הטריפ הרע של מכבי נתניה

אחרי חצי עונה אפשר כבר לומר: מכבי נתניה כנראה לא תגיע לפלייאוף העליון, לא תרד ליגה וגם לא תיקח גביע. היא הגיעה למצב שממנו תמיד פחדה: קבוצה ללא תכלית קיומית, החיה מכוח האנרציה, מתגלגלת מבוקר כבד למשנהו, ולא מוצאת אפילו סיבה להיות מדוכאת. יש לה עוד איקס זמן לשרוף כמו גומי מסריח ועקשן, והזמן כה עקבי, כה מתסכל. היא הפכה לדמות טראגית של אנטי גיבור, שניתן לדרדרו בקלות כמו אבן במדרונות של לחץ חברתי. הדלק שלה מספיק ליצור מומנטום של מקסימום שני נצחונות, לא יותר מזה.

הנה באים הגברים בשחור

בתחילת העונה היתה תקווה שהיא לא תזוז משש הראשונות, אבל לפעמים תקווה היא סיוט שרק אחרים מצליחים לקום ממנו, והפלייאוף העליון כבר לא נראה באופק של וינגייט, הוא הפך לסתם עוד מנטרה שחוקה. בכלל, נתניה נראית בחודש האחרון כאילו שאבו לה את הצורה בבית החולים של הפרמייר ליג, כל מיני גברים בשחור עם משרוקיות, פקידים סהרוריים במסדרונות הקפקאיים של ההתאחדות וסתם גורמים עוינים. כולם מתנכלים לה, אבל בעיקר היא מתנכלת לעצמה, מתוסבכת הנתניה הזאת.

היום של המפגרים

ימי שישי בצהריים, חורף, איילון מאיים להטביע אותך ואת הביטוח שלך. במקום לדפוק שינה בריאה שתחפה על שבוע שלם, אתה נדחס לארכיטקטורה הסכיזופרנית של איצטדיון "הקופסה" יחד עם עוד סרדינים מאזוכיסטים בצהוב, מקום שעליו אומרים שלדשא יש צבע של טישו ואלוהים רצה לכסות אותו בקרח, אבל התחרט ברגע האחרון. אף קבוצת צמרת לא שיחקה אף פעם ביום שישי, זה הפך להיות היום של המפגרים, שעת היצירה של הכיתה הטיפולית של הכדורגל הישראלי.

בית שימוש חוצה ישראל

אם לא נתניה ביום שישי, אז זה שידורים ישירים של הליגה הלאומית. ליגה המכוסה בקורי עכביש, מי שנופל בהם, יתקשה מאוד לקום. אם אתה מתחבר לטלוויזיה ורואה את הדבר הזה, או שאתה נכווה, או שאתה מתפקע מצחוק, או שאתה מתחיל לתלוש לעצמך איברים. זה לא ממש כדורגל, זה הכלאה בין סרטו של סלבדור דאלי "הכלב האנדלוסי" לכתבה על מחנה פליטים ברצועה. אם המגרש בפתח תקווה הוא אורווה, כאן מדובר בבית שימוש ציבורי של סוסים, בית שימוש חוצה ישראל, והעיקר, בכדור שינה אכזרי. תיקח יותר מדי, כבר לא בטוח שתקום.

הגוף בצמרת, הראש בתחתית

זה לא מקרי שהיהלומים התקבעו על שישי. מבחינה מקצועית הם התקדמו למרכז, אבל מבחינה נפשית הם עדיין במיץ של הזבל של התחתית, קשה למחוק חמש שנים בליגה השנייה במחי בעיטת עונשין של איציק זוהר. זה נמצא אצלך בתודעה, עדיין מנקר. אתה יכול להסתובב בחצרות האצולה, אבל רואים על הפנים שלך שאתה עדיין לא שייך, לא משנה כמה תנסה להסוות. לא צריך משקפי לילה מיוחדות כדי לראות זאת - על נתניה יש עדיין קורי עכביש.

