לידיעת הציבור
גיל אלבז מאמין שקיבוץ ושילוב מידע מכל מקור אפשרי יכולים לספק פתרונות לכל בעיה שהיא, כולל בעיות בחשבון הבנק של מקימי חברות המידע
יכול מאוד להיות שאנשים מוצאים את הפוקוס שלהם בחיים עוד בילדותם. סוחרים רבים מספרים שכבר כשהיו ילדים נהגו להציג את מרכולתם על שולחן עץ קטן אל מול ההורים המתמוגגים, כוכבי כדורגל בעטו בכל דבר שזז, מוזיקאים תופפו על סירים ושחקנים לבשו את הבגדים של אבא והאיפור של אמא עוד לפני שמלאו להם 7.
במקרה של גיל אלבז, קשה להאמין שלוח השנה לחקלאים הוא זה שסיפק לו את השראת הילדות למקצועו הנוכחי.
לא, אלבז לא חלם לגדל ירקות או להיות בעל מפעל לדשנים. אלבז הילד התחיל להתעניין בנזילות מידע עוד בשנות השבעים, בעזרת אותו לוח השנה, שריכז כמות גדולות של נתונים, כמו הטמפרטורה הממוצעת בחודשים ובמקומות שונים בארצות הברית או השינויים בריכוזי האוכלוסין בעיירות כאלו ואחרות. אלבז היה בולע את המספרים בחדווה ומתערב עם משפחתו על שינוי מזג האוויר. היום, אגב, התעשיה הזו נסחרת ב-12 מיליארד דולר בשנה בוול סטריט.
גיל אלבז, 41, נולד בוושינגטון לאב ישראלי ואם אמריקאית, שהחליטו לקרוא לו גלעד. אביו, ניסים אלבז, היה מנהל בית ספר ומרצה לספרות עברית. הוא אף כתב ספר אוטוביוגרפי שראה אור בישראל תחת השם "פרחים ופרחחים". אמו, מורה לשעבר, נפטרה כשהיה בן 18.
"כמו כל הישראלים, אבי היגר תחילה לחוף המזרחי. אבל כמו רובם, הוא גם שנא את השלג אותו היה גורף מהמדרכות לפרנסתו במהלך לימודיו. אז הוא התחיל לנדוד מבוסטון לוושינגטון ולבסוף לטכסס, שם יורד שלג רק פעם בעשור. שם גם החלטתי להחליף את השם שלי לגיל. זה פשוט היה קל יותר לעיכול. אבא שלי ועוד כמה חברים עדיין קוראים לי גלעד, אבל בגדול זה 'גיל'", הוא מחייך. אחיו, איתן, עובד על סטארט אפים משלו, והאח הצעיר, נועם, הוא תלמיד ישיבה בירושלים.
"תמיד רציתי לחיות שם, לגור בישראל לפחות למשך שנה, ואפילו התקבלתי לשנה בטכניון במהלך לימודיי בקליפורניה, אבל בטכניון ביטלו את קבלת הסטודנטים הזרים מכיוון שלא הייתה השתתפות מספקת. זה היה די מאכזב בזמנו, וככה השנה הבאה מעולם לא הגיעה".
עוד לפני המעבר הפרטי לללוס אנג'לס, באותם ימים חמימים בטכסס היה אלבז הצעיר כותב במחברתו את חלומותיו ושאיפותיו. חלקם, לשמחתו, התגשמו במהירות: "אני זוכר בוודאות שכתבתי, בגיל שבע או שמונה, שאני רוצה להיות מתמטיקאי עשיר, דבר שלא היה ממש הגיוני בזמנו. וגם רציתי להמציא מכונה שתענה תשובה על כל שאלה. הייתי ממוקד מאוד. ציינתי עוד כמה תחביבים שאעשה בזמן שאני עובד על הדברים האלו, כמו סחר במניות. אני די בטוח שאם הייתי גדל בחוף המזרחי ודאי הייתי אחד מאנשי קרנות הגידור, אבל עם הגישה של החוף המערבי התגלגלתי לטכנולוגיה".
ולו היית גדל בישראל?
