שתף קטע נבחר

צילום: חגי לפלר

אגדה עם כוכבית / ההימור של נאש והלייקרס

אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה ללא טבעת אליפות סוף סוף החליט לעשות משהו עבור עצמו. אז מה אם זה יגרום לנו בדרך לאהוב אותו פחות. שרון דוידוביץ' על המהלך המפתיע של הקיץ

עד הבוקר, ללא מעט חובבי כדורסל היו חיים פשוטים. מצד אחד היה להם את סטיב נאש, אחד השחקנים הכי אהובים ב-NBA. מנגד, היה את הלוס אנג'לס לייקרס, אחת הקבוצות הכי שנואות ומעוררות מחלוקת.

 

 

עכשיו זה כבר לא כזה פשוט. כי השניים התחברו להם יחדיו להחתמה המעניינת ביותר (נכון לעכשיו) של קיץ 2012. אחת היריבויות הכי גדולות של השנים האחרונות במערב באה למעשה לקיצה. מצד שני, אחת התקוות הכי גדולות של כל מי שאוהב את הרכז המדהים הזה, מתחילה על אמת. לזכות באליפות.

 

סטיב נאש. לא כמו קארל מלון ב-2003 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
סטיב נאש. לא כמו קארל מלון ב-2003(צילום: AFP)

 

האם סטיב נאש בגד בערכים שלו?

לא. ואין לכם אפילו זכות לחשוב כך. שמעתי לא מעט אנשים משווים את ההגעה של נאש ללייקרס, לזו של קארל מאלון וגארי פייטון ב-2003. גם אז היו אלה שני

סופרסטארים מזדקנים, שהסכימו לעבור תחת שכר מינימום ופאתטי, רק בכדי לזכות בטבעת. זה לא הצליח.

 

הדברים שונים לחלוטין. נאש הוא שחקן חופשי שרשאי להחליט לאן לעבור. מבחינה כספית אולי הייתה לו הצעה טובה יותר בטורונטו, אבל בלייקרס הוא ירוויח 25 מיליון דולר לשלוש שנים, שזה בערך פי שלושה ממה שדווח כי בסאנס מוכנים להציע לו. על הכבוד המקצועי שלו הוא לא וויתר.

 

אוהדי פיניקס. ידעו להעריך את הנאמנות של נאש (צילום: AFP) (צילום: AFP)
אוהדי פיניקס. ידעו להעריך את הנאמנות של נאש(צילום: AFP)

 

בנוסף, נאש הציג את עצמו בעשור האחרון כאחד מכוכבי הספורט הכי ישרים והגונים בענף. הוא נשאר נאמן לפיניקס, גם כשהיה ברור שבקושי לפלייאוף היא ראויה. אז מה הפואנטה? הפואנטה היא שאם הוא אמר שהוא רצה להיות במקום קרוב לבית, קרוב לילדים, וגם שהיה לו חשוב שפיניקס תרוויח מזה (ארבע בחירות דראפט ב-3 השנים הקרובות), אז מחובתכם להאמין לו.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

אבל גם אם למישהו יש את החוצפה לא להאמין, אז זו זכותו. זאת אומרת זכותו של נאש. כי מה לעשות, בעולם בו אנו חיים ובוודאי בעולם המקביל אלינו שנקרא ה-NBA, אם אין לך טבעת אתה לא שווה כלום. תשאלו את לברון ג'יימס. יש המון יופי באמריקה, אבל גם גועל. אחד מהם הוא הצורך החולני להצליח, להצליח, להצליח. ומגיע לנאש להצליח.

 

קובי בראיינט. יכול להגיד תודה על החיזוק (צילום: AFP) (צילום: AFP)
קובי בראיינט. יכול להגיד תודה על החיזוק(צילום: AFP)

 

מה זה יעשה ללייקרס?

המון, אבל לא מספיק. אחרי שתי הדחות רצופות ומשפילות בפלייאוף, לוס אנג'לס סוף סוף קיבלה את החיזוק שהיא צריכה. אם הכל יעבוד כמו שצריך, למאמן מייק בראון יש כעת ארבע אופציות התקפיות קטלניות. אבל אם לסבתא היו גלגלים, למטה וורלד פיס היו עדיין קוראים רון ארטסט....

 

רבים שואלים, איך קובי יסתדר עם עוד סופרסטאר לצדו? ובכן, קובי של היום הוא לא קובי של 2000-07. הוא יירד על ברכיו, ישים בצד את היריבות הגדולה שנרקמה בשנים האחרונות עם הסאנס ונאש ספציפית, ויגיד תודה.

 

סטיב נאש מול פאו גאסול. ישחקו ביחד בעונה הבאה? (צילום: AP) (צילום: AP)
סטיב נאש מול פאו גאסול. ישחקו ביחד בעונה הבאה?(צילום: AP)

 

תודה לשחקן שאפשר לסמוך עליו. תודה לרכז שנותן להם סוף סוף גם את היכולת לרוץ, תודה לעוד קלע מאני טיים שיוריד את הלחץ מהגב של קובי. גם בגיל 38 ועם ממוצע של 12.5 נק' ו-10.7 אס' למשחק, התרומה של נאש היא עצומה. אז אמנם זה לא כריס פול שבראיינט רצה בשנה שעברה, אבל גם זה משהו.

 

הבעיה של הלייקרס אחרת - להביא גארד זריז עם יד טובה מבחוץ, אחרת לא יהיה מי שיפתח את ההגנה. גם לקראת גיל הפנסיה של אנשים רגילים, נאש אוהב לרוץ. וקשה לי לראות אותו עושה את זה עם אנדרו ביינום, גאסול או סטיב בלייק. ודרך אגב, זה עדיין לא אומר שהם מדגדגים את אוקלהומה.

 

דווייט הווארד. אישיות בלתי נסבלת (צילום: AP) (צילום: AP)
דווייט הווארד. אישיות בלתי נסבלת(צילום: AP)

 

רגע, מה עם דווייט הווארד?

עדיף שיישאר במג'יק. שיסבול. דיווחים ביממה האחרונה מעלים אופציה שהווארד יגיע תמורת גאסול וביינום, או תמורת ביינום ושחקן נוסף, אבל זה באמת יהפוך את

הלייקרס לקבוצה שקל לשנוא.

 

הסנטר של אורלנדו, שעושה ככל העולה על רוחו בשלוש השנים האחרונות, הוא אישיות בלתי נסבלת. הוא משתק מועדון שלם בשל הגחמות שלו. אמנם יהיה זה חכם לבנות שושלת חדשה בהוליווד סביב סנטר ענק נוסף, אבל תחשבו על זה - אם ביינום וגאסול נשארים, ללייקרס 4 אופציות התקפיות. אם הולכים - 3. נו, אז מה עשינו בזה?

 

ג'ון סטוקטון מול נאש. עוד אחד שיישאר לעד עם כוכבית (צילום: איי פי) (צילום: איי פי)
ג'ון סטוקטון מול נאש. עוד אחד שיישאר לעד עם כוכבית(צילום: איי פי)

 

אז מה מקומו של נאש בהיסטוריה?

גבוה מאוד. מקום חמישי בכל הזמנים באסיסטים (9,916), מקום תשיעי בממוצע למשחק (8.6), ולמעשה היותו הרכז הטוב ביותר מאז ג'ון סטוקטון.

היורש האולטימטיבי שלו.

 

אבל הנה לכם מחשבה - אם אתם באמת אוהבים כדורסל, עכברים אמיתיים או כאלה שהיו צמודים למסך בשנות ה-90, אתם יודעים שג'ון סטוקטון הוא הרכז הטהור הגדול בהיסטוריה. לעזאזל, אתם אפילו יודעים שהוא צריך להיות בין ה-20 הגדולים בהיסטוריה.

 

 

אבל הקהל הרחב יותר, בכלל לא יספור אותו. למה? כי הוא לא זכה באליפות. כך גם קארל מאלון, צ'ארלס בארקלי, פטריק יואינג והרשימה העצובה הזו נמשכת. שחקנים עם כוכבית. אז מה איכפת לכם להסיר לנאש את הכוכבית מהגב?

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים