רננים בגן

בבוקר יום שישי האחרון, כל ילדי גן רננים לבשו לבן. הם נכנסו לגן כשסלי ביכורים בידיהם וכתרי פרחים מעטרים את ראשם. אחרי ארוחת הבוקר החגיגית, נייר לבן נפרש על השולחנות ובמהלך היום התמלא בציורים של משה על הר סיני עם לוחות הברית בידו, והרבה הרבה פרחים וירוק סביב. "כפי שסופר, כשמשה ירד מהר סיני, התמלא ההר ירק ופרחים", מסבירה רחל גורן, מייסדת ומנהלת גן רננים. בגל של גאווה, היא נזכרת במעמד דומה: איך לפני 30 שנים, בגן הראשון שפתחה בקווינס, הילדים בגן, רבים מהם ההורים של הילדים שהיא מלמדת היום, לבשו לבן גם הם.

"הילדים זה הכיף שלי". גן רננים

"לעיתים קרובות אני הולכת ברחוב ופוגשת הורים של ילדים שלמדו ברננים", היא מספרת. "הם מספרים לי איך הילד שלהם סיים קולג', איך היום הוא עו"ד, בנקאי, מתכנת מחשבים. אני מרגישה גאה, כי אני יודעת שהבסיס להצלחה הזו, היסודות שאפשרו את כל זה, נוצקו אצלי בגן."

גן רננים הוא הגן הישראלי הוותיק והמוכר ביותר בניו-יורק. הסניף הראשון נפתח לפני 30 שנים ב-פרש מדוז, שבקווינס, ורבים מתושבי האיזור הישראלים זוכרים אותו בחיבה. היום קיימים שני סניפים אחרים, "רננים" במנהטן ו"האפי דייז" בריברדייל. הגנים מחולקים ל-3 כיתות: כיתה לילדים מגיל 18 חודשים עד שנתיים וחצי, משנתיים וחצי עד שלוש ומשלוש עד חמש וחצי. בכל כיתה יש פחות מ-20 ילדים ומפקחות עליה גננת ישראלית מוסמכת, גננת אמריקאית עם רשיון ממדינת ניו-יורק וסייעת. מעבר לזה, פעם בשבוע מגיעות לגן מורה מוסמכת ליוגה, מורה למוזיקה, מורה לריתמיקה ותנועה, ועוד. לצוות הענף הזה מצטרפים פקידת קבלה, מאבטח בכניסה, ורחל עצמה, שמסתובבת בין הכיתות ומפעילה את הילדים.

"הילדים זה הכיף שלי", היא מעידה, "בחיים לא הייתי רוצה לוותר על זה".

הקריירה של רחל התחילה לפני 46 שנים, בנתניה. "כשסיימתי סמינר, לגננות הצעירות לא נתנו לעבוד בתוך העיר, אלא שלחו אותנו למקומות מרוחקים, כמו כפר יונה ובוחן", היא מספרת. "וכשנולד לי ילד, כל הכסף שהרווחתי בעבודה היה יוצא על שמטרפיות". רחל מצאה שהגיוני יותר שתישאר בבית עם הילד שלה. "גרתי בבית פרטי עם חצר גדולה, וכשחברה אחרי חברה התחילו להביא אלי את הילדים שלהן, החלטתי לפתוח אצלי גן פרטי". הגן שפתחה בנתניה נחל הצלחה יוצאת דופן. "הביקוש היה כזה שהיה לנו נהג משלנו שהיה אוסף כל 'ילדי השמנת', הילדים של אנשי העסקים והמחשבים, מכל נתניה".

"חוזה השכירות שלי לגן בנתניה הסתיים והגעתי לביקור אצל המשפחה שלי בניו-יורק עד שיסגר חוזה חדש", רחל מספרת. אבל החוזה החדש התמהמה, ואחרי תקופה של התלבטיות ונסיעות הלוך ושוב, החליטה להשאר בארה"ב. היא מצאה עבודה כממלאת מקום בבית הספר ע"ש סלומון שכטר שבקווינס ובגנים שונים בסביבה. "דרך העבודות האלה הכרתי הרבה הורים ישראלים, וכולם אמרו לי, 'את יודעת שאין כאן בסביבה אף גן ישראלי?' היו בייבסיטרים, משפחתונים, היו בתי כנסת שנתנו חינוך יהודי-אמריקאי, אבל לא היה גן ישראלי אמיתי".

בעידוד ההורים, ב-1982, רחל פתחה את הגן הישראלי הראשון בקווינס. "מהיום שפתחתי את הדלתות היו לי 17 ילדים", היא מספרת. במהרה הביקוש עלה על המקום, ורחל העבירה את הגן למבנה גדול יותר. אחרי עשור בקווינס, "כבר היו לי שישים ילדים ושני מיניבוסים שהיו אוספים אותם בכל בוקר מכל רחבי הרובע".

ב-1993, בעיקבות הביקוש הגובר, רחל פתחה גן נוסף במנהטן. "זה לקח המון אומץ", היא מודה. "השקעתי בו 150,000 דולר, את כל החסכונות שלי". במשך כמה שנים ניהלה את שני הגנים במקביל, אך ב-1996, בעקבות השינויים הדמוגרפיים באזור, החליטה לסגור את הגן שבקווינס. "השכרתי את המקום לסינים", היא מספרת ,"אבל עד היום מעל הדלת תלוי השלט 'גן רננים'".

הגן במנהטן, ברחוב 61 והשדירה הראשונה, שהתברך בחצר צמודה ומיזוג מרכזי, הפך לספינת הדגל, אליו הורים מכל רחבי ניו-יורק הביאו את ילדיהם. רבים מההורים האלה חיו בריברדייל, דרכם נפתח לרחל חלון ההזדמניות הבא. "הם סיפרו לי על גן באיזור שלהם שנוהל בצורה גרועה ולכן נסגר על ידי משרד הבריאות. בעצתם לקחתי את המקום, ניקיתי, שיפצתי, ובניתי אותו מחדש בהתאם לכל התקנות, וב-2006 פתחתי שם 'רננים' חדש".

"להשיג את הרשיון", רחל עונה מיד. "בארה"ב, המוסדות לילדים מחולקים לכמה רמות. משפחתון לקבוצה של 12-10 ילדים. Group Care שמתאים עד ל- 16 ילדים. מעל זה, זה כבר ,Day Care שהוא בחזקת מוסד חינוך רשמי, ממש כמו בית ספר".

כדי לקבל רשיון ל Day Care- בניו-יורק, המבנה של הגן צריך לעבור אישורים מדוקדקים של מחלקת התכנון, משרד הבינוי ומשרד הבריאות. בכדי שמישהי תוכל לעבוד בו כגננת היא חייבת לסיים בהצלחה קורסים בעזרה ראשונה, החיאה, טיפול בילדים שעברו התעללות, ובנוסף לתת טביעת אצבעות, שלוש המלצות, טופס רפואי עם זריקת טטנוס, אישור בריאות, טופס מאלבני שמראה שאין לה עבר פלילי, ועוד כהנה וכהנה. לילדים מעל גיל שנתיים, הגננת חייבת ברשיון ממחלקת החינוך בניו-יורק. "את כל הדברים האלה גיליתי תוך כדי עבודה, ולהשיג את הרשיון לגן הראשון שלי הייתה מסכת יסורים", מספרת רחל. אבל בסופו של דבר, הדרך שעברה זיכתה את הגן בחותם הצטיינות שמתי מעט יכולים להתגאות בו.

"ילדים", מעירה רחל, "זקוקים ללוח זמנים מובנה וקבוע, ויום טיפוסי בגן רננים מתנהל בדייקנות של שעון שוויצרי: בין 8:30 ל-9:20 ההורים מביאים את הילדים. הגננות מגיעות לגן כבר ב-8:00 ופותחות את השולחנות. סביב כל שולחן יושבים עד שישה ילדים, וכל שולחן הוא 'תחנת עבודה' שמוקדשת לנושא אחר: יש פינת יצירה, פינת סיפור, פינת קוביות ועוד. העבודה ליד השולחנות שונה לכל קבוצת גיל, כמובן. לכל קבוצת גיל תוכנית לימוד משלה. לפני שיציירו צריך ללמד אותם קודם כל איך להחזיק עיפרון. כשאני נותנת לילדי הגיל הרך חימר והם לשים, מועכים, ודופקים אותו על השולחן, זו בעצם הכנה מוטורית להחזיק עיפרון. עם הילדים המבוגרים יותר, הגננות עובדות אחד לאחד על 'דפי עבודה', חיבור, כתיבת השם, לעבור על הקווים של האותיות, לקרוא מילים פשוטות, לפי הרמה של כל ילד. ב-10:00 יש ארוחת בוקר, ואחריה מה שנקרא 'שעת ריכוז', שלב הלמידה. בכל כיתה יש 'לוח פעיל': שלאורך היום מתמלא באותיות, מספרים, דמויות וצורות צבעוניות, ומהווה תזכורת לכל מה שנלמד באותו היום. אם הקראנו את הסיפור 'אליעזר והגזר', כל הדמויות יופיעו על הלוח. אם קראנו על השבת, ציור של הפמוטים ישאר תלוי שם".

ב 11:30-יש הפסקת פיפי והחלפת חיתולים לקטנים. לגדולים יותר רק מזכירים מידי פעם ללכת. "זה דבר מאד חשוב", מדגישה רחל, "לא כל גן עובד על הנושא של 'טוילט טריינינג'".

פרק ה'ריכוז' מלווה בשעת יצירה, שנסובה על נושא השיעור. היצירה מלווה ביציאה לחצר – כל קבוצת גיל לחוד – הקראת סיפור, ארוחת צהריים, מנוחת צהריים, השכמה וחטיף. בין 3:00 ל-3:30 יש סיכום, שבו עוברים על כל מה שנלמד במשך היום, וב-4:00 ההורים אוספים את הילדים .חלק מהילדים נשארים עד 6 בערב, כשל גננת תערוך אם אלה פעילות כמו יצירה, הדבקה, סיפור או שירה.

"לסגור מעגל ולחזור לקווינס", עונה רחל. את סגירת המעגל הזו היא מתכננת לשנת הלימודים הקרבה, אז תפתח סניף בקווינס. היא מצפה בהתרגשות לפגוש שם את כל הילדים של הילדים שלמדו אצלה בגן הראשון בקווינס.