

איברים חדשים שלא הכיר בגופו יצוצו לנגד עיניו באיורים מרהיבים. גזע המוח למשל (שלא ידע שיש לו) או בלוטת התימוס שממוקמת בחלקו העליון של החזה ועלולה לגרום למחלת חולשת השרירים. אבל יותר מכל, יהיה ההיפוכונדר מעוניין לדעת באיזה אופן תוחדר אליו התרופה כשמצבו יתדרדר. האם בתרחיף, תרחיץ, הזרקה תת-עורית או שמא דרך החלחולת (הרקטום).

החלש או: למה כולם נגדו?

את החלש ניתן לזהות על פי נטייתו לבלות זמן רב במיטה, לסבול סבל מר ולהאשים בכך את זולתו. על פי רוב החלש הוא גם עייף כרונית ואין לו מי יודע מה חשק לחיות. אבל אם תארוב לחלש ליד מיטתו ופתאום תלחש לאוזנו את המילה: "ספחת", או את המשפט השלם "חומרים נוגדי פירכוס", או אז פתאום יצוץ בעיניו זיק של חדווה והוא ידבק בחיים עד אינקץ.

החלש ישמח מאוד לדעת שכאב הוא תסמין ותו לא. אבל כמה רבה תהיה אכזבתו מהידיעה שעד כדי כך מזלזלת הקהילה הפארמקולוגית בכאביו, שהוסיפה 5 מ"ג של קודאין לרוקסט תחת השם הזדוני "רוקסט פלוס" בלי לספר לו. החלש יחבב במיוחד את האיורים שמבחינים בין מוח תקין למוח מדוכא. הוא ינבור בשאלת הקולטנים המיוחדים שמיועדים לקליטת האופיאטים הטבעיים של המוח (האנדורפינים) וימשיך לדבוק, בדחילו ורחימו, בנרקוטיקה הקלה.

העובדה שהספר מחולק לשמות גנרים ולא מסחריים, תפגע מאוד בחלש שרגיל להיות מרומה ומושפל בלאו הכי. איך לא סיפרו לו שנורופן ואדקס זה אותו דבר ושאלקה-סלצר זה בסך הכל אספירין? ואיך לא אכפת להם שבאייר הפיק את החומצה הסליצילית המכונה אספירין מצמח הערבה רגע לפני שהמציא את הציקלון B וערך ניסויים מזעזעים בבני אדם?

אבל במהרה יגלה החלש, שהספר נכתב בקפידה במיוחד עבור אנשים שהדכדוך לא זר להם. בפרק המקסים על תרופות עזר לשינה ונדודי שינה, ימצא החלש דיאגרמה צבעונית שמתארת את שלבי השינה ובשוליה הערת הנכאים: מאחר שתרופות מדכאות את שנת החלומות (אר.אי.אם) "יש אנשים שחווים מגוון השפעות מדכדכות ביום המחרת."

הסטלן או: מיהו הפודל של האופיאטים?

הסטלן לא מתעניין במחלות או בתרופות עצמן אלא בעיקר מהסוטול שיוכל לשאוב מהן בדרכים חוקיות. מאחר שהוא מחבב צמחים יותר מאשר כימיקלים, הוא ישמח לגלות שהורמונים דוגמת אינסולין (שאותו כבר מפרישה הכבשה דולי מפטמותיה) ומשככי כאבים נרקוטים, הם החומרים האחרונים שעדיין מופקים מצמחים. אפילו הקוקאין, שאת יעילותו כאמצעי הרדמה מקומית בניתוחי עיניים גילה הדוקטור פרויד (בשם איזה סאדיזם אדיפלי רצה לערוך ניתוחי עיניים בכלל?) עדיין מופק מעלי הקוקה הקובנים.

הסטלן יתרפק על איורי פרג האופיום ופרח הסולאנום שחור (הוא הבלאדונה) כמו גם על סגנונו הלאקוני להחריד של הספר שעל פיו השימוש תרופות נארקוטיות "מוגבל ביותר, משום שהן יכולות לגרום להרגשה מענגת (אופוריה) העלולה להוביל לשימוש לרעה ולהתמכרות." בנוסף לנספחים החביבים שעוסקים בויטמינים, במינרלים ובעזרה ראשונה, ימצא הסטלן נספח מיוחד שעוסק בסמים, מאלכוהול דרך מסקאלין ועד לניקוטין. לצערו, יודע הסטלן היטב שהסם היחיד שניתן לרכוש בבית המרקחת הוא הקודאין שאותו מכנה הרופא שלו "הפודל של האופיאטים", בניגוד לדוברמן שהוא ההירואין. אבל הוא מוכן לחכות, עד שיעבור ניתוח נורא ואז יקבל סוף סוף מורפין הישר למחזור הדם.

בניגוד לכל האמור לעיל, נראה כי יוצרי הספר עדיין מדחיקים את העובדה שהציבור הנרדף הוא הוא קהל היעד האמיתי של הספר. "כואב הראש - מה עדיף אקמול או אופטלגין?" כותבים שם על הכריכה האחורית. האם לשם כך באמת צריך את הספר? הרי כבר מזמן הפלגנו למחוזות אפלים ומורכבים מאקמול, שעליו לא נשאל יותר כלום.

"תרופות: המדריך השלם החדש" מאת פרופ' דינה מיטס, ד"ר יצחק לוי ואסתי אנגל, הוצאת "ידיעות אחרונות", 495 עמ'