שירה: "הים הוא אותו ים אך הסערה אחרת"

פעמון רוחך

פַּעֲמוֹן רוּחֵךְ תָּלוּי מֵעַל הַפִּטְרִיּוֹת שֶׁאִחֲרוּ לְבַצְבֵּץ הַשָּׁנָה

חֹרֶף שֵׁנִי בִּלְעָדַיִךְ אִמָּא יְקָרָה

לָלֶכֶת אַתְּ אוֹמֶרֶת לֹא לַעֲצֹר

לֹא עַל סַפְסָל לָשֶׁבֶת לֹא לַעֲצֹר

הַמְּטוֹסִים מַמְשִׁיכִים לַחֲצוֹת רָקִיעַ

וְאֵיזֶה מַרְצֶה אוֹמֵר לִי שֶׁהַמּוֹבִּילִיּוּת שֶׁלִּי חֲשׁוּבָה

לְהִתְפּתְּחוּתָם שֶׁל יֵלָדַי לָלֶכֶת אַתְּ אוֹמֶרֶת לֹא לַעֲצֹר

לֹא עַל סַפְסָל לָשֶׁבֶת לְהֵרָגַע

הַיָּם הוּא אוֹתוֹ יָם אַךְ הַסְּעָרָה אַחֶרֶת

הַגַּלִּים כָּל הַזְּמַן מֵחַדָש נִשְׁבָּרִים אֶל הַחוֹף

וְהַזְּמַן וְהַזְּמַן נוֹשֵׂא אוֹתִי אֵלַיִךְ כָּרוּךְ בַּגַּעְגּוּעִים

שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף

עוֹד יָדִי נְתוּנָה בְּיָדֵךְ בְּמִשְׂחַק הַיַּלְדוּת שֶׁשִּׂחַקְנוּ

בִּשְׁבִילִי הַקִּבּוּץ

"וְאֵיפֹה אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו" אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, "לְיַד חֲדַר קֶרָמִיקָה"

אֲנִי עוֹנֶה בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַיְּלָדִים.

חֲפִיסַת הַאגוֹזִי תֻּטְמַן מִתַּחַת לַכַּר בְּשָׁעָה שֶׁאֵלֵךְ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם

וּלְאַחַר כִּבּוּי אוֹרוֹת, אֲכַרְסֵם בַּחֲשַׁאי, כְּמוֹ עַכְבָּר

אֶת אַהֲבָתֵךְ הַמְּתוּקָה אֵלַי, הָאַנְטִי דֶּנְטָלִית, הַסּוֹדִית.

אַבָּא זָקֵן שֶׁל אַחַת הַיְּלָדוֹת יְסַפֵּר לָנוּ שֶׁכָּל שַׂעֲרוֹתָיו נָדְדוּ

מִפַּדַּחְתּוֹ לִזְקֵנוֹ וּבַלַּיְלָה, טְרוּף כְּאֵבִים מִדַּלֶּקֶת אָזְנַיִם

אֶחֱצֶה אֶת שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים בְּדַרְכִּי אֵלַיִךְ

עַל אַף כָּל הַפְּחָדִים.

אֶת הַמִּפְלָט הַבָּטוּחַ בַּמָּקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אִסּוּרִים.

בטרם יחשיך

“I was born tomorrow

Today I live

עוֹפוֹת הַמַיְםְ מְיַצְּרִים אֶת שַׁלְוָתִי

בְּעֵינֵי הַמִּתְנַשְּׂאוֹת מַאֲבָקָן נִרְאֶה תָּמוּהַּ:

הָרֵי הָאֲגַם גְּדוֹל דָּיּוֹ לַבַּרְבּוּרִים, לַשְּׁחָפִים, לַבַּרְוָזִים

לָאֲנָפוֹת, לָאֲגַמִּיּוֹת וּלְעוֹד כַּמָּה מִינֵי עוֹפוֹת

שֶׁאֵינָם מֻכָּרִים לִי בִּשְׁמָן.

וּבְכָל זֹאת שַׁלְוָתִי נִבְנֵית מִקִּרְקוּרֵי מִלְחַמְתָּן

מִדִּלּוּגֵיהֶן זוֹ אַחָר זוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם

כְּצָלוּב בִּשְׁעָתוֹ ?

בִּשְׁעַת אַחַר צָהֳרַיִם זוֹ

הַנּוֹשֶׁקֶת לִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים

עֵת הָרוּחַ נוֹשֵׁב בַּעֲלֵי הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים

הַסּוֹבְבִים אֶת הָאֲגַם נוֹסְעוֹת

עוֹפוֹת הַמַּיִם נְסִיעָה מְתוּנָה

בְּחִצִּים מְחוּדָדִים מוֹתִירוֹת

לוּ הָיָה הֶעָבָר מֵנִיחַ לִי מַתִּיר

מְעַט אֶת רֶסֶן דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ

הָיִיתִי מְמַפֶּה אֶת הָרֶגַע הַזֶּה

עַל גְּדַת הָאֲגַם בְּהַמְפַסְטַד הִית'

בְּקַוִּים טוֹפּוֹגְרָפִיִּים מְדֻיָּקִים

חוֹרֵט אֶת הַמִּשְׁעוֹלִים הַמּוּצַלִּים

בְּנַפְשִׁי רַבַּת הַתַּהְפּוּכוֹת

מְאַוֵּשׁ בֵּין הַדְּשָׁאִים וְהַאָפַרִים וּמְסַמֵּן

בְּמִכְחוֹל עָדִין אֶת כֹּל הַסַּפְסָלִים

עֲלֵיהֶם עוֹד אֵשֵׁב בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ 

כול פעם

אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֲחִיזָה

בּאֲנָשִׁים אֲחֵרִים

וְאָז נִשְׁמָטִים

אִישׁ לִזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ

כָּל כָּךְ עֲזוּבִים

לְנַפְשֵׁנוּ

שירים אלו לקוחים מהקובץ "חדר הכתיבה", מאת יהונדב פרלמן איש תיאטרון ותושב חיפה, ממקימי כתב העת "עמדה".