פוגשות לא מעט משה סילמנים, ולא יכולות לעזור

"לטייקונים עושים תספורת ופריסת חובות אבל לאנשים שמגיעים אלינו לא מוותרים אפילו על שקל". כך מתארת את המציאות שולה מנחם, ראש המנהל לשירותים חברתיים בעיריית כרמיאל ויו"ר ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות.

שבוע אחרי שהצית עצמו בהפגנת מחאה בתל אביב ויממה לאחר שנקבע מותו של משה סילמן בבית החולים, נראה שמעשהו מוסיף להדהד בחלל הציבורי: בימים האחרונים בחייו יצאו אלפים מבתיהם להפגין ברחובות, אך גם נרשמו מספר ניסיונות הצתה עצמית על רקע כלכלי. משרד הרווחה והביטוח הלאומי הודיעו על הקמת צוות מנכ"לים לטיפול במעשי קיצון, שר השיכון הודיע על הקפאת הליכי פינוי בדיור הציבורי. עמותת "ידיד" שמסייעת לאוכלוסיות מוחלשות דיווחה על גידול של 46% בפניות לעזרה בשבוע אחד.

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

יהוד: אדם הצית את עצמו, מצבו קשה

מפגינים לזכר סילמן: "לתרגם כאב לשינוי חברתי"

הקריטריונים לסיוע בדיור: לסילמנים אין סיכוי

"אני מכירה לא מעט משה סילמנים. אלו אנשים שלא מתאימים למשבצות הקריטריונים של המוסדות השונים. הם נופלים בחורים הרבים של הרשת החברתית שהמדינה פרסה", טוענת מנחם. "המקרה הטראגי והמצער של משה סילמן ממחיש את מצבם של אלפים המצויים באותו מצב. בניגוד למה שראש הממשלה אמר, לא מדובר ב'טרגדיה אישית', אלא במשל למצבם של רבים אחרים. בעקבות קריטריונים נוקשים שלא עברו התאמה ושינוי עשרות שנים, האנשים הללו הפכו לחסרי זכויות. הם לא מצליחים לקבל סעד".

היא מביאה לדוגמה מצב שבו מי שהייתה ברשותו דירה בעבר, אך בהמשך פשט רגל, אינו זכאי לדירה בדיור הציבורי. כך גם אם חד הורית שלה "רק" שני ילדים לא זכאית לכך, וגם לא הומלס חסר הכנסות. "בשורה התחתונה האנשים האלה נשארים לבד", קבעה מנחם. היא מציעה "לייסד מערכת כללים חדשה שתבוא לקראת האנשים האלה".

אך "שירותי הרווחה נמצאים בקריסה", לדברי ענבל חרמוני, עובדת סוציאלית זה עשר שנים. "העובדים הסוציאליים מתמודדים עם מחסור חמור וכפול במשאבים, הן מבחינת הזמן שהם מסוגלים להקדיש לפונים והן מבחינת הסיוע המהותי". לדבריה, "ככל שהפרט נמצא במצוקה גדולה יותר, נדרשים מאמצים גדולים יותר כדי להוציא אותו מהפלונטר שבו הוא לכוד. הפונים האלו מגיעים אל העובדים הסוציאליים לאחר שנתקלו ברשויות שסגרו בפניהם את כל הדלתות. הם צריכים כוחות מאוד חזקים כדי לצאת מאותה מלכודת ולהסתייע בעו"סים כדי למצות זכויות. אבל הרבה פעמים גם העובדים הסוציאליים תקועים מול אותן מערכות ממש".

"אנשים מיואשים יותר". הפגנה לזכרו של סילמן (צילום: אבישג שאר-ישוב)

חרמוני הדגישה ש"בשנים האחרונות הלך וגדל מספר האנשים שנמצאים במצוקה עמוקה והעוני החמיר, אבל מספר העובדים הסוציאליים לא גדל באותו יחס". גם מנחם העידה: "מערכת הרווחה לא עשתה התאמה ליוקר המחיה. הצרכים של הפונים גדלו, המוצרים הבסיסיים ביותר, כמו מזון, בריאות וחינוך התייקרו. אבל הקצבאות לא עלו בשיעור הזה. לכן בשנים האחרונות בין הפונים אלינו אנחנו מוצאים אנשים נואשים יותר. בשנים האחרונות יש זליגה בלתי פוסקת של מעמד הביניים למקומות האלו".

להבדיל, הזכיר מנכ"ל משרד הרווחה נחום איצקוביץ' בשיחה עם ynet השבוע, כי בעשור האחרון גדל תקציב משרד הרווחה ועלה גם גובה הקצבאות שמדינת ישראל מעבירה לזכאים.  

מנחם, עובדת סוציאלית כ-30 שנה, הדגישה: "רבים מהעובדים הסוציאליים עושים את המקסימום בכל הקשור בליווי, מיצוי זכויות, תיווך עם רשויות אחרות, אבל נאלצים להתמודד עם עומס בלתי אפשרי. כשעובד סוציאלי אחראי על כ-250 משפחות, המשמעות היא שהאפשרות שלו לעזרה פרטנית מצומצמת מאוד. לפעמים הוא לא יכול אפילו להקשיב. אלו האנשים שאיבדו אמון בעצמם וזקוקים לסיוע".

הילה, עובדת סוציאלית ממרכז הארץ, סיפרה: "אני מרגישה חוסר אונים באופן יום-יומי, חוסר יכולת לעזור באמת לאדם שפונה אליי בגלל העדר משאבים, בגלל שגם הקריטריונים והחוק הקיים לא נותנים מענה מספק". היא דיווחה על "עומס בלתי אפשרי. בגללו אנחנו נאלצות לעשות תעדוף שמותיר רבים מאחור. אנחנו מפנות משפחות למרכזי טיפול שהרבה פעמים לא יכולים לקבל את הפונים בגלל עומס". לדבריה, "התפקיד שלנו הוא הרבה פעמים לעזור במיצוי זכויות, אבל מוסדות כמו ביטוח לאומי, משרד השיכון, משרד הבריאות ובתי המשפט - הפכו בשנים האחרונות למסורבלים יותר ויותר. אנחנו לא מצליחות במקרים רבים לדבר איתם באופן ישיר".