על מדרונות הר געש / טור על ניצחון הנבחרת

עוד ב-ynet ספורט:

• בניון לא מרוצה מהמחיר שצ'לסי דורשת עליו
• גם בירם כיאל מדאיג את אלי גוטמן
• וארסנל ממשיכה להתחמש. מי הפעם?
  

אנחנו בין ארבע הראשונות בבית, ועכשיו צריך לטפס חזרה למקום השלישי. ואיך שהבית מתפתח, יש סימנים חיוביים ושליליים כאחד. מונטנגרו, נישאת על גלי ההצלחה מהניצחון על ישראל ומהגניבה בסרביה, כנראה תגיע למאזן 0:5 בסיום הסיבוב. מעצבן לחשוב שהנבחרת הייתה יכולה להיות שם עכשיו, ולהבין שהיא בנתה את ההצלחה של מונטנגרו.

עומרי כספי, אמש. יודע שהוא בעין הסערה(צילום: איגוד הכדורסל)

גל מקל מול איסלנד. נבחרת ישראל ללא קלעי טבעי(צילום: איגוד הכדורסל)

חשוב לזכור נגד מי שיחקנו. המשחק במתנ"ס ברייקיאוויק הזכיר לי את המשחקים של שנות ה־70 בקיבוצים. אולם עם קישוטי בטון וארכיטקטורה קומוניסטית. אוסף של שחקנים נמוכים, חזקים ומהירים שרצים מהר, מפגיזים לשלוש, לפעמים זריקות ממש רעות, מתרוצצים סביבך כמו עכברים, קופצים על כל כדור אבוד ועל הרגליים שלך, ובלי שאתה שם לב הם נשארים במשחק. עקשנים ונודניקים כאלה. ואם לא אחוזי הקליעה המשובחים של ישראל, זה היה יכול להיות הרבה יותר צמוד. סלים ג'ורות, כמו בגבעת ברנר/נען.

פעם היו לנו קלעים מדהימים: אור גורן, חנן קרן, עודד גינדין (כולם קיבוצניקים), דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, ארי רוזנברג. ואז בא מישהו ואמר: הכדורסל היום זה אתלטיקה. אז התחלנו לחפש אתלטים וללמד אותם כדורסל, ולעבוד עם הכדורסלנים על אתלטיקה. שכחנו שהמטרה של המשחק הפשוט הזה היא לשים את הכדור בסל. והיום יש לנו פורוורדים שקולעים מרחוק, וגארדים שחודרים על גבוהים, והקלעי הטבעי היחידי בסגל, דגן יבזורי, הוא על תקן תייר. כדאי להשמיש את הידית שלו נגד סלובקיה.

לימונד עם עוד שתי נקודות. גם כשמנצחים יש ביקורת(צילום: איגוד הכדורסל)