שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להיפרד בחיוך מנורה אפרון
    בספרה האחרון והמשעשע של נורה אפרון "אני לא זוכרת כלום", היא מזכירה לקוראיה, ובעיקר לקוראותיה, שהחיים הם יפים, אירונים ומעניינים. זאת בעזרת סיפורים כנים מחייה שלה - מהם נפרדה בחיוך שלו. אריאנה מלמד קראה והתגעגעה
    הלב ממאן להיפרד. נורה אפרון הלכה לעולמה, זה רק שבועות ספורים אחר כך אנחנו מקבלים בעברית את ספרה האחרון "אני לא זוכרת כלום". מי שתעיין בו, - כן, רוב הקוראים שלה היו קוראות. אז מה - תגלה שהיא עצמה ידעה היטב כי שנותיה ספורות, וגם ביקשה להודות לרופאים שלה על עצם קיומו של הספר הזה. חכמות לאחר מעשה, לא נותר לקוראות אלא להיאנח: אבל זה בדיוק מה שנורה אפרון לא רצתה שנעשה. היא רצתה שנצחק.

     

    נדמה לי שצריך להיות קרובה לגיל מסויים כדי להעריך את סוג ההומור של הספר הזה, וגם את ההחלטה הנחושה של אפרון לא להיות מעולם דמות טרגית. לא המחלות, לא האובדנים ולא אסונות קוסמיים, ימנעו ממנה להמשיך ולחפש את הנקודה הארכימדית שתעורר בקוראיה את אותו דגדוג קל במוח, שמשדר אל הצלעות פקודה לזוז ולהוציא קול של גיחוך מן הפה, במיוחד שהיא מדברת על צרותיה של הזיקנה:

     

    "אני לא זוכרת כלום". קובץ הסיפורים של נורה אפרון (עטיפת הספר) (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "אני לא זוכרת כלום". קובץ הסיפורים של נורה אפרון (עטיפת הספר)

     

    "לעיתים קרובות אינני מבינה בדיחה אף שאני מעמידה פנים שכן. כשאני הולכת לסרט או להצגה בפעם השנייה, אני חשה כאילו לא ראיתי אותם מעולם, גם אם הפעם הראשונה היתה לא מזמן. אין לי מושג מי הם כל האנשים המופיעים במגזין פיפל", בהצהרות כאלה, גם אם הן לא לגמרי נכונות תמיד, יכולות לחוש אמפציה והזדהות קוראותיה הקשישות יותר של אפרון, כאלה שבזמן אמת חשבו ש"צרבת" הוא הספר המתאר את נפתולי חייהן, ופירה תפוחי אדמה עשוי כהלכה, הוא באמת התרופה לגירושין מכאיבים.

     

    כשנורה פגשה את נורה

    בספר הרשימות הקודם שלה, "אני שונאת את הצוואר שלי", המזדהות העיקריות יכלו להיות מי שהשקיעו הון תועפות בבוטוקס או יותר מדי זמן במחשבה האם לעשות את זה או לא. אין ספק, אפרון כותבת לדורה ולבנות דורה, מתוך ידיעה ברורה שהומור איננו בהכרח אוניברסלי, ובוודאי שאינו נצחי. הנצח מעולם לא עניין אותה.

     

    בדרך ל"כשהארי פגש את סאלי" והצלחות אחרות, ענקיות, של אפרון, עמדו חיים סוערים וגדושי עניין של עיתונאית בראשית שנות ה-60 במאה הקודמת. ב"עיתונות: סיפור אהבה", רשימה יפהפייה, היא מספרת כיצד התקבלה לעבודה כשליחה נחותת דרג בניוזוויק, בזמן שבו לא היו כלל עיתונאיות, ודאי לא בכירות.

     

    היא מדווחת על גילוי כישרונה, אבל גם על דברים פחות נעימים כמו האלכוהוליזם של שני הוריה, תסריטאים הוליוודיים מצליחים. היא מזכירה לנו עד כמה החיים הם בדיוק מה שקורה לך כשאתה מתכנן תוכניות אחרות. "חיי כיורשת" הוא סיפור מקסים וציני עד מורבידיות, על תאוות הבצע שלה ושל אחיותיה בעקבות מותו של הדוד האל. הוא היה אמור להשאיר להן הון, אבל התגלה שבזבז את הכסף שלו בעצמו. היא היתה עסוקה אז בכתיבת תסריט כושל שידעה שלא יופק לעולם. היא טעתה.

     

    "אני טובה בהפקת לקחים מניסיוני האישי, והלקח שלמדתי מהחוויה הזאת היה לי מזל גדול שלא ירשתי כסף, כי אז אולי לא הייתי מסיימת את כתיבת כשהארי פגש את סאלי". הספר משובץ בכמה מתכונים מופלאים, אבל כמובן שהם לא עוסקים רק באוכל. ב"רק רציתי לומר: בעניין הטפלון" למשל, היא כותבת על החומרים המסרטנים שבמחבתות שלה, ומוסיפה מתכון לפנקייק ריקוטה שצריך לחמם בו את המחבת עד לשחרור גז מסרטן לאוויר.

     

    היא לועגת לעצמה ולתהילה שלה ב"חיי כקציץ בשר", כשמתברר כי מנה במסעדה נ

    קראה על שמה וגם היא ירדה מתהילתה. היא מוכנה לדבר על הכל: אהבה ושנאה, כישלונות, קרחת קטנה בעורף, גירושין, גרון עמוק, ואפילו על המילה שמתחילה באות ז'. וכך היא כותבת עליה: "אני זקנה. אני בת 69. אינני זקנה ממש, כמובן, זקנה ממש זה 80 אבל אם אתם צעירים אין ספק שבעיניכם אני זקנה".

     

    ההתרסה הפשוטה הזאת היא מסוג הדברים שנורה אפרון הצטיינה בהם במיוחד. אפשר לקרוא כדי לצחוק, ואפשר לקרוא כדי להמשיך ולהקשיב לקול חד וחכם, שנון ומפוכח במיוחד. יש לה רשימה אחת ובה "דברים שלא אתגעגע אליהם". בין היתר היא מונה "עור יבש, הלוויות, רשת פוקס, לחפוף את הראש, הקול של שואב האבק, אותיות קטנות". יש גם דברים שתתגעגע אליהם, אבל ככל הנראה, במקומה עם המלאכים תמשיך להתגעגע. ביניהם: הילדים שלה, וופל אמריקני, צחוק, אורות חג מולד, חמאה ולעשות אמבטיה. הקוראות שלה, בנות כל גיל, יכולות להוסיף עוד דבר לרשימה: ספרים של נורה אפרון. אלה שלא נכתבו כי לא הספיקה.

     

    "אני לא זוכרת כלום", מאת נורה אפרון. הוצאת "עם עובד". 123 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: MCT
    נורה אפרון. קהל נשי יזדהה מאוד עם ספרה
    צילום: MCT
    7 לילות
    מומלצים