מריל סטריפ: "נשים הופכות מערכות יחסים לדת"

כשמריל סטריפ נכנסה לחדר העיתונאים בטקס האוסקר האחרון, רגע אחרי זכייתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"אשת הברזל", קריאות התפעלות מלאות יראת כבוד נשמעו בחדר, ומיד אחריהן הגיעו מחיאות הכפיים הסוערות.

כתבות מגזין נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

• המערבונים האדומים: אינדיאנים? סוציאליסטים!
• האזרח קיין לאן? ניתוח דירוג Sight & Sound
• "חברים": יש ערימה של חבר'ה על הדסקטופ
  

הכבוד שסטריפ רכשה לעצמה כשחקנית הפך לחלק בלתי נפרד מהאישיות הפומבית שלה, והיא מוכיחה בכל פעם מחדש שאפשר לשמור על חיים פרטיים ובכל זאת להשאר "נוצצת". חייה הפכו לייצוג של שילוב בלתי אפשרי - כוכבת קולנוע ענקית, ובכל זאת אחת שלא שומעים עליה בדרך כלל במדורי הרכילות, או נתקלים בה באירועים נוצצים (למעט טקסי הפרסים המרכזיים).

הכל הופך קצת יותר ברור במהלך מסיבת העיתונאים לקראת הסרט החדש שלה, "תקווה בהופ ספרינגס". לא רק שאף עיתונאי לא מעז לשאול אותה שאלה אישית - אלא אפילו שאלות עם נגיעה אישית, כמו למשל "מה היית עושה במצב שבו הדמות שלך נמצאת?", זוכות לקטילה מצד הכוכבת.

"איך זה רלוונטי?", היא תוהה בנחמדות אך יחד עם זאת בתקיפות, וסותמת במקצועיות את הגולל על תשובה שעלולה היתה להישמע אישית, חס וחלילה. "זה לא סרט דוקומנטרי. אם הייתי כותבת סרט, זה בטח היה עלי. אבל הסרט הזה הוא על אשה ספציפית שגרה בעיר ספציפית, והיא במערכת יחסים עם גבר שהוא רואה חשבון במקצועו. היא עקרת בית והילדים שלה גדלו ועזבו את הבית. ואיך הציטוט הזה של טולסטוי הולך? 'כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה' (מתוך 'אנה קרנינה' - י.ד)".

"התפקיד שלנו זה לגרום לך להזדהות עם הסרט ולקשר בינו לבין החיים שלך", מגבה אותה טומי לי ג'ונס, שמשחק לצידה בסרט. "אנחנו בדרנים. אני לא חושב שהחיים הפרטיים שלנו רלוונטיים לסרט".

"אנשים מתנהלים במערכות יחסים על טייס אוטומטי"

הסרט החדש של השניים נוגע בנקודה אינטימית שמתעוררת בשלב כלשהו כמעט בכל מערכת יחסים זוגית - וכל זאת באריזה של קומדיה רומנטית. קיי (סטריפ) וארנולד (ג'ונס) הם זוג מבוגר שנשוי כבר 30 שנה ומנהל חיי שגרה כמעט אוטומטיים. לא רק שאין סקס, גם החיים שלהם כבר הפכו לסוג של ביזנס. מדברים רק על דברים ענייניים. קיי, שרוצה להחזיר את האינטימיות למערכת היחסים, נתקלת בעבודותיו של הפסיכולוג ד"ר פלד (סטיב קארל), שמציע סוג של "מחנה אימונים" לזוגות במהלך שבוע שלם של טיפול זוגי אינטנסיבי, בעיירה נידחת בשם הופ ספרינגס.

מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס ב"תקווה בהופ ספרינגס". לצאת מהשגרה(מתוך הסרט)

"אני חושבת שלכל בן אנוש יש איזושהי כמיהה וכל אחד מתמודד איתה בצורה פרטית", מספרת סטריפ על הסרט. "יש כאלו שאצלם זו כמיהה רוחנית, כמיהה לאהבה, גם אם זה כביכול נמצא לידך. בסופו של דבר, הכל מסתכם בלשמור על ה'חיים' שבתוך החיים שלך. אני חושבת שהסרט הזה נוגע בקצוות של הכמיהה הזאת".

אחד הדברים הבולטים בסרט זה שהאשה היא זו שדוחפת לתיקון מערכת היחסים ולא הגבר. זה לדעתכם המודל המקובל בחברה שלנו כיום?

סטריפ: "המודל משתנה מדור לדור. נשים הופכות את מערכת היחסים לסוג של דת, הן לומדות איך לגרום לזה לעבוד, וגברים לא. אבל יכול להיות שזו הכללה".

ג'ונס: "אני חושב שזה המודל. אנשים מתנהלים על טייס אוטומטי, תוך כדי שגרה. הגברים והנשים מקיימים תפקיד שבאיזושהי נקודה הופך לבלתי מספק. הם רוצים משהו שימלא את החיים שלהם, ואז אפשר לחפש פיתרון - או שלא".

מריל סטריפ. "לנשים לפעמים יש קליטה חדה יותר"(מתוך הסרט)

סטריפ: "כל אחד יכול להירדם בתוך מערכת יחסים. כל אחד יכול לקחת דברים כמובן מאליו, אבל אני כן חושבת שלנשים לפעמים יש קליטה חדה יותר - הן יכולות לקבל תמונת 360 מעלות של המקום שבו הן נמצאות. זה הכל קשור למודעות עצמית, ועניין אמיתי בהצלחת מערכת היחסים".

אבל למה הם לא אומרים זה לזו איך הם באמת מרגישים?

סטריפ: "למה באמת? אני חושבת שהסרט דן בשאלה הזאת, וזו שאלה מצויינת. זה הכל עניין של לשבור את התבנית. קיי היא לא מישהי שבאופן טבעי תרצה ללכת לפסיכולוג, אבל היא יוצאת מהקונכיה שלה כדי לעשות את המהלך הזה, וזה מעשה די אמיץ".

ובאיזשהו שלב, הצופה מבין שכשנרדמים במערכת היחסים, זה יכול להגיע לכדי פרידה.

"זה מה שאהבתי בתסריט הזה: ככל שמתקדמים לקראת הסיום, כך הצופה מרגיש יותר ויותר חוסר בטחון לגבי ההמשך של שני האנשים האלה כזוג. אני חושבת שזה אחד הדברים הטובים בסרט".

"עם מריל לא צריך הרבה חזרות"

הסרט גם מציג את סטריפ בכמה סצינות פחות אופייניות לה - סצינות מיניות של אוננות ומין אוראלי. אבל גם אם אנחנו כצופים לא תמיד מרגישים בנוח עם זה, עושה הרושם שלה זה ממש לא מזיז. "איך זה לזייף אוננות?", היא צוחקת בתגובה לשאלת אחד העיתונאים, "מה גרם לך לחשוב שאני מזייפת?".

חלק גדול מהסרט בנוי כמו הצגת תאטרון. הכל נמצא במקום אחד, והתפאורה הופכת פחות רלוונטית. עשיתם הרבה חזרות לפני?

סטריפ: "לא עשינו חזרות, אבל הרגשתי קשר מיידי בחוסר הקשר שלי אליו. באופן מיידי נהייתי 'נשואה' לו ומאוד מודעת לכל מה שקורה מבחינה רגשית. בכל פעם שאמרתי משהו לסטיב, יכולתי ממש להרגיש את הוויברציות שמגיעות מהצד השני. הרגשתי כל דבר שהדמות הרגישה".

ג'ונס: "האמת היא שעברנו בזריזות על כל סצינה לפחות פעם אחת לפני הצילומים, כדי שהבמאי יעשה את הכיוונונים שלו, ואז עוד הרצה כדי להיות סגורים על כל

ההחלטות והשינויים, ואז בפעם השלישית אנשי הסאונד והצלמים עוברים הדרכות כדי לדעת בדיוק מה הולך לקרות. אחרי שלוש פעמים, לפחות עם מריל, זה די והותר חזרות. אבל אין לנו קריאה סביב השולחן וכאלה. הכל קרה באופן טבעי".

דקה לפני סיום מסיבת העיתונאים, עיתונאית זרה מפתיעה את מריל בשאלה אישית, ולהפתעת כולם זוכה לתשובה. אמנם הומוריסטית, אבל תשובה - כזו שהופכת לכותרת בכמה ממדורי רכילות ביום שלאחר מכן. "העור שלך תמיד נראה כל כך טוב. איך את שומרת עליו?", היא שואלת. "באוסקר מחלקים תמיד דוגמיות חינם. אני תמיד מורחת את מה שיש שם במשך שנה. חוץ מזה, אני לא אוהבת שחם לי, ולא אוהבת שהשמש עלי".