טל טלמון - שחקנית, תל אביבית, בת 29

10 זה מספר האחים והאחיות שיש לי. ולא, אני לא מבני ברק, זה פשוט הורים גרושים ונישואים שניים וכל מיני טלנובלות. אנחנו חמישה בנים וחמש בנות. מה שמזכיר לי: גלי, תחזירי לי בבקשה את השמלה שהשאלתי לך.

3 שנים למדתי בבית הספר למשחק של לי סטרסברג, ובחודש הראשון נחנקתי בכל פעם שהכנתי סלט. לקח לי זמן להבין שהזוקיני שם הוא לא מלפפון.

80 אחוזים מהכיתה שלי היו זרים. פעם עבדתי על סצנה עם סטודנט יפני במשך שלושה חודשים, ועד היום אין לי מושג מה הוא אמר לי.

6 שנים גרתי בסופו של דבר בלוס אנג'לס. אין לי הרבה דברים טובים לומר על העיר הזאת.

(צילום: אלכס ליפקין)

2 פעמים שכחתי את הכלב במכולת, ואני הכי מתביישת להודות בזה. בשני המקרים קשרתי אותו בחוץ בזמן שעשיתי קניות, ורק כמה דקות אחרי שחזרתי הביתה שמתי לב ששקט מדי וחזרתי בריצה. גיליתי אותו קשור שם ומחכה לי בסבלנות, אבל זה שבר את ליבי ו...

100,000 דמעות ירדו לי בגלל זה. ליקריץ אהובי, אני כל-כך מצטערת.

6:30 זאת השעה שבה אני קמה ויוצאת לרוץ. זה כבר בסיסטם שלי, לא ממש בשביל הכושר אלא יותר בשביל הנפש. זה מסדר לי את היום.

6 מיליון חסות טחנתי בשביל השער בבלייזר. אני לא מאלה שיכולות לאכול מה שבא להן וזה טבעי בשבילן להצטלם כמעט בלי בגדים. מה שכן, המבורגר גדול ועסיסי יחכה לי בסיום הצילומים האלה.

240 דקות בשבוע אני מקדישה ללימוד שפת הסימנים. זה חלק מפרויקט שנקרא "תעביר את זה הלאה". מעניינת אותי השפה הזאת, ומוצא חן בעיני הרעיון שכולם יהיו שווים.

3 שעות בשבוע אני לומדת תסריטאות. אני רוצה לכתוב סדרות. יש לי מלא חומר בראש שאני צריכה ללמוד לשים על הנייר.

מוגש כחומר למחשבה (צילום: אלכס ליפקין)

2 משפטים שנואים עלי כשחקנית: כשאומרים לי "תבכי" וכשאומרים לי "תעשי מונולוג". ומצבי עוד טוב, יש לי אחות זמרת ותמיד אומרים לה "תשירי משהו".

8 היה הגיל שבו עשיתי את התפקיד הראשון שלי. יוליה ב"רומאו ויוליה" בהפקת המתנ"ס המקומי.

6 פעמים איבדתי את האייפון בחצי השנה האחרונה. אני שוקלת לקשור אותו בשרשרת לצוואר.

17 היה הגיל שבו אירגנתי לעצמי מסיבת הפתעה. הייתי פרח תאטרון צעיר והתחשק לי לשחק בחורה מופתעת. המסיבה הייתה מקסימה, ובדיוק כמו שתכננתי,

40 פרצופי תדהמה עשיתי כשנכנסתי פנימה.

64 שנה המדינה הזאת קיימת, ולאף אזרח לא יצא שקר דבילי יותר מזה שסיפרתי כשתפסו אותי מעשנת בתיכון. זה התחיל כשהסתרתי את היד עם הסיגריה הדולקת מאחורי הגב, והעשן היתמר לי מעל הראש, אז אחד המורים ניגש אלי ושאל לשמי. אמרתי גל, כי זה השם הראשון שעלה בדעתי. הוא שאל מה שם המשפחה, אז אמרתי גלון. הוא הסתכל עלי ואמר, גל גלון? ככה קוראים לך?

10 שנים מהיום? אין לי מושג איפה אהיה. תכלס אני אפילו לא יודעת מה אני עושה בעוד...

10 ימים.

סטיילינג: סיון חימי; שיער: רפי חובב; איפור: רותי עדי; הלבשה תחתונה: Hope; ז'קט ג'ינס: Lee; עגילים: קרן וולף