הרגשתי בתוך חלום
מיוחד לגולשי ynet ספורט: פרק מספרה האוטוביוגרפי החדש של יעל ארד - "המדליה האולימפית הראשונה!"
- לונדון 2012:
העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
מיד אחרי הזכייה, הפכתי מספורטאית מוכרת ומוערכת לדמות נערצת ואהובה עבור מדינה שלמה. בימים הראשנים בברצלונה, מיד אחרי התחרות והזכייה, הייתי עדיין בסביבה המוכרת והמוגנת של הכפר האולימפי, ולמרות כל הטלפונים, המברקים והראיונות שם, זה עדיין היה הגיוני.
לא חזרתי מיד לישראל אלא נשארתי עוד כמה ימים גם כדי לעודד ולראות את חברי לנבחרת אורן סמדג'ה עולה יום אחרי לקבל את מדלית הארד ולכתוב עוד פרק בהיסטוריה האולימפית של ישראל. אבל, ככל שהתקרב מועד החזרה לארץ כך הלכה וגברה ההתרגשות. כשעלינו על המטוס הקברניט הודיע לנוסעים שעל המטוס נמצאת המשלחת האולימפית, יחד עם הזוכים במדליות יעל ארד ואורן סמדג'ה ושם כבר התחיל הטירוף.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
המסרים שקיבלתי מהארץ הכינו אותי לקראת קבלת פנים המונית בשדה התעופה ואני שאהבתי להיות מוכנה לכל מצב, הכנתי לעצמי כמה מילים כתובות על נייר קטן כדי שאוכל לומר אם יבקשו. אני זוכרת שכשנחתנו, הלב דפק מהתרגשות לא פחות מכמו לפני תחרות חשובה. אחרי שנים בהם חזרתי הביתה לזרועות משפחתי האהובה, פתאום הפכתי להיות של כולם.
מטוס אל על הופנה אל עבר הטרמינל הישן של ארקיע והקברניט הסיע אותו עד סמוך מאד
לפתח הטרמינל שלבש יום חג. כבר על כבש המטוס חיכו לי בני המשפחה, אלה שקיבלו אותי באהבה תמיד, בכל מצב ועברו איתי את דרך החתחתים הקשה הזו. ואיתם הלכנו לקבלת הפנים בה נכחו אלפי אנשים,
אזרחים רבים מכל קצות הארץ הגיעו כדי לכבד אותנו ולהביע את תודתם. ההתרגשות היתה עצומה. זה החזיר אותי לימי מכבי ת"א בכדורסל ולקבלות הפנים הגדולות בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין של היום). אז חלמתי שיום אחד זה יקרה גם לי...
אחרי הטקס הקצר והברכות כולל כמה מילים שאמרתי אני, מצאתי את עצמי הולכת בין אלפי אנשים, מוצפת בחיבוקים מכל עבר, המדליה על צווארי ומרגישה בתוך חלום.
בשדה התעופה גם חיכתה לי מכונית אלפא רומיאו אדומה חדשה שהוענקה לי במתנה על ידי סוכנות אלפא בישראל. היה ברור שזו פעולה גאונית של יחסי ציבור, אך עבורי זה היה פרגון אדיר ושדרוג משמעותי ושמחתי מאוד. שעות ספורות אחר כך התכנסו בבית הורי המשפחה המורחבת וחברים של ההורים ושלי שליוו אותי כל השנים האלה של העבודה הקשה ב"מרתפים החשוכים".
מהרגע הזה החיים שלי השתנו. הפכתי בן לילה לדמות ציבורית, לנחלת הכלל. ואת יעל הפרטית שמרתי רק לקרובים באמת. בשנה הראשונה לא יכולתי לצאת מהבית ללא ליווי. בכל מקום, בסופרמרקט, ברחוב, במסעדות, בהופעות היו מקיפים אותי מעגלי אנשים שרק רצו לחבק ולהביע את הערכתם להצלחתי. זה היה מקסים, אבל היה לי קשה להתמודד עם זה לבד ולכן בכל יציאה מהבית ליוו אותי או משפחה או חברים קרובים.
עוד ב-ynet ספורט:
רוברטו די מתיאו לא בונה על יוסי בניון
היה לי חשוב להחזיר לאנשים על האהבה הזו ולא לאכזב ולכן תמיד, בכל מצב הקפדתי ואני מקפידה גם היום לפרגן לכל אחד. בתקופה הראשונה הפסקתי כמעט בכלל לענות לטלפונים. העיתונאים שהתקשרו, הקהל הרחב שרצה לדבר איתי הציפו אותי באהבה רבה והייתי זקוקה לעזרה על מנת להתמודד עם כל האהבה והלחץ הזה מסביבי.
כרגיל, משפחתי המסורה עמדה שם לצידי. לא ניסיתי להתמודד לבד אלא להיפך,
כמות האהבה שהורעפה עליי היתה לא נורמאלית ולשמחתי האש הזו אף פעם לא כבתה. גם היום 20 שנה אחרי, אני זוכה לאהבה ולכבוד מידי יום מכל עבר וזה פשוט מדהים ומרגש. זה מגיע מאנשים מבוגרים שחוו את הצלחתי כמבוגרים וזוכרים את הרגע, ממי שהיו ילדים אז וזוכרים את זכייתי כזיכרון ילדות משמעותי והמפתיע מכל, מילדים קטנים שעדיין לא נולדו כשעמדתי על דוכן המנצחים בברצלונה ולומדים על הזכייה בבית ספר.
מצאתי את עצמי משתתפת באירועים הכי גדולים, מוזמנת לתוכניות טלוויזיה הכי פופולאריות, מתראיינת לעיתונים הכי גדולים ונפגשת עם האנשים יוצאי דופן. והייתי בת 25, עדיין באמצע הקריירה הספורטיבית וכל החיים לפניי. איך ממשיכים מכאן הלאה?
- הספר הדיגיטלי ניתן להורדה חינם באתר www.yaelarad.co.il
לפנייה לכתב/ת 
