האייפון והמחשב הורסים את הזוגיות - מה הפתרון?
המטפלת הזוגית האמריקאית ד"ר פט לאב משוכנעת שהמדיה הדיגיטלית ועולם העבודה מחבלים לנו חזק בזוגיות. בריאיון היא מסבירה למה זה קורה - ואיך בכל זאת להוביל לשינוי ביחסים
כמעצמת הסקס של המזרח התיכון, מורים ומרצים בינלאומיים למיניות וזוגיות מוצאים עניין לבוא לכאן ולהכיר אותנו. לאחרונה הייתה זו ד"ר פט לאב, מטפלת זוגית זה כשלושה עשורים, פרופסור של כבוד מטעם אוניברסיטת טקסס, ומחברת שישה ספרים שהפכו לרבי מכר בעולם ועדיין לא תורגמו לעברית, ובהם "איך לשפר את חיי הנישואים בלי לדבר על זה", "האמת על אודות האהבה" ו"מונוגמיה לוהטת".
מצילים את הזוגיות :
- 11 סימנים שמזהירים: הזוגיות שלכם בצרות
- למה טיפול זוגי לא עוזר - ומה כן יציל את היחסים?
- 4 השלבים לסקס טוב - גם אחרי שנים של זוגיות
ד"ר לאב (באופן מפתיע זהו אכן שמה האמיתי) חיה באוסטין טקסס, אבל מבלה בהרצאות כמרואיינת מבוקשת ומייעצת למטפלים זוגיים ברחבי העולם. מעל 30 שנה היא מתמחה בטכניקות עבודה זוגיות, והתרומה שלה לתחום הטיפול הזוגי היא בתפיסה שאותה היא מכנה "להכניס את הפזאזז ליחסים".
העידן הדיגיטלי הורג את האהבה
ד"ר לאב מסמנת את המדיה הדיגיטלית והטוטאליות שדורש מאיתנו עולם העבודה כגורמים קריטיים לפירוק מערכות יחסים. "כבני אדם אנחנו זקוקים למידע יותר מכל דבר אחר, ובעידן המודרני זה אומר לעבוד במחשב, לשמוע מוזיקה, לתקשר בטלפונים חכמים ולשהות מול המדיה האלקטרונית רוב שעות היום. כל זה משפיע ישירות על תחזוק מערכות יחסים עם מחויבות".
למה בעצם?
"כי הציפיות שלנו גדלות, והפיתויים סביבנו מתרבים. על חיי הנישואים היום מאיימים אינספור פיתויים בחוץ וציפיות לא ריאליות לאושר ולסיפוק אישי. גם התובענות של עולם העבודה משפיעה על הזוגיות של כולנו, וחשוב לא להמעיט במשמעותה. אנחנו מבלים זמן רב בעבודה, ולפעמים ניצור יחסים אינטימיים יותר עם שותפים מקצועיים מאשר עם בן/בת הזוג שבבית. האינטימיות מתעצמת במיוחד אם העבודה מרגשת והתוצאות נובעות משיתוף פעולה פורה. זו תחושה דינמית ומרגשת, והיא עשויה לגרום לדליפת אנרגיה מהקשר הזוגי והאינטימי החוצה".
בהרצאה קצרה שבה אפשר לצפות באתר שלה מסבירה ד"ר לאב על "ארבעת המפתחות", שלתפיסתה פותחים את מגירות הלב של כולנו ומהווים בסיס לקשר זוגי מוצלח:
1. נוכחות. להשקיע זמן באנשים החשובים לנו ולא רק לבוא למה שמתאים וכיף לנו. אם יש משהו שחשוב לאחר - להפוך את זה לחשוב עבורנו.
2. להתכוונן. ברירת המחדל הנשית הידועה והמוכרת היא לעשות כמה דברים בו זמנית. לדברי ד"ר לאב, אנחנו צריכות להפסיק את זה ולומר: כשאני איתך אני לא עושה עוד מטלות באותו הזמן. "אי אפשר להיות במצב אינטימי כשעושים עוד משהו", היא מסבירה. "רגע של כוונון זקוק למבט, לנוכחות, למגע, כדי שתדע שאני רואה".
3. להיות. להתבונן מספיק זמן כדי להבין, כדי לראות את השינוי שבאחר, את הדקויות.
4. לשנות. לשנות דברים בתוכנו מתוך הבנה עמוקה של האחר, אחרי שבאמת נכחנו והתכוונו.
"זמן ותשומת לב הם הדלק של יחסים", אומרת ד"ר לאב. "ולא מדובר בכל תשומת לב, אלא בתשומת לב מכווננת. אנחנו מתאהבים במי שקולט אותנו, נקשרים אליו ונשארים בזכות הניואנסים הקטנים שמזכירים לנו את היחד שיש בינינו. המדיה האלקטרונית והעבודה האינטנסיבית הופכות את הרגעים החיוניים האלה לנדירים יותר ויותר".
כמה אפשר להשקיע ולהשקיע?
"לרובנו נדמה שאם יצרנו מחויבות זוגית אז ברור שנהיה בעדיפות הראשונה של בני זוגנו בכל הנוגע לזמן, סקרנות, תשומת לב ופוקוס. אבל אם אני מגיעה הביתה אחרי שדיברתי כל היום עם הקולגה שלי, או המאהב, או החברה שלי, אז כשאני נכנסת הביתה כבר אין לי מה לומר. אמרתי, סיפרתי וניתחתי הכל. וגם אם אחזור על הדברים, זה ייאמר בפעם השנייה, כך שזה באמת לא יהיה מעניין עבור שנינו".
ואם השלב הבא אחרי סגירת הדלת הוא הפעלת הטלוויזיה או המחשב, שיחות טלפון וכתיבת מסרונים, רוב הסיכויים שישיבה מול בן הזוג והתבוננות בעיניים יהיו הדברים האחרונים שנגיע אליהם. וכאן מתחילה ההידרדרות.
"לזוגות יציבים יש אותן בעיות שיש לזוגות לא יציבים", אומרת ד"ר לאב, "אבל הזוגות היציבים מוצאים דרך לא להסכים בלי לפרק את הקשר. הם יכולים להתווכח, לטאטא מתחת לשטיח, לצחוק על זה, אבל הם לא שוברים את הקשר. הסיבה המרכזית לגירושים לפי דעתי היא ריחוק, ומנקודת מבטי ברוב המקרים ריחוק מתרחש כשאחד מבני הזוג מוציא את העניין והאנרגיה שלו מחוץ לקשר, ובכך למעשה סוגר את הברז של הזוגיות".
תשומת לב מובילה לבגידה
רובנו מאמינים שרומנים מחוץ לקשר קורים רק במערכות יחסים שבהן קיימות בעיות ממילא, אבל ד"ר לאב מתריעה שרומנים קורים גם במערכות יחסים מצוינות.
"זו טעות לחשוב שרומנים קורים רק במערכות יחסים גרועות", היא אומרת. "נכון, יש שמחליטים במודע לארגן לעצמם רומן כדי למלא חוסר שקיים בקשר, אבל רוב האנשים לא מתכננים את זה. ממחקרים עולה ש-87% מהאנשים שמנהלים רומן נסחפים לתוכו ומזועזעים מכך שהם שם".
אז איך זה קורה?
"זה מתחיל בצורה תמימה, לרוב כפידבק חיובי שנאמר בעבודה, משהו כמו: 'עשית עבודה נהדרת על הפרויקט הזה. הייתי שמח לעבוד איתך שוב'. מחמאה כזאת רחוקה מלהדליק אצלנו נורה אדומה, אבל אנשים לא מעריכים מספיק את ההשפעה החזקה של הערכה חיובית על תהליכים כימיים במוח.
"כשאני אומרת לך: 'עשית עבודה מצוינת', זה אומר שהבחנתי בך, נתתי לך תשומת לב. את חשה במוח את הסיפוק שבהערכה. סיוע הדדי מעורר את הדופמין, מוליך עצבי שמעורר הנאה ומוטיבציה, ולכן נרצה עוד מזה. ואז, כשהכימיה טובה והנוכחות של אותו אדם נעימה לי, אני רוצה ממנו יותר.
וכאן מגיעה השאלה מהן ההגדרות לבגידה: לצאת לארוחת צהריים עם אדם שמושך אותי? להסתיר את קיומה של הארוחה הזאת? לקחת את זה רחוק יותר? אצל כל אדם הקו נמתח במקום אחר, אבל כך זה מתחיל. בתמימות".
כאמור, הציפיות שלנו מהקשר גבוהות: אני חייב להיות מאושר, מסופק, ואם אני לא, אז הוא/ היא/הקשר לא בסדר. ככל שאנשים נמצאים יותר זמן בעבודה, ככל שהציפיות לעצמאות כלכלית עולה והאינטרנט נושף בעורף הזמן הפנוי, כך גם הלחץ על היחסים עולה.
לכן, לפי ד"ר לאב, אם למרות כל זאת יש קשר טוב בבית, אסור לזלזל בכך, אבל כדאי להכניס פנימה פעילויות שקשורות בתשוקה. מה?
1. ציפייה (משהו שתתרגשו לקראתו).
2. אתגר (פיזי, רגשי, אינטלקטואלי).
3. עשייה שכיף לשקוע בה יחד ולאבד את תחושת הזמן.
4. עשייה מטעינה אנרגטית.
5. טיפוח (פעילות ששניכם תרגישו נתרמים בעקבותיה).
"עבורי חמשת הקריטריונים האלה מתקשרים לעבודה או לתחביבים שלי", היא מסבירה. "ואם התשוקה היחידה שלי מתקשרת רק לחיים שלי מחוץ לזוגיות, זה אומר שאני צריכה למצוא ולחלוק תשוקה משותפת עם בן הזוג. זה לא אומר שאי אפשר לבד, אלא שצריך לחלוק תשוקה משותפת, משהו שפוגש את חמשת הקריטריונים האלה עבור שניכם".
איך את מסבירה את זה שבמקום להשקיע בילדים אנחנו אמורים למצוא תחביב משותף פתאום?
"80% מהגרושים אומרים בפירוש: 'התרחקנו זה מזה ולכן נפרדנו'. בעיניי הסיבה למרחק הזה היא הוצאת התשוקה מהיחסים ושימת האנרגיה והעניין במקומות אחרים. זמן, עניין ואנרגיה הם הדלק של היחסים, ואם כל זה מופנה רק לעבודה, לילדים, לחברים, לתחביבים, לספורט או לכל תשוקה אישית, יש סיכון לקשר, גם אם הוא מצוין".
אז איך מתחילים?
"יש כמה סעיפים שחשוב לעבור עליהם יחד:
- לברר מה זה אומר 'אני אוהב אותך' ולתת את זה כמתנה. רוב האנשים מעניקים אהבה כמו שהיו רוצים לקבל אותה. אני למשל אוהבת ארוחה רומנטית לאור נרות, ואני לוקחת את בעלי לארוחה כי זה גורם לי לחוש טוב. אבל האמת היא שהוא היה מעדיף להישאר בבית, לבשל ולעשות סקס.
- לבנות שותפות אינטימית מול הילדים. ילדים לומדים מחוויה אישית, ואם הם מהווים את הפוקוס העיקרי של המשפחה, מבחינתם זה אומר שכשנגדל נעשה שני דברים: נטפל בילדים ונדאג בנוגע לכסף. לא כיף. עדיף לא לגדול. ובאמת הדור הזה של בני ה-20 ומשהו מסרבים לגדול כי זה 'לא כיף'. שנית, כשהילדים מנהלים את המשפחה, זה לא בונה לילדים הערכה עצמית והילדים מאמינים שהעולם סובב סביבם. אם אתם רוצים לתת לילד שלכם מתנה, תראו לו איך אתם כשותפים נהנים בלעדיו - ערב של מבוגרים שבו אמא ואבא מבלים והילדים לא מוזמנים.
- לפנות זמן לאהבה. רוב הזוגות לא מבלים די זמן יחד ולא משקיעים ביצירת מערכת היחסים שהם רוצים. זמן איכות הוא חיוני.
- להפתיע. חידוש מעורר את הליבידו וכשמפתיעים את בן הזוג בדרך שהוא או היא יאהבו, מצליחים להתעורר. עשו משהו לא צפוי שבאמת יזכה לתשומת לב בדרך שאתם יודעים שהוא/היא אוהב/ת.
דפוסים רגשיים ישנים
תשומת הלב מהסוג הזה מתאימה כמעט לכל הזוגות ובנויה על תשומת לב עדינה לחשיבות שאנו מייחסים לזוגיות בחיינו, אבל מה ביחס לזוגות עם מורכבויות רגשיות קשות יותר שפוגמות בקשר?
בהרצאה שלה לפני מטפלים זוגיים הרחיבה ד"ר לאב בנוגע לתיאוריה שלה ביחס לרגשות אנושיים בכלל, וביחס לדפוסים בזוגיות בפרט.
הדימוי שהיא התחילה ממנו היה אדמה. "תארו לעצמכם שהגוף הרגשי שלכם הוא כמו ערימה של אדמה טרייה", אמרה, "שכאשר הגשם הראשון יורד עליה הוא יוצר מעברים צרים שנובעים מהתנועה של המים כלפי מטה. בפעם הבאה שהגשם יירד, המים יחלחלו מטה במעברים שנוצרו עבורם בפעם הקודמת, וככל שהגשם ימשיך ויירד, אותם מעברים יתרחבו ויהפכו לתעלות מוכרות ונוחות של תנועה.
"הרגשות מעוגנים בהיסטוריה האישית של כל אחד, אבל הם לא תמיד מובילים למקום הבא שאליו אנו רוצים להגיע. אותן 'תעלות בערימת העפר' הופכות למדרון חלקלק ש'מושך' מחשבה או רגש קבוע, כך שאם אני מרגישה נטושה או זנוחה בחיי, התחושה תחפש לחזור או להוכיח לעצמה שזה נכון".
אז איך משנים את הדפוסים הנוירולוגיים? או אם תרצו: איך יוצרים שינוי?
בניית עולם רגשי איתן יותר
שינוי לפי ד"ר לאב הוא הדרך שבה יוצרים מערכת נוירולוגית מתחרה ועמוקה יותר לזו שכבר קיימת ומחזיקה את הדפוסים הישנים. שינוי הוא לא מחיקה והתכחשות למי שאנחנו, אלא בנייה של עולם רגשי חדש וחזק יותר. כל זה חייב להגיע מחוויות רגשיות מודעות וחזקות. לטענתה, שינוי יכול לקרות רק ממקום רגשי, מאחר שהרגש הוא הסמן של הזיכרון ורק באמצעותו אפשר לסמן, להעמיק ולקבע דפוס חדש.
בשלב זה של ההרצאה מבקשת לאב מהקהל את אותה בקשה שהיא מפנה לזוגות שבאים לטיפול: רשמו על נייר שלושה מאפיינים שתרצו להיזכר בזכותם. חשבו על ערכי הליבה שלכם, או חשבו על הזמן שאחרי מותכם: איך תרצו שהאנשים שאהבו אתכם ידברו עליכם ויזכרו אתכם? יש שיכתבו מעניק/ה אהבה, יש שיאמרו חרוץ/ה, רגיש/ה ועוד.
ואז שואלת לאב: "מה תרצו להרגיש במקום לא טוב/ה מספיק, לא מוערך/ת, מאשים/ה? חשבו על שלושת ערכי הליבה שלכם: אולי במקום 'אני לא טובה מספיק' תרצו לחוש 'אהובה' או 'מוערכת?'.
"בסיטואציה של טיפול זוגי עולה הפנייה אל בן הזוג", היא מסבירה. "האם ניסית להעריך אותה? לשבח? לאהוב? לפעמים התשובה היא: 'כן, אבל היא לא יודעת לקבל אהבה', או 'אף פעם לא מספיק לה לשמוע כמה אני אוהב אותה'. ופה מגיע השלב המהותי בשינוי: ההנחה היא שבזוגיות טובה, גם בן/בת הזוג רוצה שתחווה/י תחושה טובה ביחס לעצמך. אם נחזור למדע, מעברים חדשים נוצרים מכך שאותו אדם מעניק את מה שהוא היה רוצה לקבל. וכן, זה לאו דווקא מה שקל לתת אלא מה שנכון לקשר.
"נתינה של משהו שקל לנו לתת לא מעוררת שינוי, אבל נתינה של תחושות ערכי הליבה שלנו יוצרת חשיבה חיובית. לכן אם אני רוצה להיות נאהבת, אני צריכה להעניק אהבה בדרך המסוימת הזאת לאורך היום. ורק אם זה קשה לי, זה ייצור מעברים נוירולוגיים חדשים.
"ערכי הליבה שלנו הם כמו משאב טיפולי. כשהמטופלים שלי אומרים לי מה הם, אני עוצרת לפעמים באמצע ויכוח זוגי שיוצר משיכה לעבר השלילי ושואלת מה אדם שיש לו חוש הומור, אינטליגנציה רגשית, יכולת לאהוב, היה עושה עכשיו.
"ברגע שאנחנו מגיבים משם, קצב הלב עולה, המערכת הלימבית מגיבה, הסרוטונין מגיע למערכת הדם ומרגיע. הסרוטונין נלחם עם הקורטיזול על אותם קולטנים במערכת העצבית, וככל שעושים את זה יותר פעמים, נוצר שינוי".
לפנייה לכתב/ת 
