שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    וואן דיירקשן: או מיי גוד הם דיברו עליי!

    "וואן דיירקשן" היא ללא ספק להקת הבנים הראשונה של דור הרשתות החברתיות: לייקים, פוסטים וקטעי יו טיוב מתורגמים לקשר אישי עם הקהל והטוויטים זוכים להתייחסות על הבמה. בקסטריט בויז, גרסת הטאץ'

    אם השם "וואן דיירקשן", או 1D בקצרה, לא אומר לכם כלום ואין לכם מושג מה זה אומר להיות דיירקשנית גאה, סביר להניח שאתם: א. מעל גיל 17. ב. בנים. ג. לא צפיתם בטקס הנעילה של האולימפיאדה.

     

    להקת הבנים הבריטית- אירית "וואן דיירקשן", המורכבת מחמישה בויז בני 19-20 עם המון שיער על הראש (ורק עליו), עושה הרבה מאוד רעש בבריטניה בערך מהרגע בו הוקמה ב-2010, על ידי האיש והמבטא סיימון קאוול, במסגרת תוכנית הריאליטי המוזיקלית, "אקס פקטור". הבנים, שהתמודדו בהתחלה כיחידים, לא הצליחו לעבור את השלב הסופי של מחנה האימונים, אבל גרמו לנורה מעל לראשו של קאוול לנצנץ, והוא החליט לאחד תספורות ולקבל אותם לתוכנית כלהקה. ההצלחה לא רק שלא איחרה לבוא, אלא שהיא אפילו הקדימה.

     

     הבנים של "וואן דיירקשן" בתחילת דרכם בתוכנית "אקס פקטור" שרים את Torn של נטלי אימברולייה. המעריצות, טרם נולדו.

     

    "כבר מהרגע שהם נכנסו לתוכנית, זה היה יוצא דופן", משחזר קאוול בראיון למגזין ה"רולינג סטון". "ברגע אחד, היו מאות מעריצים מחוץ לסטודיו". מעבר לשירים הקליטים, לעובדה שהם נראים טוב, עם חוש סטיילינג מפותח, שרים בלי לרקוד ומספיק שונים זה מזה כדי לעניין סוגים שונים של בנות 13 - מה שמייחד את הלהקה הזו ומבדיל אותה מלהקות בנים שקדמו לה, היא התקשורת המיוחדת שלה עם קהל המעריצים, והעובדה שהם אלה שהפכו אותה להיות הדבר הגדול שהיא היום.

     

    מישהו להעריץ אותו

    בין אם תיזכרו ב"טייק דאת'", ה"ניו קידס און דה בלוק", ה"בקסטריט בויז", "אן' סינק" (ותודה על ג'סטין, תודה) או הג'ונאס ברדרז מהעשור הנוכחי (ובואו נשאיר את "היי פייב" בצד) - ללהקות בנים מאז ומתמיד הייתה מטרה אחת ברורה: להצליח. כלומר להפציץ במכירות, למלא אולמות וליצור שוק של מוצרים משלימים כמו מחברות וחולצות.

     

    בתוך כך, הם מספקים לבת מצוושיות בהווה, המין הנשי בעתיד, מושא לאהבה ראשונה ומישהו להעריץ אותו. כמו שמסבירה לי בפשטות בר, בת ה-12, שמנהלת קבוצת מעריצות בפייסבוק: "הדבר שבנות הכי אוהבות זה בנים. במיוחד שיש להם קול טוב ומראה נדיר. כל אחת שרואה אותם נדלקת עליהם וזה עובר מאחת לאחת בפייסבוק".

     

    "וואן דיירקשן" בהופעתם בטקס הנעילה של אולימפיאדת לונדון 2012. גם אתם שמתם לב לדמיון בין הארי למיק ג'אגר הצעיר? אתם לא היחידים. ריצ'רד ברנסון, הבעלים של ורג'ין, שקנה את הזכויות לספר על ה"סטונס" בכוונה להפיק ממנו סרט עלילתי, זימן אותו לאודישן. (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    "וואן דיירקשן" בהופעתם בטקס הנעילה של אולימפיאדת לונדון 2012. גם אתם שמתם לב לדמיון בין הארי למיק ג'אגר הצעיר? אתם לא היחידים. ריצ'רד ברנסון, הבעלים של ורג'ין, שקנה את הזכויות לספר על ה"סטונס" בכוונה להפיק ממנו סרט עלילתי, זימן אותו לאודישן.(צילום: MCT)

     

    אכן, עוד לפני שהשיקו את אלבומם הראשון בארה"ב, מאות אלפי בנות ברחבי הרשת כבר ידעו להבחין מי מבין החמישייה הוא ה"אירי החמוד" (נייל הורן), ה"מסתורי המחוספס" (זאין מאליק), "הרגיש" (ליאם פיין), "המצחיק" (לואי טומלינסון) והצ'ארמר הכריזמטי (הארי סטיילס).

     

    עם מיליוני מעריצים ועוקבים בפייסבוק, בטוויטר וביו טיוב, אתרי מעריצים ואינספור קבוצות דיירקשניות בהן פוסטים נוסח "ב'קשה, תעשו לי לייק"! - אין ספק שמדובר בלהקה הראשונה שהצליחה להפוך את עצמה ל"להקת הבנים הכי גדולה ביקום נכון לעכשיו" (כפי שנכתב ב-EW) - בזכות המדיה החברתית.

     

     החמישייה בראיון. יודעים לדבר עם המעריצות

     

    הבנים יודעים את זה, אפילו טוב מאוד, ולא שוכחים לרגע מאיפה הם באו. מעבר למספר בלתי נתפס של בנות צעירות שצווחות "או מיי גוד"!!! בחלל אחד, מגלה צפייה בדי.וי.די של ההופעה שהבנים מכירים למעריצות תודה על הבמה בכל הזדמנות שיש להם, ושההופעה כולה מתנהלת כמעין דיאלוג מפרה בין שני הצדדים. באחד מקטעי הקישור לדוגמה, מופיעים על מסך ענק טוויטים אחרונים נבחרים של מעריצות והבנים קוראים אותם בקול, מאתרים את המצייצת (שבשלב הזה קרובה לעילפון) ומנופפים לה לשלום. היי, הם שמו לב אליה!

     

    גם הבנים מצידם, משתדלים לספק ל"מייקריות" שלהם מספיק פידים וטוויטים. באחד מאלו שפרסם לואיס, הוא צייץ בצחוק שהוא אוהב בנות שאוכלות גזרים. זמן קצר לאחר מכן, מעריצות החלו לשלוח לו באמצעות פדקס, שקים מלאים בירק "האהוב" עליו. למעשה, גם כאן בהופעה אפשר להבחין במישהי שאוחזת בשלט עליו כתוב: "לואי, אני אוהבת גזר"!

     

    המעריצות של וואן דיירקשן בהופעה: "אני אוהבת גזר!"   (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
    המעריצות של וואן דיירקשן בהופעה: "אני אוהבת גזר!" (צילום: Gettyimages)

     

    כשבוחנים במבט קרוב, נראה שכל התקשורת של הלהקה עם הבנות, מתנהלת באמצעות מודל שיודע ללחוץ בדיוק על הנקודות הנכונות של המעריצה הממוצעת. בין שיר לשיר, נראים הבנים בוידאו "מאחורי הקלעים" כשהם מחליפים בגדים (בלי חולצה, עם תחתונים), מבלים יחד ולפעמים גם עם בנות.

     

    "זה לא מעצבן לראות אותם עם בנות אחרות? אני שואלת את בר. "ברור! זה מעצבן שאנחנו לא שם ושזה לא אנחנו". היא עונה במהירות. אולי זה קשור לניסיון של היח"צנים לשלול את עניין נטייתם המינית ("יש מלא שמועות שהם הומואים וזה לא נכון" אומרת בר. "אף אחד שם לא הומו") - ואולי, סתם כדי שהן תרצנה אותם יותר.

     

    אין ספק, אם כוכבות פופ מוכרות סקס, להקות בנים מוכרות רומנטיקה. משפטים כמו "אני רואה אותך רוקדת סלואו איתו וזה קורע אותי" או "את לא יודעת שאת יפה, אם רק היית רואה את מה שאני רואה" ממיסים את הלב-עדיין-נקי-משריטות של המעריצה הצעירה, וכמעט (רק כמעט) גורמים לי לרצות לחזור אחורה בזמן ולהיות שם, שבויה כמותן באשליה מתוקה.

     

     מקריאים טוויטים של מעריצות על הבמה: וואן דיירקשן בהופעה

     

    אם נשווה אותם לרגע לאחים ג'ונאס האמריקאים עם כל דיבורי טבעת הצניעות או מה שזה לא היה, נראה שבדיוק כמו בסדרות טלוויזיה, הגרסה האמריקאית לנצח תהיה שמרנית יותר מזו האמריקאית. אחרי הכל, הם באים ממדינה שמותר לשתות בה אלכוהול בגיל 18 ושעירום בטלוויזיה לא נחשב בה לכזה ביג דיל.

     

    "אנחנו לא לגמרי נקיים", אומר זאין, ואולי מתכוון לשמועות על הרומן שהיה להארי עם המגישה והמנחה קרוליין פלאק בת ה-32 (!), או לתמונות שלו עצמו עם סיגריה. לפחות העובדה שבת זוגו פרי אדוורדס, היא נסיכה מכוכב מקביל (חברה בהרכב הבנות "ליטל מיקס" שניצחו ב"אקס פקטור"), נותנת סוג של שקט למנהלים וליח"צנים. קצת פחות למעריצות הקנאיות.

     

    וואן דיירקשיין עונים בשידור חי לשאלות גולשים. טוב, בעיקר גולשות

     

    בחודשים האחרונים כבשה הלהקה גם את השוק הצעיר של ארה"ב, בסיבוב הופעות מצליח עם אלבומם "Up All Night" והופעה נחשקת ב"סטרדיי נייט לייב". האלבום, שיצא כאמור גם כהופעה בדי.וי.די, מכר מעל לעשרה מיליון עותקים. הם הלהקה הבריטית הראשונה שאלבום הבכורה שלה נכנס ל"בילבורד" - והם כמובן כבר עובדים במרץ על האלבום הבא, שאמור לצאת עד סוף השנה.

     

    עדיין במרחק מה מג'סטין ביבר, אך עם הרבה כוונה ונחישות, מתפשט ומגיע גל ההערצה גם לארצנו הקטנטונת. במהלך החודשים האחרונים נפתחו עשרות

    קבוצות מעריצים בפייסבוק, אתר מעריצים רשמי וכל מיני עצומות שמנסות לאסוף מספיק חתימות כדי להביא את הוואן דיירקשנים לארץ.

     

    "אנחנו שולחות מיילים לתקשורת, לאנשים חשובים שיכולים להשפיע" אומרת בר, ומסבירה לי שלכל אחת ממנהלות הקבוצה יש תפקיד- אחת אחראית על נושא ההבאה לארץ, יצירת קשר עם גורמים והעלאת המודעות, היא עצמה על התוכן, התמונות והידיעות, וכולן על ההפצה והבאת חברים חדשים. חמ"ל מרשים עבור בנות 12, אני חושבת. אולי שווה לדפני ליף ושות', לפנות גם לקהל הזה.

     

    מה תרגישי אם הם באמת יבואו לארץ? אני שואלת. "אני אתעלף"! היא אומרת בהתרגשות. "אני אקנה איזה חמישים כרטיסים להופעה, ואז הם ישימו לב אלי, כי אני אהיה באמצע מקום ריק". אחלה תוכנית, אני אומרת לה בכנות ומוסיפה שאולי הכתבה תעזור. איחלתי לילדה בהצלחה.  

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים