שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אמא, אין לי חברים": איך לזהות ולטפל בילד דחוי
    ילדים רבים בגילאי היסודי סובלים מקשיים חברתיים ומנידוי. בדיוק כמו בעיות אחרות שמתגלות בבית הספר, גם מבעיות חברתיות אסור להתעלם - וחובה לטפל. מהם סימני האזהרה ואיך תדעו אם יש צורך בהתערבות של איש מקצוע? מדריך

    כל ההורים רוצים להאמין שהילדים שלהם מקובלים חברתית. ואכן ילדים מופנים כדבר שבשגרה וללא היסוס, לאבחון וטיפול בכל הקשור לקשיים של קשב וריכוז, קשיים מוטוריים, ליקויי למידה, קשיים שפתיים, וקשיים התנהגותיים.

     

    אולם כאשר מדובר בקושי חברתי של הילד, מצוקה כגון: חרם, נידוי, אלימות ובדידות חברתית, קיימת נטייה של הורים ומורים לראות בתופעות אלה, חלק מהמציאות הבלתי נמנעת מעין "מכת גורל" וכחלק ממאפייני הגיל.

     

    עד כתבות בערוץ הורים :

     

    זאת הסיבה שבדרך כלל ההורים מנסים לפתור את הקשיים החברתיים בכוחות עצמם, וכן מנסים לטפל בקשיים בתחומי הכיתה. אלא, שלמרבה הצער, קשיים חברתיים של ילדים ובעיקר בגילאי הילדות התיכונה (כיתות ג'-ו') לרוב אינם עוברים רק על ידי התערבות של ההורים ומחייבים התייחסות טיפולית מתאימה.

     

    ישנם הורים שחושבים שאם ידריכו את הילד אז העיות ייעלמו. אך חשוב להבין כי לא ניתן לצפות לכך שהילד הדחוי או חברת הילדים בכיתה ישנו את התייחסותם ללא והתערבות וטיפול מתאימים. אין להשאיר את הדברים בידיהם. גם לא נכון וראוי לנסות לפתור זאת באמצעים חינוכיים (מבלי לערב גורמים של יועצת חינוכית או פסיכולוגית חינוכית) בלבד בתחומי הכיתה. ניסיון של ההורים לפתור בעצמם בעיות אלה בגיל זה, נדון לכישלון מראש.

     

    מצוקה חברתית של ילדים מעידה על קשיים רגשיים

    ילדים הסובלים מקשיים חברתיים יש להפנות לטיפול ורצוי בשלבים מוקדמים, לפני שהילד מתקבע בתפקיד "השעיר לעזאזל" בחברה, לפני שהוא סופג את המתחים החברתיים של כל ילדי הכיתה ולפני שמצטבר אוסף חוויות קשות, העלולות ליצור נזק הן בהווה והן בעתיד, בכל תחומי התפקוד והדימוי העצמי של הילדים.

     

    בשנים האחרונות מתחזקת יותר ההבנה כי תופעות של ילדים הסובלים ממצוקה חברתית יכולות להעיד על קשיים רגשיים עמוקים וראשוניים יותר (כגון: הגישה ההתקשרותית) וכי יש להתייחס לכך ביתר רצינות, ולראות בקשיים החברתיים של הילדים סימפטום המעיד על קושי עמוק יותר בתחום הרגשי שיש לטפל בו.

     

    לדוגמא: ילד בכיתה ה', שנדחה על ידי כל קבוצת הבנים, שלא הסכימה לשתף אותו בהפסקות במשחקי כדורגל . ניסיונותיו להצטרף למשחקם הלכו ותכפו והוא הגיע לכדי עימותים אלימים בכדי שישתפו אותו.

     

    באבחון החברתי, נמצא כי הסיבה העיקרית לדחייתו נבעה מהעובדה שהוא היה חייב לקבוע את חוקי המשחק ולא אפשר למשחק להתנהל אלא על פיו. באבחון מעמיק יותר עם ההורים, נמצא כי ההורים אפשרו לו לקבוע את הנעשה בבית, כיון שראו בו, מרגע לידתו ממש, סמכות קובעת.

     

    ככל שאורכת תקופת הדחייה של הילד, כך עולה במקביל רמת הלחצים והנזקים לילד. לכן, יש לקצר עד כמה שניתן את תקופת הדחייה של הילד, לעצור את מצב הדחייה החברתית במהירות האפשרית ולסייע בשיפור מעמדו החברתי.

     

     

    לא לוותר על טיפול מקצועי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לא לוותר על טיפול מקצועי(צילום: shutterstock)

     

    הצורך העיקרי של הילדים: השתייכות חברתית

    הצורך העיקרי של הילד בגיל זה מבחינה התפתחותית הוא הצורך להשתייכות חברתית.  כמו שתינוק שנמצא בשלב שבו הצורך העיקרי של תקופת התפתחותו הוא לדוגמא צורך אוראלי, התינוק יגייס את כל כוחותיו ויכולותיו כדי לספק את הצורך הזה, כך גם בגיל הילדות.

     

    בגיל הזה, הילד יפעיל את כל אשר בו, כדי לספק את הצורך הראשי של הגיל להשתייכות חברתית (נראה כי, אצל ילד שלא יצליח להרגיש שהוא שייך חברתית, ישתבש ויופרע תהליך התפתחותו התקין).

     

    הילד יעשה כל שביכולתו להתגבר על מעצורים רגשיים ראשוניים ש"תוקעים" אותו ולא מאפשרים לא להשתייך חברתית. לכן, יש להשתמש בכוח התפתחותי רב עוצמה זה ולהשתמש בו כדי לעזור לילד להשתחרר מהגורמים שחוסמים את יכולתו להשתלב, ולעזור לו לחזור לשדה החברתי, בעודו מיטיב להגיב למצבים חברתיים שבעבר הגיב בצורה שגויה, שעוררה כלפיו יחס דוחה.

     

    לכן, יש לאתר מיידית את הקושי העיקרי של הילד, שגורם לדחייה החברתית, ולאפשר לילד לבחון את מגוון האפשרויות העומדות לרשותו לפעול, ולעזור לו לבחור את הדרך היעילה ביותר לפעולה באמצעות עזרה מקצועית. 

     

    שינוי התנהגותי קצר מועד

    לאחר שנבחרת התגובה הרצויה, הילד מתאמן עליה עם המטפל שנבחר ולאחר מכן, מתאמן עליה במסגרת החברתית בכיתה. ההורים אף הם שותפים לשינוי ההתנהגותי שעל ילדם לבצע ומסייעים לו בכך.

     

    הטיפול אינו מתיימר לטפל בקושי הרגשי הראשוני, אך באמצעות הטיפול הקצר, הילד משפר את יכולתו להשתלב בחברה, דבר המשפיע על הwell being שלו, כך, ששיפור בתחום החברתי בגיל זה מסייע לו לשפר את הרגשתו ותפקודו גם בתחומים אחרים.

     

    פעמים רבות לאחר השיפור במצב החברתי, עדיין יש מקום לשקול המשך הטיפול הנחוץ. (לדוגמא: במידה ועולים קשיים של בנים בתחום הכדורגל שנובע מקושי בתחום המוטורי, מומלץ על אימון כדורגל. ילדים שלהם בעיות בתחום הדיבור, שגרמו ללעג חברתי ולעלבון, לעתים מופנים לטיפול של קלינאית תקשורת, טיפול רגשי דינמי, ריפוי בעיסוק וכו').

     

    מחקרים שונים חקרו את הקשר בין תכונות אישיותיות לבין דחייה חברתית, ומצאו כי ילדים נדחים בשל מראה חיצוני, וכן בשל מגוון של קשיים כגון: הפרעת קשב וריכוז, ביישנות וסגירות, ליקויים בתפיסה או בהבנה, אסטרטגיות התמודדות לא יעילות, ועוד תכונות רבות ומגוונות.

     

    אלא, שעל פי ניסיון בטיפול בילדים הדחויים חברתית, אין להתמקד בתכונות האישיותיות, אלא בהסרת מכשול ספציפי שעומד בפני הילד לספק את הצורך המשמעותי ביותר של הגיל היינו השתייכות חברתית.

     

    מהם סימני האזהרה?

    קשה מאד שלא לראות מצוקה חברתית אצל ילדים בגילאי הילדות התיכונה. מכיוון שצורך ההשתייכות החברתית בגיל זה הוא כה דומיננטי והכרחי, העדר סיפוק הצורך יוצר מצב של תסכול ומתח בלתי נסבל. מצוקה חברתית לרוב אינה נעלמת לא מעיני ההורים ואף לא מעיני המורים. הסימנים לכך בולטים ונראים בבירור:

     

    1. בידוד חברתי

    בכיתה המחנכת יכולה לזהות את הילד המבודד, שהילדים נמנעים מלדבר אתו ומלשתף אותו, לעתים לועגים ופוגעים בו, מסתירים ממנו מידע הקשור בפעילות חברתית. ההורים בבית אף הם יכולים לזהות כי ילדם מבודד, אינו מתרועע או משחק עם ילדים, הילד אינו מקבל טלפונים, אינו בקשר אינטרנטי, ילדים מכיתתו אינם מגיעים לביקורים בביתו, הילד אינו הולך למפגשים או שהולך מתוך חרדה ומצוקה, חשש ממסיבת יומהולדת שנחגגת לו.

     

    2. מתח ועצבנות

    לעתים ישנם גילויים של מתח, עצבנות, עצב וייאוש שיכולים לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות בכי או כעס.

     

    3. תלונות של הילד עצמו 

    ברוב הפעמים הילדים עצמם מתלוננים ואומרים שאין להם חברים, או שחברים משפילים אותם או מתייחסים אליהם בצורה פוגעת ודוחה. 

    כאשר נידוי או החרמת ילד בכיתה מעיד על מתחים חברתיים בכיתה שמנוקזים לדחיית הילד (תופעת" השעיר לעזאזל" המוכרת), אין להסתפק אך ורק בטיפול פרטני בילד הנדחה, ויש לשלבו בהפעלת תוכנית התערבות פסיכו-חינוכית, בעזרת יועצת בית הספר ופסיכולוגית  מטעם השירות הפסיכולוגי חינוכי.

     

    עיקרה של תוכנית ההתערבות (קיימות תכניות מגוונות המוכרות במערכת החינוך) הוא לאפשר ביטוי רגשות של ילדי הכיתה בנוגע למצבם החברתי בכיתה, לתת לגיטימציה להבעת מגוון רגשות הילדים. זאת תוך שמירה על הילד החושף את רגשותיו. בכך, למתן את רמת המתחים החברתיים בכיתה.

     

    הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מפתחת שיטת טיפול "במעטפות"- שיטת טיפול קצרת מועד לילדים עם קשיים חברתיים





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים