הגונחת מרחוב ריינס: סקס, שקרים ורחמים

כשגרתי בתל אביב הייתה לי שכנה רעשנית, אפשר לומר "גנחנית". במשך חודשים שמעתי אותה מזייפת בלי הפסקה. אני בטוחה שהגברים שהיו שם איתה, מעלייה ומתחתיה, מעולם לא זיהו את הזיוף, אבל אני כן. היא הייתה צועקת בקולי קולות, בסדר קבוע, כאילו קוראת מתוך דף, טקסט קצר שמסתמך על מספר הברות כמו: "כן, הא, כן-כן, הא-הא", וחוזר חלילה.

עוד בנושא:

למה נשים גונחות במיטה?  

הופס אני גומרת: 5 סיפורים על שפיכה נשית  

היא מעולם לא חוותה אורגזמה. בשום מצב

"שמעתי את הבדידות שלה"

היא צעקה בחמש לפנות בוקר כשהתעוררתי לעבודה, בתשע בערב כשלמדתי ובאחת בלילה כשהלכתי לישון. היא צעקה הנאה מזויפת, ולא היה איש ברחוב ריינס שלא שמע אותה.

חלק מהשכנים מיד הגבירו את המוזיקה בקולי קולות, חלק הציצו מהחלונות כדי להבין מי ברת המזל, והאמיצים בשכונה אפילו חיקו אותה.

אבל אני, אני שמעתי משהו אחר, שמעתי את הזיוף הנשפך ממנה, את הבדידות שלה, שמעתי אותה מחפשת אהבה, מחפשת מישהו שיחבק אותה בלילה ומוצאת סקס מזדמן עם בחורים שאפילו לא מצליחים לזהות את התקליט השרוט שהיא מנגנת במקצועיות.

ריחמתי עליה. ריחמתי וקצת הזדהיתי. לפעמים לכל אחת בא לוותר על החיפוש הארוך והמעייף של הדבר האמיתי, ולקחת טיפה מהכלום הזה. לפעמים התחשק לי שהתקליט השרוט והמזייף הזה יתנגן מחלון הדירה שלי ולא שלה, רק בשביל להרגיש שוב, ללילה אחד, את ה'ביחד' הזה, גם אם הוא מזויף (ה'ביחד', הבחור, ולעיתים גם ההנאה).

גניחה מסוג חדש

יום אחד בעודי 'מסתמסת' עם משמח פוטנציאלי, התחילה ההצגה השכונתית, אבל משהו אצלה הפעם היה שונה. הווליום שלה, הקצב, הסדר של המילים. "הא, הא, הא, כן…".

לשם שינוי שכנתי נשמעה כאילו אינה שולטת בקולות היוצאים מגרונה. משהו שם פתאום נשמע לי אמיתי, לא מתוכנן, מדוייק ונכון. באמת שניסיתי לא להקשיב אבל זה היה בלתי אפשרי. ככה זה בתל אביב, כשמחלקים בית אחד לחמש דירות.

היא סיימה את ההופעה כמו שהיא יודעת לעשות כל כך טוב - בקולי קולות, ואני קניתי כל קול שיצא מפיה. לראשונה, לאחר חצי שנה ששמעתי אותה מזייפת כל ערב, השכנה שלי סופסוף נהנתה. היא סופסוף הייתה שם באמת. היא סופסוף הייתה אמיתית. יש עוד תקווה לאהבה.

אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים