מהלב, לא מהראש / טור

יש כאלה שיגידו שהוא רצה לתת לכשרונות נוספים בסגל סיכוי, שיש כמות רצינית של יכולת ברשימת השחקנים שלו ולא חשוב מי יעלה. לגיטימי. אבל ברגע שקבוצה שניצחה שלוש פעמים בשלב הבתים מגיעה לרבע הגמר ועורכת שלושה שינויים בעמדות קריטיות, למעשה 3 עמדות ההתקפה שלה, זה לא נעשה מאי שביעות רצון. זה נעשה מחוסר הערכה ליריבה. בעיניי זה כך. וקצת צורם.

ג'יימס הארדן היווני. ‏ (צילום: רויטרס)

1

2

3

4

5

6

7

בבונקר כזה גרמניה לא תיתקל עוד בטורניר הנוכחי. היא שיחקה מולו

בצורה לא חכמה במיוחד. למרות ה"ריענון" בהרכב השחקנים נראו רוב הזמן אדישים למדי, ועם כל המצלמות במגרש ואופציות הצפייה, לא הצלחתי למצוא את הכפתור שיוציא את המשחק מהילוך איטי.

אלמלא הייתה נתקלת בשוער חלש במיוחד בדמות מיכאליס סיפאקיס, שצ'יפר אותה בשני שערים והיה אשם בראשון ששינה את תבנית המשחק, אולי היא לא הייתה מצליחה למצוא את השער. לא הייתה שום דינמיות, שום תחושה של שלב נוקאאוט מכריע. הגרמנים שיחקו בשוויון נפש.

הגרמנים צריכים להגיד תודה לשוער היווני(צילום: AFP)

שאלת החלוץ מרתקת. לא סתם מריו גומז מרגיש שהוא לא זוכה להערכה הראויה בגרמניה. הוא הוחלף בכל משחק בשלב הבתים, וגם שלושת השערים שכבש לא עוזרים לו להרגיש בטוח יותר. במצב הנוכחי, הוא טוב יותר ממירוסלב קלוזה - אבל לא באופן ניכר. שניהם דומים למדי ביכולת במשחק הראש ובטכניקה הלא רעה, אבל אלו אלמנטים בהם גומז כרגע טוב יותר. הוא צריך לחזור, וגם יחזור להרכב בחצי הגמר.

עוד ב-ynet ספורט:

• כל העדכונים על פרשת היעלמותו של גומא אגייאר
• האם זה הרכש שיחזיר ליונייטד את האליפות?
• המלחמה בין אוחיון למכבי ת"א נמשכת
• וגם: מיאמי אלופה, גם בטוויטר
  

יש שני דברים שנאמרים באופן קבוע בנוגע לנבחרת יוון ומוציאים אותי מדעתי. הראשון הוא שחייבים לומר להם כל הכבוד בגלל הלחימה וההקרבה. לא רוצה לשמוע את זה יותר. זה ניסיון להתנחמד כלפי סגנון כדורגל מכוער, למצוא איזשהו צידוק להצלחה היחסית שלו.

אז הם פייטרים. אבל הם גם מבזבזים זמן, מתגלגלים על הדשא בכאבים מזויפים,

בוכים בכל הזדמנות לשופט. בנקודה מסוימת חייבים להפסיק לתת גושפנקא למשחק הזה עם מחמאות לבביות על הטקטיקה המושלמת. אי אפשר לומר שזה לא כדורגל, כי כדורגל מגיע בכל צורה - אבל זה הכי רחוק מהכוונה של המילה.

הדבר השני מתקשר למה שאמר פעם המאמן הקודם של יוון, אוטו רהאגל, על כך שהיה משחק אחרת אם היה לו את לאו מסי - אבל אלה השחקנים שיש ליוון. איזה דבר איום לומר. והבעיה היא שהוא תפס. הדעה הרווחת עכשיו היא משהו בסגנון "נו, זה מה שהם יודעים, אין להם כשרון והם לא יכולים לשחק אחרת".

סמאראס כובש. היוונים יודעים לשחק. רוצים? זו כבר שאלה אחרת(צילום: AP)

סוטיריס ניניס לא נרכש על ידי פארמה בגלל הסגירה שלו

על מגן היריב. יורגוס סמאראס לא כובש בצרורות כבר שנים מעמדה שמזכירה באופן חשוד את זו של המגן השמאלי. דימיטריס סלפינגידיס יודע להבקיע שערים, אבל לא כשהוא מבלה את כל המשחק בחצי של היריבה.

השיטה היוונית עושה עוול רציני לשחקני הנבחרת הזו. בגלל התוצאות, גם הזכייה ההיא ב-2004, הם משתפים פעולה ומגוננים עליה. אבל הם שווים יותר מזה. תנו להם פעם לתקוף, לשחק חופשי. תראו מה הם שווים. אל תאמרו שאין בהם יותר מזה רק בגלל הסגנון שנכפה עליהם בנבחרת.