"מעניין לחשוב על זה. הרבה מהחברות שקמו בתחום שלי היו ישראליות, כאלו שחיפשו קונטקסט, רלבנטיות, קישור בין מודעות ברשת. ומצחיק הוא שרבות מהן הסתיימו בשתי האותיות 'גו', כמו קוויגו, או כמו אוינגו שלי. צריך לעשות על זה מחקר. לא משנה המיקום הפיזי שלי, בטח הייתי מתעסק בחיפוש הקישורים, בקטגוריות של טקסט, באוטומטיזציה של תהליכים אלו ויישום מידע".
לא הטרידה אותך העובדה שאתה תמיד חג סביב אותו העניין?
"כשהייתי בן 26 בערך טיילתי הרבה באירופה ויצא לי לחקור קצת את החיים. כן, לפעמים אתה מרגיש שישנם פיתויים לגבי סוגי חיים אחרים. אם אתה מתמקד בכך אתה תמיד יכול לחשוב שהדשא ירוק יותר ושמישהו חי את חייו בצורה אחרת. אני דווקא מרגיש בר מזל להיות במקום שתומך בחושים היזמים שלי ואני לא יכול להיות שמח יותר ממה שאני עושה".
הכל מידע
אלבז מחזיק בתואר בהנדסה ומדע שימושי מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, שבוועד שלו הוא מכהן בימים אלה. במהלך הלימודים בקולג' הוא היה מוכר שואבי אבק מדלת לדלת והשתדל "להישאר בעל גישה חיובית", גם כשדלתות נטרקו בפניו.
לאחר שעבד במספר חברות, ביניהן סייבס ו-IBM, הקים אלבז את אפלייד סמנטיקס (לשעבר אוינגו), שנרכשה על ידי גוגל בשנת 2003 בעבור 102 מיליון דולר + מניות ועזרה ליצור את אדסנס, מוצר הדגל הפרסומי של גוגל. אגב, אביו, שהשקיע 10,000 דולר בעסק של הבן בתחילת הדרך, קצר לאחר האקזיט לגוגל 18 מיליון דולר.
אלבז נשאר עם ענקית החיפוש עד 2007 והקים את Factual.com שנה לאחר מכן. לחברה יש 53 עובדים, עם משרדים בעמק הסיליקון, לוס אנג'לס ושנחאי ומשקיעים מכובדים כמו רון קונוויי, אנדריסן-הורוויץ, אינדקס ונצ'רס, ועוד. אלו גיבו את חלומו של אלבז בהשקעות בסך 27 מיליון דולר. הרעיון הכללי הוא ליצור מערכת יחסים עם אתרים, גופים ומפתחים (בשונה מגולשים, או משתמשי קצה רגילים) בכדי לאגור כמה שיותר עובדות ונתונים באתר אחד. בינתיים, Factual מאגד מידע על למעלה מ-65 מיליון מקומות בעולם דוגמת מסעדות, מלונות, משרדי רופאים ועוד. כלל המידע הזה, לעתים במכוון ולעתים במקרה, משפיע על מקורות מידע אחרים ברשת. אלו מזינים האחד את השני וחוזר חלילה. ובשפה פשוטה, המידע שנאסף על ידי החברה כפול מכמות המידע שאצורה בספריית הקונגרס נכון להיום.
כמה עלה לכם שם האתר?
"היינו צריכים לקנות אותו מחברה ציבורית. לא קנינו אותו בהנחה, בוא נאמר, וזה היה קרוב לשש ספרות. המשא ומתן לקח קצת זמן כמו גם החיפוש שלנו אחר מותג, שם שיתאים בדיוק".
למה לאגד את המידע בצורה הזו, בעצם?
"החלטות נעשות כל הזמן. הן נעשות במודע, שלא במודע, על ידי הסמארטפון שלנו, על ידי הפוליטיקאים שלנו, ועולה השאלה שאם כל ההחלטות האלו מתקבלות כל הזמן, האם יש שקיפות בגישה למידע שעוזר לנו להחליט איך שהחלטנו? אולי יש שם הטיה? אולי טעות לשמה? ולמה אין שוק שמספק מידע נזיל ומקוטלג? התשובה היא שהיסטורית קשה לעשות מהמידע הזה כסף, ומשקיעים לא נהרו אחריו במיוחד. קרנות הון סיכון בדרך כלל מנחות אותך לרדוף אחרי כספם של מפרסמים או כספם של משתמשים. לך תבנה משהו ויראלי. אבל עכשיו, כששומעים כל הזמן את המושג 'שטף מידע', המודל העסקי הזה יוערך יותר וייראה כחזק יותר".
מה שמעניין הוא שברגע שהתחלת לדבר על הנושא הזה נמחק לך החיוך מהפנים בפעם הראשונה היום.
"נכון. אני מאוד רציני לגבי זה. אני מרגיש שישנה דרך בה האנושות יכולה להיות יעילה בהרבה, לעשות הרבה פחות טעויות, למקסם את היכולות האישיות שלנו לטובת הקהילה או הכלכלה. יש כל כך הרבה פוטנציאל לחיבור עמוק יותר בין אנשים, ולמרות שהרבה אנשים לא רואים זאת כבעיה הקשורה למידע, אני רואה את זה כבעיית מידע טהורה. אף אחד לא יודע על מי לסמוך, מי יכול לעשות מה, מה לקנות, איך לבנות. מידע עוזר ליעילות. אני נוטה להיות אופטימי, אבל מדי פעם אתה שומע על אתגרים וסכנות כמו התחממות כדור הארץ או פיתוח נשק גרעיני, חיידקים ועוד בעיות עצומות. לעתים אני מקשיב לחוזי האסונות האלו ואומר שאם באמת יש סיכוי שתרחיש יום דין שכזה יתממש, הרי שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להבין איך אנחנו יכולים להיות יותר פרודוקטיבים ולמה עדיין יש כל כך הרבה עוני. אם כולנו נרתום יחד את מיטב מאמצינו, אין סיבה שלא יהיה שינוי. אני מאמין ברעיון של יחידניות ושל האצת חדשנות אבל זה בהחלט דורש עוד חלוקת מידע. אחרת אנחנו עוד קבוצה של אינדיבידואלים שמנסים כל אחד לבד לפתור בעיות".
נדמה כי העניין הזה מלווה אותך מגיל קטן. יחד עם זאת, הלכת בתחילת דרכך והקמת חברה שעסקה בתחום אחר.
"אתה צודק. במובן מסוים אוינגו הייתה אנתולוגיה שהושפעה מהעובדה ש-יאהו החלה לאגד מידע וגם אנחנו רצינו לעשות את זה. אחר כך התברר שבסיס הנתונים של מיליוני מילים והקשר ביניהן היה יעיל ביותר עבור מפרסמים. היום העלויות של איסוף המידע כל כך הרבה יותר זולות שאני כמו ילד בחנות ממתקים".
אבל אי אפשר לאסוף את כל המידע כל הזמן. איך החלטת להתחיל עם המיקוד ב'מקומות'?
"יש לנו צוות שמנהל את המוצר. אני מתווה את החזון סביב הטכנולוגיה הבסיסית והחזקה בכל הנוגע לאיסוף כמויות עצומות של מידע, לשים אותו באינדקסים ולשחרר אותו. אבל האמת היא ש'מקומות' זה לא משהו שהתחלנו איתו. השקנו ב-2009 עם המון מידע, ואז עידן הטלפונים החכמים המשיך וצבר תאוצה. הרבה אנשים פשוט אמרו לנו שמידע על מקומות זה מה שבאמת מעניין אותם, וזה מה שבחרנו להתמקד בו. כיום אנחנו מוסיפים גם קטגוריה של 'מוצרים'".
איך מחליטים מהו מידע רגיל ומה איכותי? והאם מה שטוב לכם בהכרח טוב לאחרים?
"ישנם כל מיני ממדים לאיכותו של המידע. כמה הוא מקיף, כמה אצרו אותו, כמה הוא טרי ועדכני, ואנחנו עובדים על כל הבעיות האלו. אחת הבעיות היותר קשות היא כפילויות. יש מקומות עם יותר משם אחד, או יותר מכתובת אחת, או בלי כתובת בכלל. אז אנחנו מאמנים את המערכת שלנו על מידע קיים בכדי למצוא שגיאות באלגוריתמים".
מתחרים בגוגל
אלבז, הנשוי לתובעת פדרלית לשעבר ואב לשלושה, תמיד תהה למה בעצם הוא נמשך למספרים. "למרות שהורי עסקו בהוראה, היו דברים שאבי עשה שחשפו אותי לכך. לא חשבתי על כך במשך שנים, אבל נומרולוגיה, למשל, הפיכת אותיות בעברית למספרים והמיסטיקה שמאחורי זה היו דברים שראיתי מגיל צעיר".
ומספרים, כמובן, מודדים גם את הרווחים ש-Factual מבקשת לגרוף מאיסוף המידע המאסיבי. "אנחנו חושבים שיש למידע עצמו ערך, ולעתים נעדיף להחליף מידע במידע ולא מידע בעבור כסף, דבר שלא מופיע בשורה התחתונה. אנחנו גובים על הגישה למאגרי המידע שלנו סכום חודשי. אנחנו מרוויחים לא רע ועומדים במטרות שלנו".
וזה משעשע שאתה עוסק בנזילות מידע אבל לא משחרר שום מידע בנוגע לרווחים שלכם.
"אנחנו מאמינים בפתיחות ושקיפות, אבל לא חושבים שכל פיסת מידע בעולם צריכה להיות פתוחה ושקופה. יש חברות עם מידע חסוי או כזה שהן צריכות לשלוט בו. אבל אם יש להם מידע שהוא לא באיכות כזו גבוהה זה בהחלט הגיוני למקר אותו לגורם חיצוני שמתמחה בתחום. העובדה שאני פונה לחברות ולא לגולשים זה בגלל שהעסק הקודם שלי עסק בחברות ולא בצרכנים. אני מכבד את הקושי שבתחום והיה לנו דיון בחברה בנושא. אמרנו שאם אנחנו רוצים לבנות את חברת המידע הכי גדולה שיש אז כדאי שנהיה פלטפורמה נייטרלית ושנעבוד עם כמה שיותר חברות ולא נתחרה איתן על הגולשים. כמובן, יש חברות שמתחרות איתנו בקטגוריות מסוימות, כולל 'גוגל מקומות', אבל אנחנו נעים מהר מאוד".
במסגרת השאיפה למצוינות טכנולוגית, אלבז הוא דירקטור בקרן של של פרס X המבטיח, בין היתר, סכומים נכבדים למי שיצליח לשלוח אנשים וכלי טיסה לחלל ומתחזק קרן צדקה משפחתית שמתמקדת בנושאי סביבה וחינוך. באחד הנאומים שנתן הוא אמר: "אם תלמד אדם לדוג הוא יאכל במשך כל ימי חייו. כלומר, כל עוד האוקייאנוס יהיה זמין עבורו. וזה נכון גם עם מידע". כמכור לתחום, הוא מצא את מקומו בעת שעבד בגוגל, שם המנטרה הייתה שהכל נע מסביב למידע. "כשהלכת לפגישה, הכבוד היה לנתונים ואיך אתה יכול להוכיח את הרעיון שלך, לא רק לומר מהו הרעיון שלך", הוא מסביר. "אינטואיציה היא מה שאתה צריך בכדי להבין איזה ניסוי לעשות, אבל זה לא מה שאתה צריך בכדי להחליט או להסיק מסקנות. יש אנשים שחוששים לוותר על השליטה לטובת אנשי הנתונים, אבל יש כל כך הרבה מקום לניהול, אסטרטגיה וקבלת החלטות, שזה פשוט עוד כלי רב עוצמה שמציב אותך על המסלול הנכון".
אין רומנטיקה בקצת בלאגן? הרי מטעויות הגיעו כמה מהתגליות החשובות בהיסטוריה.
"אם יש דבר שאני בטוח בו, זה שטכנולוגים לעולם לא יוכלו להיפטר מבלאגן לגמרי, וחבל שאין מילה באנגלית לבלאגן. תמיד יהיה כאוס וזהו טבע הדברים. אתה לא רוצה שרופאים רק יסתכלו לך בעיניים ויחליטו מה לא בסדר. אתה רוצה שהם יעבדו לפי נתונים. יש כאן רומנטיקה, אבל ברגע שאנחנו מתחילים להתרגל לדרך החיים החדשה שכוללת פחות טעויות, היא תועדף מהר מאוד".
למה שגולשים יבטחו בחברות עם המידע האישי והיקר שלהם?
"אני לא בטוח שכדאי להם. לי אישית אין זמן לקרוא את כל התנאים שאתה חותם עליהם בתחילת השימוש באתרים. אני מכיר אישית את המייסדים של רבים מהאתרים האלו ואני יודע שיש הרבה כנות במשימה שלהם. כיום החברות האלו עושות הרבה כסף דרך שימוש בפרופיל שלך, ואני חושב שבעתיד תהיה אפשרות לחלוק ברווחים האלו. כיום אתה נותן להם את הרווחים בתמורה לחוויית שימוש נהדרת במוצר שלהם. אין בזה רע, אבל אני חושב שזה ישתנה.
אנשים צריכים להיות בעלי שליטה גדולה יותר בעתיד המידע שלהם ולכן צריכים להיות כלים יותר טובים לניהולו. אני חושב הרבה על נזילות מידע, ואני הרי מחליף מידע עם חברות אחרות. ככה אני נכנס פנימה למערכת. מידע זה כמו מטבע חליפין באיזשהו מקום".
לדברי אלבז, הוא השקיע בלמעלה משלושים סטארט-אפים, כולם עוסקים במידע ונתונים בצורה כזו או אחרת. כמו רשתות חברתיות לקוראים, חברות שעוסקות באיסוף מידע על מזג האוויר בכדי למכור ביטוח לחוואים, מידע שמשמש לפרסום, מידע שמחליט מי זכאי לקבל הלוואה, ועוד.
למצוא פתרונות
כשהוא חושב על אמו, שנפטרה לפני יותר משני עשורים, הוא אומר שהיו לה "ערכים חזקים מאוד סביב חינוך ומשפחה. היא הייתה אינטליגנטית מאוד, ולמרות שלא הייתה לה קריירה דרמטית במיוחד היא תמיד שמה דגש על הקהילה ועל ילדיה. היא התעניינה מאד בגינאולוגיה, אולי מפני שראתה את עצמה כחלק משרשרת ארוכה, לא רק בפן הדתי אלא גם בפן האנושי. לאן אנו הולכים מכאן? לכן אני חושב שהיא הייתה גאה שאני עובד קשה בכדי לשלב בין משפחה לעבודה, עם כל הרצון שלי להפוך את החברה לדבר הגדול הבא, כי אני גם חושב על הדור העתידי. העולם לא נגמר בנו, והחיפוש אחר שיווי המשקל הזה קשה מאד. אז אני חושב שאני רוצה להפוך את העולם לטוב יותר עבור ילדי ולפתור בעיות עצומות. זה לא רק מאתגר, אני פשוט לא יכול לחשוב על משהו יותר כיפי. בממד אחד, זה משחק שהוא הכי מגניב ומרתק, ומצד שני הוא גם הכי חשוב שרק אפשר. העובדה שאתה משתף פעולה עם אנשים מדהימים בניסיון לפתור בעיות כבדות משקל פשוט הופך את המסע להרבה יותר מרגש. לחשוב על עצמך במובן הזה זה עמוק. אני מוגדר על ידי מה שאני עושה. אני חושב שאני חלק מדבר גדול יותר. העולם, האנושות, אקו-סיסטמה טכנולוגית מרתקת שאני מנסה להוסיף לה ערך. זה לא שהרעיונות שלי תמיד כאלו חדשניים, אבל בכל בוקר אני קם ומנסה להבין היכן הפתרונות לבעיות ומהן הבעיות שיש להגדיר היום שלא היו קיימות אתמול – ואז לעשות את המיטב בכדי לפתור את הקושיות האלו עבור עצמי ועבור העסק".
