שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    הפיצוי לילדי טהרן: "טיפה בים, לא נעשה צדק"

    לאחר שנים של מאבק זכה כל אחד מ-217 ניצולי שואה הנמנים עם קבוצת ילדי טהרן לפיצוי של 50 אלף שקל מהמדינה. את הניצחון המשפטי מלווה טעם מר של פספוס. "בגילי לא אוכל לנצל דברים שהייתי יכול לנצל בגיל צעיר", אמר אחד הניצולים

    בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע אתמול (יום ב') כי 217 ניצולי שואה שנמנים עם קבוצת ילדי טהרן יקבלו פיצוי אישי של 50 אלף שקל מהמדינה, זאת בתום מאבק משפטי שהחל בשנת 2004 ושבו דרשו לקבל כספים שהועברו לישראל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה בשנות ה-50. למרות הניצחון, ניצולי השואה רחוקים מלהישמע מפויסים. "לקחו מאיתנו את העתיד שלנו, זו נבזות שאין כדוגמתה", אמר משה שרייבר בן ה-82.

     

    כתבות נוספות בערוץ החדשות:

    מצרים: עונש מוות ל-14 מחבלים שתקפו בסיני

    איראן מאיימת: אם תפרוץ מלחמה, יושמד צה"ל

    בכיר בביטוח לאומי: הכסף הולך לאלפיון העליון

     

    שרייבר, שמתעניין כל חייו בספרות ובתנ"ך, הוסיף וטען: "אם הייתי מקבל את ההשכלה שלי בזמן הנכון, כנראה הייתי יכול להיות היום פרופסור". לדבריו, "50 אלף השקלים לא יחזירו לי היום כלום, משום שבגילי כבר לא אוכל לנצל את הדברים שהייתי יכול לנצל בגיל צעיר יותר. לא קיבלתי את הבית ואת בית הספר שהייתי צריך לקבל, ולכן צדק היסטורי לא נעשה פה".

     

    פרופסור זאב שוס, 75, הנמנה גם הוא עם קבוצת ילדי טהרן מכנה את הפיצוי "בובקעס" ו"טיפה בים". "סוף סוף הוברר מה זה הסכם השילומים ואיך מדינת ישראל נהגה בניצולי השואה ובפרט איך טופלו ילדי טהרן", אמר שוס.

     

    הוא הוסיף וסיפר בכעס כיצד היה נהוג לספר שילדי טהרן הם סיפור הצלחה. "תמיד מצביעים על הפרופסור הזה והגנרל הזה, אבל בסופו של דבר רוב הניצולים מתוך הקבוצה יצאו אנשים חסרי מקצוע והשכלה, עדר של שמנדריקים שגדלו ברחוב ויצאו לחיים בלי הכנה".

     

    ילדי טהרן - מאימת הנאצים לאסיה התיכונה

    ילדי טהרן היו ילדים יהודים ממוצא פולני ברובם, שהגיעו בתחילת מלחמת העולם השנייה בדרך-לא-דרך מגבולות פולין עד לגבולות איראן. שם, באסיה התיכונה, הוקם מחנה פולני למי שנמלט מהכיבוש הגרמני ובו כ-800 ילדים יהודים שהתחזו לנוצרים. חייל יהודי בצבא הפולני בשם דוד לאונברג (לימים דוד לאור) אסף את אותם ילדים ודיווח לסוכנות היהודית בטהרן על קיומם ועל רצונו להביא אותם לישראל. 

     

    הידיעה עוררה רעש גדול מאוד מפני שהייתה הידיעה הראשונה שהתקבלה על אודות ילדים יהודים ששרדו מאירופה הכבושה. שוס הזכיר כי רק בשנת 1997 הוכרו ילדי טהרן כניצולי שואה. "עד אותה שנה לא ידענו שאנו, ילדי טהרן, מוכרים כניצולי שואה ושמגיעים לנו פיצויים", אמר. "ממשלת ישראל טענה שאין לחלק את הפיצויים אישית, אלא לקבל אותם באופן קולקטיבי כדי לשקם את העם היהודי, עם דגש על העם ולא על האנשים עצמם".

     

    לטענתו, המדינה ניסתה למשוך את הזמן. "הטענה שהפיצויים ימוטטו את מדינת ישראל נלוזה בעיניי, זה לא יאה להתעלל כך בניצולי שואה כדי לנסות לחסוך למדינה עוד קצת", אמר. שרייבר מוסיף כי הממשלה שבשמה נלחם גזלה ממנו את המינימום. "לקחו מהחלק הפגיע ביותר באוכלוסייה", אמר. "לקחו מאיתנו הכול וניסו לקחת מאיתנו גם את הכבוד העצמי".

     

    "לא מרגיש בר מזל"

    שרייבר מאשים את ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, בטענה כי "חשב שאם יעלים את המידע הזה 50 שנה, אנחנו בוודאי כבר נמות. אני הראשון שהזכיר מאיפה הביוב מסריח וכנראה השופטת לא יכולה הייתה להתעלם מזה".

     

    שרייבר הוסיף כי בית המשפט סגר את הדלת בפני ילדי טהרן נוספים שלא יוכלו להוכיח שהם חלק מקבוצה זו. "אני לא מרגיש בר מזל", סיכם. "הייתי מרגיש בר מזל לו גם שאר ניצולי השואה היו מקבלים את הפיצוי המגיע להם, במקום זה אני מרגיש דפוק שהם לא קיבלו".

     

    מי שנשמע קצת יותר מרוצה הוא גד ויספלד, עורך הדין שייצג וליווה את הקבוצה בהתנדבות. "פסק דינו של בית המשפט עושה צדק היסטורי עם הניצולים וסוגר חשבון מוסרי נוקב עם המדינה", אמר ויספלד. "את הניצחון בתביעה מלווה תחושת החמצה גדולה על אותם ניצולי שואה רבים שהלכו בינתיים לעולמם ולא יוכלו ליהנות מפירות פסק הדין".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים