מ"פרס יחלק את ירושלים" ועד ל"אספסוף"

בעקבות ההאשמות בקרב מטות ברק ושרון על השמצות הדדיות, חוזר ynet לארבע מערכות הבחירות הקודמות כדי להשוות את המתח, ההבטחות, ההדלפות וההכפשות. ומסתבר - דבר לא השתנה.
יום אחד ב-1977 השתנו כללי המשחק בישראל - המערך הפסיד לראשונה את השילטון וחל המהפך הראשון בתולדות המדינה. המשחק הפוליטי נפתח ויש יותר ממועמד אחד, יש יותר מדיעה אחת, יש מקום לויכוח, כבר לא הכל ברור ובמזל טוב נולד כיסא הפרשן. מהפך 77' השפיע על כל מערכות הבחירות שבאו אחר כך. מכאן החלו הפוליטיקאים להפשיל שרוולים, לטפס ולהזיע.
מערכות הבחירות שונות זו מזו, אבל מהמרחק הנכון - כולן דומות. המתח, התעמולה, ההבטחות, הסיסמאות, ההכפשות, השסעים, הציתותים וההדלפות – ניראות כאילו הן משתכפלות לקראת יום הבוחר. לפניכם האישים, התנועות והתעמולות מארבע מערכות בחירות קודמות – 88', 92', 96', 99'. מיצאו את ההבדלים.

1988: פרס מול שמיר

יו"ר המערך, שמעון פרס, מול יו"ר הליכוד, יצחק שמיר, נאבקים על השלטון בבחירות מפלגתיות, במערכת בחירות פחות יצרית ודרמטית מכרגיל.
הליכוד חשב ש"רק הליכוד יכול" ואילו המערך הלך על הסיסמה "הדרך לפריצת דרך". הימים הם ימי אינתיפאדה, עם סירוב מוחלט של שמיר לדבר עם אש"ף. "הרשימה המתקדמת לשלום" היתה היחידה שנשאה את הסיסמא: "בואו נדבר שלום עם אש"ף".
את מערכת הבחירות השקטה, זיעזעה מודעה שהתפרסמה ב"מעריב" ובה צילום גדול של ועידת מינכן משנת 1938 ובה נראים היטלר, מוסוליני וצ'מברלין – תחת הכותרת "ועידה בינלאומית". איש לא היה חתום עליה, אבל המסר עבר. במודעה היתה ביקורת על הכוונה ללכת לועידה בינלאומית לפשרה עם אש"ף – ולשם כך נעשה שימוש בתמונת היטלר. בהסכם שאותו מתעדת התמונה, סחט היטלר ויתורים מרחיקי לכת על שטחים בחבל הסודטים.
המערך האשים את הליכוד בפירסום המודעה, אולם הליכוד לא לקח אחריות עליה. המערך זעם והכין תשדיר תגובה קשה, שכלל אף הוא סמלים מימי השואה. הליכוד מצידו הגיש תביעת דיבה על סך 16 מיליון שקל נגד המערך. דני נווה, אז דובר הליכוד, אמר: "המערך עשה שימוש מחפיר בזכרם של ששת המיליונים לצורך תעמולה שקרית נגדנו".
הליכוד עלב בפרס גם במודעות שזכו לכינוי "מודעות השפנים". יו"ר מטה ההסברה דאז, רוני מילוא היה מרוצה מהקמפיין, שסימן את פרס כ"יונת שלום". גם טעויות קשות היו כאשר התפרסמה תמונה לא ברורה של שמיר על מודעות העיתונים.
הרב עובדיה יוסף אמר בתשדיר מוקלט של ש"ס כי "הקדוש ברוך הוא ישפוט את אלה שלא יצביעו ש"ס", אך התשדיר נפסל על ידי ועדת הבחירות.
ש"ס לא הרימה ידיים והכינה תשדיר בו כיכב הזמר המוביל ב-88' אדם, כדוגמא להתדרדרות הנוער החילוני, עם עגיל באוזן ג'ינס קרוע. אדם איים בתביעה של מיליונים, וגם הרעיון הזה נפסל.

1992: יצחק שמיר נגד יצחק רבין

יצחק מול יצחק. זו היתה מערכת בחירות שבה נדמה היה שהכל מותר, עוד יותר מתמיד. האינתיפאדה התלקחה ואחרי ארבע וחצי שנים של מהומות דמים – מפלגת העבודה עברה מתיחת פנים והציע לבוחרים שינוי. היא בחרה ביצחק רבין לעמוד בחזית ולמרות שהבחירות היו בשיטה המפלגתית, חזרו ראשי מטה ההסברה ואמרו כי הם מתייחסים לבחירות כאל בחירות אישיות. רבין חזר ואמר "אני אנהיג, אני אנווט".
פרס כינה את מודל התעמולה החדש "שיטות צ'אושסקו" וביקש שצעירי העבודה לא יסתובבו לידו לבושים בטריקו עם דיוקנו של רבין. מזכיר משהו?
בשל הקמפיין שהעמיד את רבין בחזית, הוא היה מטרה חיה לחיצי הליכוד. "צריך ראש ממשלה שפוי, לא שתוי" היתה רק אחת הסיסמאות שהציגה את רבין כשתיין, ששיקול דעתו מעורער. הדברים נאמרו על רקע תמונה בה רבין מועד ונופל בסיור בחירות בתל-אביב. התשדירים עוררו סערה ציבורית ודיון בהרגלי השתיה של יצחק רבין ז"ל.
יצחק שמיר, לעומת זאת, היה חלק מ"הדיל" של הצבעה לליכוד. שניים במחיר אחד. בתשדירי התעמולה של ה"עבודה" הופיע שמיר כמנמנם בדיוני קבינט חשובים, והשרים הוצגו כמושחתים (אוכלי שרימפס וזוללי נשים). כל זה היה עניין שבשגרה, עד שצעירי "העבודה" הפיצו קונדומים, עליהם נכתב "צריך לעצור את הקטן". לפרשה מונה חוקר מיוחד מטעם הוועדה לביקורת המדינה וניסים זווילי היה החשוד העיקרי בהזמנת הקונדומים.
"העבודה" הביאה הרבה דם למסך, בשידורי התעמולה, כשמסר היה התערערות הביטחון האישי. הסכינאות ביפו, בת ים ותל אביב נעטפה במסר מפחיד. מייד אחרי התשדיר הזה, עלה תשדיר הליכוד שבו אמר הקריין: "כפי שראיתם ניסתה מפלגת העבודה להפחיד אתכם בנושא הביטחון האישי..." - התגובות המתוזמנות מראש הביאו את שתי המפלגות הגדולות לטעון שיש בתוכן חפרפרות שמדליפות לצד השני. הדברים לא הוכחו מעולם. הבחירות כזכור הסתיימו במהפך לטובת "העבודה", אחרי 15 שנות שלטון הליכוד.

1996: בנימין נתניהו מול שמעון פרס

מערכת הבחירות התקיימה בצל טראומת רצח רבין. נתניהו החליף את שמיר והתמודד מטעם הליכוד מול פרס. היו אלה הבחירות הראשונות בשיטה הישירה, ובזמן שבמטה "העבודה" לא קלטו את השינוי, נתניהו עשה את שיעורי הבית.
זו היתה תעמולת בחירות עמוסת התלבטויות של מפלגת "העבודה". רבין נרצח לאחר מסע הסתה של הימין. בעבודה התלבטו האם לעשות שימוש בצילומי ההסתה והרצח, אבל פחדו לעצבן קהלים מסויימים. בשל האבל הנורא וההזדהות של כל חלקי העם היתה תחושה שבסיבוב הזה השלטון יישאר בשמאל.
בעוד יו"ר מטה הבחירות של "העבודה", חיים רמון מתלבט אל תוך הלילה, נתניהו מתייעץ עם ארתור פינקלשטיין, יועץ סתרים אמריקני, שהגיע לארץ בתחפושות וניהל עבור נתניהו קמפיין מאלף.
הפרסומאי מוטי מורל ממציא את הסיסמה - "פרס יחלק את ירושלים" על רקע התמונה בה פרס הולך יד ביד עם ערפאת. לאווירת הטרור שעלתה מהתשדירים נוספו גם אירועי טרור אמיתיים, ממש בשיאה של תקופת הבחירות.
אוטובוסים התפוצצו והליכוד לא היסס להעביר את החומרים מערוצי החדשות לדקות התעמולה שלו. הרבה דם נמרח על המסך והויכוח בציבור על הלגיטימיות היה בהתאם. "אתם רוקדים על הדם", האשימו הצדדים אלה את אלה.
פרס, ביילין ורמון כועסים על הקמפיין של "חלוקת ירושלים" ומכחישים בלי הפסקה. זה לא עוזר להם. הליכוד לא נרתע וחושף כי רון פונדק, מאדריכלי הסכם אוסלו, ניהל פגישות עם גורמים פלסטינים בנושא עתיד ירושלים. פונדק טען להגנתו שהדיון הוא אקדמי בלבד, אבל זה הספיק כדי להמשיך לטחון מדי ערב את התשדיר.
נתניהו, הפך ל"ביבי" בתעמולת "העבודה". הוא הושמץ בסטיקרים - "פה גדול, ביבי קטן" ו"ביבי לא מתאים". נתניהו הותקף על רקע סיפורים שונים, נכונים ומופרכים כאחד. אמרו שאינו משלם במסעדות, סיפור הבגידה ברעייתו שרה נתניהו נופח, וחוץ מזה הוא הוצג כ"אאוטסיידר", חבר מכוכב אחר, כי 17 שנה התגורר וחי בארצות הברית. נתניהו לא התרגש וגילה עור עבה, אפילו במושגים של פוליטיקאי. הוא סגר עם ש"ס על תמיכה בו וקיבל את ברכת הרב כדורי. בדרך הוא נתפס לוחש לכדורי הקשיש ש"בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים".
הקמפיין "נתניהו טוב ליהודים" שמומן על ידי המיליונר האוסטרלי יוסף גוטניק היה טוב לנתניהו – בקרב החרדים.
בבחירות האלה נכשלו אנשי המדיה, הפרשנים והסוקרים. רוב הפרשנים לא זיהו את המעלות האמיתיות של נתניהו ביכולת ללוש את הקהל שלו. הסוקרים מצידם הבטיחו לפרס את הניצחון, ובניגוד לכלל שקבע לעצמו הוא שתה מהסקרים כאילו מדובר בדיאט קולה. בבוקר שאחרי יום הבחירות התברר: נתניהו הוא ראש הממשלה.

1999: בנימין נתניהו מול אהוד ברק

אחרי שלוש שנים, שוב מערכת בחירות. הכנסת מצביעה בעד פיזור הכנסת, אחרי פרישת ש"ס מהקואליציה.
הרב עובדיה יוסף מכנה את נתניהו "עז עיוורת". אהוד ברק מגיע למערכת הבחירות מייד לאחר שמבקר המדינה מטהר אותו מפרשת צאלים. המירוץ מתחיל ביתרון של ברק בנקודות, בעוד נתניהו סחוט לאחר קדנציה שנויה במחלוקת.
ברק מתחפש לחייל מס' 1 ולוקח מנתניהו את הבעלות על "שלום וביטחון". הוא מבטיח שלום וביטחון פלוס יציאה תוך שנה מלבנון. "ישראל אחת" קמה ובתשדירים שלה חוזרים על פרטים מהביוגרפיה של ברק. ברק מפקד על חילוץ מטוס סבנה, בסרבל לבן ואקדח שלוף.
שלוש שנות שלטונו של נתניהו היו שנות מיתון והאטה. היחידה שצמחה לגובה היתה עקומת האבטלה. התשדירים של ישראל אחת התבייתו על הכלכלה: הם הציגו את עמרם קורקוס מנתיבות כמובטל שאין לו כסף להאכיל את ילדיו. "אם 100 אלף איש איבדו את מקום עבודתם למה שהוא ישאר בעבודתו?" שאל הקריין על רקע תמונה בה נתניהו קורץ בשתי עיניו.
בליכוד חקרו ומצאו שאותו עמרם קורקוס המסכן הוא בכלל לא מסכן - וצילמו את הווילה והמכונית האמריקנית שבבעלותו. ואם זה לא מספיק, מצאו גם קריצה של ברק. נתניהו שולף את הסיסמה "מנהיג חזק - לעם חזק" אבל הפידבק הציבורי היה שלילי והסיסמה שונתה ל"מנהיג חזק לעתיד ישראל". ברק נמכר תחת הסיסמה "ישראל רוצה שינוי, אהוד ברק".
תיקי דיין שיחקה לידיו של נתניהו שצלל בסקרים, וכמעט סיפקה לו קרש הצלה. דיין כינתה את מצביעי הליכוד "אספסוף" ודרשה מברק בכנס תמיכה של אמנים "לדבר אליהם בשפה שלהם". מערכת הבחירות של הליכוד נדלקה אבל לא להרבה זמן. יומיים לאחר מכן נתפס נתניהו בשוק בשכונת התקוה אומר ש"השמאל שונא את העם".
ברק המשיך להוביל ונתניהו שלף את נשק יום הדין. למרות התנגדותה של לימור ליבנת שעמדה בראש מטה ההסברה, החליט נתניהו לשדר את שוב תמונות מהפיגועים. נפוצו שמועות על כך ששרה נתניהו עומדת מאחורי החלטות שונות בקמפיין הליכוד. משפחות שכולות כעסו על שידור החומרים בהם מוזכרים יקיריהם שניספו. נתניהו לא נסוג והזכיר שגם ה"העבודה" עשתה שימוש תעמולתי בפיגועים.
וגם כאן היו הדלפות. לאחר זכייתו של ברק בבחירות נודע, כי בכיר בליכוד הדליף מדי ערב לדליה איציק את תוכן תשדירי התעמולה ומטה הבחירות של "ישראל אחת" שמח להיעזר במידע. כך יכולה היתה "ישראל אחת" לומר כמעט מדי ערב את המילה האחרונה. לאחר הבחירות לא הכחישה איציק את הדברים.