שתף קטע נבחר
 

תשעה באב - כדור הרגעה לאומי

כשהאידיאולוגיות מאיימות לקרוע את החברה, תשעה באב עוצר אותנו ליום אחד, מתיש את העוצמות הפסיכו-פיזיות שלנו, ומוביל לדיון שכלי - עם קצת פחות אגו ורגשות

מה חסר לנו? מה היה חסר לאבותינו שבגללו נחרבה מדינתם ובמרכזו בית המקדש, והם איבדו את העצמאות המדינית והרוחנית? ניתוח ברמת המאקרו יגלה שמה שחסר להם זה האיזון. כי ניתן לקבוע שבית המקדש הראשון חרב בשל היעדר חזון ורוח, ואילו בית המקדש השני חרב בשל עודף "רוח" וחזון.

 

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

בית המקדש הראשון חרב בשל שחיתות כלכלית, שלטונית, דתית, מינית. השפע סינוור את אבותינו, בלבל אותם וגרם להם לוותר על החזון תמורת שפע חומרי-מיידי, מספק לכאורה. הממלכה נרקבה מבפנים, התולעת אכלה את התוך, והמעטפת החיצונית לא הצליחה להחזיק את הבניין הנרקב והולך. הדת הייתה מעטה דקיק שלא הצליח לחפות על השחיתות הפנימית שאכלה בכל פה.

 

בית שני, זה כבר סיפור אחר. זרמים רוחניים כבירים שטפו את העם. שפע הרוח שבהם, הלהט האידיאולוגי שלהם לא איפשר להם לדבר איש עם רעהו. הם פגעו פיזית וכלכלית האחד בשני. יש האומרים כי הסיפור המפורסם של תשעה באב "קמצא ובר קמצא" שבו היתה טעות בהזמנה לארוחת ערב יוקרתית, ובמקום להזמין את החבר "קמצא" הוזמן בטעות השונא "בר-קמצא". ובעל הסעודה לא נעתר להפצרותיו של "בר-קמצא" להשאירו בסעודה ולא להכלים את פניו, בעד כל להון שבעולם, כה גדולה היתה השנאה. ו"בר-קמצא", שנזרק בבושת פנים מהסעודה, נשבע לנקום, והוא חרחר ריב בין הקהילה היהודית לקיסר רומי. כה גדולה היתה השנאה. יש האומרים שהשנאה שבין המארח לבר-קמצא, האורח שנקלע בטעות, הייתה על רקע אידיאולוגי-פוליטי.

 

אורות אדומים

ובכן, שני הנושאים הללו צריכים להדליק אצלנו נורה אדומה והם הלקח שאנו, לדעתי, צריכים לקחת לתשעה באב בימינו שלנו.

 

האור האדום של בית ראשון – שחיתות, היעדר חזון, חומרנות מהסוג של הקפיטליזם החזירי שלא מאפשר לנו לראות את "האחר. והאור האדום של בית שני – תנועות אידיאולוגית שהן, מהסיבה ההפוכה, לא מצליחות לשבת עם האחר. "בעיית בית שני" מטרידה מאוד, כיוון שאין בינינו הסכמה על שאלות עקרוניות מאוד.

 

מה עושים? מהו המסר של תשעה באב? האם לוותר על האמת שלי? האם לוותר על תפיסת העולם המגובשת שלי? האם לחזור בשאלה? או בתשובה? האם אולי להיות דתי-לייט, או חילוני- לייט? תשעה באב עוסק במיקוד אחר של הבעיה, הוא לא עוסק במחלוקת עצמה, אלא באופן שהיא מתנהלת, במתודולוגיה של המחלוקת.

 

אפשרות אחת ליישוב הבעיה היא הפוליטיקה. ההבדל בין איש הרוח לפוליטיקאי, הוא שתפקידו של איש הרוח הוא להעמיק את תפיסתו ולחדד אותה. ואילו תפקידו של הפוליטיקאי היא להביא את הישג הטוב ביותר שהוא יכול להגיע אליו. בדרך הוא מתפשר וכורת בריתות, מוותר ומוותרים לו. מבחינה מעשית זה מאפשר לחיות יחד. מבחינה רגשית וזהותית, אין די בכך.

 

התנגשות ופתרון

אם כן, צריך למצוא אופציה אחרת, שגם תספק את הרוח ולא רק את המעשה, את האידיאל ולא רק את הפרקטיקה. הפתרון שלי נעוץ בדמות טראגית של חכם בתקופת הבית השני ושמו היה רבי זכריה בן אבקולס. הוא היה איש שכולו רוח, והיה מספר עליו שהוא היה מתפרנס מכמות קטנה של חרובים, פעם בשבוע. ובכן, פסיקת ההלכה שלו גרמה באופן מסובך לחורבן, וחכמים אומרים שהיה לו לוותר על דעתו כדי למנוע את החורבן. זאת אומרת, עמדתו לכשעצמה נכונה הייתה, אך בשקלול רחב יותר היה עליו לוותר על דעתו, משום שאינטרסים רוחניים כבדי משקל היו על הפרק. זה לא היה אמור להיות ויתור פוליטי, זה היה אמור להיות שקלול רוחני. זה אמור היה להיות איזון של ערכים וניסיון לייצר תוצאה שלוקחת בחשבון את מירב הערכים המכוננים שהוא עצמו מאמין בהם.

 

מי שיישם גישה זאת בבואו לדון במחלוקות הרוחניות המרכזיות שקרעו את סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הוא הרב קוק. הוא לימד אותנו ששתי דעות חלוקות משולות לשני כוחות פיזיקליים שמתנגשים אחד בשני , ועשויים יחד לייצר כוח שלישי שמכיל בצורה אינטגרטיבית את השניים הקודמים.

 

אם כל אחד מאיתנו היה שואל את עצמו מה הוא מקבל מאלה שהוא חולק עליו, איפה התרומה שלו לחברה, ולו אחת וקטנה, היה כבר נוצר גשר, חוט עצב

דק שהיה מאפשר תקשורת.

 

הבעיה, אומרת לנו הפילוסופיה של תשעה באב, לא עם הערכים עצמם שאנחנו מאמינים בהם. הבעיה היא עם האגו שמתערבב בהם. הבעיה היא שלעיתים האגו מדבר בשם הערכים ולא הערכים עצמם.

 

תשעה באב הוא יום של ניתוח שתפקידו לסלק את רכיבי האגו מתוך הפילוסופיה שלך , מתוך העמדה שלך. ברגע שרק הערכים שלך ידברו, ייווצר דו-שיח. זה לא שהאגו יוצר את כל ההבדל, בוודאי שלא, אך האגו לא מאפשר לנו להקשיב לאחר ולראות שהעמדה שלנו אף היא מוגבלת, ויש לה נקודות חולשה.

 

אז בעצם תשעה באב אומר לנו, הרגיעו את הרגשות ותנו לשכל לעבוד. אולי לכן הצום הוא התיקון של המשבר הזה. כי הצום מתיש את העוצמות הפסיכו-פיזיות שלנו, יש בו ממד ממתן, מרגיע. אולי זה בעצם המסר, כדור הרגעה לאומי שיאפשר לנו להתחיל לעבוד ביחד. לפחות להתחיל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הצום יסייע להבנה
צילום: גיל יוחנן
מומלצים