הטריפ הרע הראשון של הציוויליזציה

הרבה תיאוריות חתרניות רוחשות מתחת ומעל פני השטח. החל בממשלות שכורתות בריתות מפוקפקות עם חייזרים, דרך מעורבות של המאפיה ברצח ג'ון קנדי ועד לתנ"ך: כל מה שקרה למשה רבנו במדבר קרה בגלל שהוא סבל קשות ממכת שמש ששיבשה עליו את דעתו (בכל זאת, מדובר בארבעים שנה של שמש ג'ינג'ית קופחת נון סטופ). מה שאדם וחווה אכלו בגן עדן לא היה תפוח, אלא טריפ. מיד אחרי שהכימיקלים חילחלו לגוף הגיעה המודעות המינית ותשומת הלב לאופיו עוצר הנשימה של הגן ההזוי, אחר כך הגיע שלב הפראנויה. תשאלו את נציגי מסיבות אסיד, גם להם זה קורה כל פעם.

הנה אנו המיואשים

גם בכדורגל יש תאוריות חתרניות הנובעות מיאוש קיומי. בזמן האחרון התפתחה אחת מקומית: סבסטיאן סימרוטיץ', אותו דמוי-חלוץ ששיחק בהפועל תל אביב, שייך לפס ייצור כלל עולמי, שמפקדתו יושבת בין הבלקן לרוסיה, וכל עונה הוא מנפק כמה דמויי סימרוטיץ' למאמני כדורגל נאיביים בכל הפלנטה. מדובר בשחקנים טכניים ביותר, שלפי הגדרת פילוסוף הרנסאנס הידוע ויקו (חדד) הם שחקני התקפה, אך לא חלוצים. הם לא מבקיעים, אבל מעניקים תחושה אשלייתית שכל רגע אמור לפרוץ הסכר, והם יהפכו לאנדריי שבצ'נקו. ככל שעובר הזמן, מתחזק הרושם שהרגע הזה כבר לא יגיע, בסוף הוא באמת לא מגיע. בכל אופן, העונה הם שלחו למזרח התיכון את רוסלן לוברסקי.

זמן ההנגאובר

לוברסקי מסמל יותר מכל את מכבי נתניה של השנה: פתיחת ליגה היסטרית, רצחנית, מעוררת ציפיות ופותחת את הצ'אקרות, אבל פתיחה שמסווה את האמת. האמת לא נמצאת אי שם, כפי שנאמר בסדרה שעשתה קופה רצינית מתיאוריות חתרניות, היא ממש פה. נתניה פתחה את העונה מאוהבת בעצמה ושיכורה, עכשיו זה זמן ההנגאובר. הדגם הרומנטי של היהלומים פשט את הרגל אחרי חצי ליגה, המציאות יכולה להיות כונס נכסים אכזרי במיוחד.

הכוכבת של בית הדין

למה שקורה במגרש תמיד יש השלכה על מה שקורה מחוצה לו, ונתניה גם הפכה להיות הכוכבת הבלתי מעורערת של בית הדין של ההתאחדות: כמעט כל שבוע מישהו צהוב דופק כרטיס נוכחות אצל הדיין, אם זה ספיחי פרשת הנקודה האבודה שאבי לוזון גנב לקבוצה, היריקה הווירטואלית של עמוס נחייסי, או הגירסה הסוריאליסטית קומית של איציק "בויה" זוהר לביטויי הגזענות שלו (כשאמרתי כושי התכוונתי לאמינדוב חמיסי, הוא לא יהודי, אז זה בסדר).

הסבלנות מעצבנת

בשקט בשקט, במקום להתקרב לפתח תקווה, היא מתקרבת לבני יהודה. נכון, היא לא תרד, העונה הזאת היא קיבעה את עצמה כנציגת פרמייר ליג לגיטימית, מה שזה לא אומר, אבל עדיין, למרבה הצער, היא לא ממש התנתקה. בכל אופן, הניתוק יבוא, צריך רק סבלנות, ובניגוד למה שהג'ינג'י מהטברנה אומר, סבלנות היא הדרך המעצבנת ביותר, לפחות בכל מה שקשור לכדורגל.