תחתונים, חזיה וכישרון

במבט מהצד היא נראית כמו השכנה מהדלת ממול, והמבטא והגינונים הבריטיים – המסגירים איפוק ונימוס אירופאי – לא היו גורמים לכם לחשוד שהג'ינג'ית בת ה-31 רקדה בעבר במועדון לונדוני לגברים בלבד, ובהמשך שילבה פנטזיות מיניות נפוצות עם יצר מציצנות מתקדם ליצירה תיאטרלית מדוברת. רבקה לנקייביץ', נעים להכיר. בימים אלה היא בישראל למשך שבועיים עם המחזה "סוהו", הפקה של הרויאל שייקספיר קומפני פרינג', שעלתה אתמול לראשונה בחיפה ותציג גם בנתניה, רחובות, באר-שבע, רמת השרון, רעננה, תל-אביב וירושלים.

"סוהו", שלנקייביץ' כתבה ומככבת בו, מתרחש במועדון "ונוס" בסוהו הלונדוני. עלילת ההצגה מתרכזת בחמש נשים שעובדות במועדון כרקדניות שולחן, כינוי בעגה הלונדונית לנערות הרוקדות עם לקוחות תמורת תשלום. עירום מלא אין שם, אבל לנקייביץ' הצליחה לאסוף חמש יפהפיות שמסתובבות רוב המחזה בלבוש מינימלי בהחלט. באחד הקטעים מתוארת מערכת יחסים לסבית שנוצרת בין שתיים מהבנות, והמחזה כולו מאפשר הצצה לעולם בלתי שגרתי. השיחות בין הבנות מעבירות לקהל, בעיקר בהומור, את הדרך שבה הן רואות את הלקוחות עבורם הן רוקדות.

למרות שהמחזה מבוסס על שלושת החדשים בהן עבדה לנקייביץ' במועדון לונדוני דומה, היא מכחישה שמדובר בחומר אוטוביוגרפי ישיר.

"זו היתה תקופה די מטורפת", היא נזכרת. "עבדתי בכל מיני סוגי עבודות שאני מעדיפה לשכוח, הכל בשביל כסף. סיימתי בדיוק את לימודי הקולנוע ונסעתי למוסקבה ללמוד תיאטרון, ואז עברתי לווירג'יניה בארה"ב, שם שיחקתי בתיאטרון המקומי בעיקר שייקספיר. כשחזרתי ללונדון בגיל 24 הייתי נטולת עבודה וכסף, אז נבחנתי לעבודה במועדון. ומשך שלושה חודשים אחר כך רקדתי על שולחנות בתחתונים וחזיה בשביל גברים די אומללים".

ניצול דו-כיווני

למרות שמדובר בתקופה קצרה יחסית, מסתבר ששלושת החודשים האלה השפיעו עליה קשות. "היתה לזה השפעה גדולה עלי מבחינה מינית. במשך זמן די ממושך היו לי מערכות יחסים נוראיות עם גברים וכל הקטע המיני הפך דוחה בעיני. זה מוזר כי באיזשהו מקום נוח לחשוב שזה די מדליק, אבל זה עשה את ההיפך".

את מחזה הביכורים החלה לכתוב שבועיים לפני שעזבה את המועדון, והכתיבה נמשכה שבעה חודשים. "זה לא היה סטריפטיז, הבנות לא היו ערומות, אבל רקדנו בתחתונים וחזיה, ואחר כך הגברים היו מסמנים למי שמצאה חן בעיניהם להתקרב לשולחן שלהם ולרקוד איתם, אולי קצת לפטפט ולשתות משהו. זה לא היה מביך לא בגלל שהסיטואציה היתה נעימה אלא מפני שזה לא ממש אני שהיתה שם, אלא מישהי אחרת – איזו דמות דמיונית שברגע שהפכתי אליה, הייתי בעצם חיית-מין כזו. זה עזר לי להתרחק מעצמי".

הבנות שעבדו עם לנקייביץ' היו, לדבריה, צעירות ממנה בהרבה. "הן היו יותר פתוחות ויותר בטוחות בנשיות שלהן – ואלה דברים שמתקלקלים ככל שאנחנו מתבגרות. הן גם עשו כסף טוב יותר". למרות שעצם קבלתה לעבודה גרמה לה גאווה, "מעין זריקת עידוד לזה שאני מוצאת חן בעיניהם כאישה", היא מגדירה את עצמה כפמיניסטית. "אני יודעת שפמיניסטיות שרופות יצחקו עלי כי כביכול נפלתי לתוך המלכודת הקלאסית של ההשפלה הנשית, אבל אני ממש לא רואה את זה ככה. הניסיון שלי עזר לי לגלות את החוזק שבנשיות".

באנגליה היו לא מעט צופים שתהו אם המחזה לא מציג, בסופו של דבר, את הנשים באור שלילי. לנקייביץ' מכחישה: "אני רואה בזה ניצול דו-כיווני. בסך הכל המחזה מדבר על נשים מאוד חזקות, פתוחות וידידותיות. לא הייתי מציירת אותן כנשים בתחתית. מבחינתנו זה היה ניצול של הבדידות הגברית. אנחנו יצאנו עם כסף והם יצאו בלעדיו, ולרוב הרבה יותר בודדים משהם נכנסו".

לא אנטי-גברי, אלא פרו-נשי

"סוהו" עלתה לראשונה בפסטיבל אדינבורו באוגוסט האחרון וקצרה הצלחה עצומה, כולל מקום ראשון בקטיגוריית הפרינג'. בהמשך נדדה ההצגה בכל רחבי אנגליה. הביקור בישראל הוא הפעם הראשונה בה יוצאת ההצגה את גבולות אנגליה. בארץ הוא עולה עם צוות השחקנים המקורי, באנגלית כמובן. רפי בן-יעקב, מפיק פרטי, ראה את המחזה באדינבורו והחליט לייבא אותו לארץ, לסיבוב הופעות שיימשך כשבועיים.

"זה נועד להיות סיפור ריאליסטי", לנקייביץ' מסכמת. "רובו מתרחש בחדר ההלבשה והוא מראה את הפן האנושי של המקצוע. יש הרבה מאוד בדיחות על חשבון גברים, אבל זה לא מחזה אנטי-גברי, אלא פרו-נשי. מחזה סקסי, אבל לא מציצני. הכוונה היא לא לגרות, אלא להכניס את הצופים לעולם נסתר".

"סוהו", רויאל שייקספיר קומפני פרינג': 15.1 היכל התרבות נתניה, 20:30; 16.1 אולם ויקס רחובות, 20:30; 17.1 בית גבריאל ליד טבריה, 20:30; 18.1 תיאטרון באר-שבע, 20:30; 19.1 בית יד לבנים, רמת-השרון,; 22:00; 21.1 מוזיאון ת"א, 20:30; 22.1 מוזיאון ת"א 20:30; 23.1 תיאטרון ירושלים, 20:30; 24.1 תיאטרון ירושלים, 20:30