רכטר בקליפורניה
הזמר והמלחין יוני רכטר מגיע לסיבוב הופעות בסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס: "הקהל בארה"ב הוא יותר קשוב ומתגעגע לארץ"
רכטר, אחת הדמויות הוותיקות והפוריות ביותר במוזיקה הישראלית, התחיל את דרכו המוזיקלית בלהקת חיל התותחנים, בה שימש כקלידן בתוכנית שנקראה "לה בומבה". ב-1972 הוא הצטרף ללהקת כוורת כקלידן וכשהחבורה נסעה לאירוויזיון לשיר את "נתתי לה חיי", עלה לבמה כדי לנצח על התזמורת המלווה. בהמשך הוא חבר לזמרים ישראלים רבים כמלווה, מלחין ומפיק. לאריק איינשטיין הוא הפיק את האלבום "האהבה פנים רבות לה", לגידי גוב את "תקליט ראשון", ליהונתן גפן הוא חבר ליצירת האלבום "הכבש השישה עשר", שהפך לקלאסיקה ישראלית ושאת מרבית שיריו, בהם "איך שיר נולד", "הילדה הכי יפה בגן" ו"גן סגור", הלחין רכטר.
הוא שיתף גם פעולה עם יהודית רביץ כשהייתה בראשית דרכה ויצא אתה במופע משותף שנקרא "באופן קבוע וחד פעמי". אלבום הסולו הראשון שלו, "התכוונות", יצא ב-1979 והכיל בלדות יפות כמו "זה כל מה שיש" ו"שוב היא כאן", אותן הלחין למילותיו של עלי מוהר
.
בשנת 1998 השתתף רכטר במופע האיחוד של להקת כוורת, שתועד על גבי האלבום המשולש "כוורת בפארק", שכלל גם שיר קצר שרכטר כתב, הלחין ושר בשם: "השיר העצוב על מאיר פניגשטיין".
רשימת הזמרים והמוזיקאים אתם עבד במרוצת השנים ארוכה לאין קץ וכוללת זמרים ותיקים וחדשים כאחד, להם הלחין שירים שנכנסו לפנתיאון השירים העבריים.
באלבומו החדש, "העיקר זה המוזיקה", הוא מארח זמרים ומוזיקאים מוכרים כיהודית רביץ, נתנאלה, רונה קינן, שלומי שבן ואלי דג'יברי והאלבום מכיל שירים חדשים לצד עיבודים חדשים לשירים מוכרים.
היי יוני, זו הופעה ראשונה שלך בלוס אנג'לס?
"לא. הייתי הרבה פעמים בלוס אנג'לס. הופעתי עם להקת כוורת בזמנו וגם עם יוסי בנאי. לאורך השנים הייתי כמה וכמה פעמים וגם באתי לבקר כתייר".
יש הבדל בין הופעות בארץ והופעות בפני קהל בחו"ל מבחינת תגובות הקהל?
"אני חושב שיש הבדל כי בעצם הקהל בארה"ב הוא יותר קשוב ומתגעגע לארץ. המוזיקה נוגעת בו, בגעגועים, בצבעים ובריחות של פעם. בארה"ב יש יותר צמא למוזיקה ישראלית. מניסיוני, הקהל בארה"ב יותר חם. מצד שני יש גם שירים שהם אינם מכירים והקהל בארץ מכיר את השירים, כך שקשה לקבוע עמדה אחת".
האם אתה מרגיש יותר נוח להופיע עם חומרים ישנים בפני הקהל בארה"ב, כי הוא מכיר אותו כבר?
"קשה לי להגיד. אני מנסה לבנות ערב שתהיה בו חוויה אמנותית ולא חייבים להכיר הכל. כשאני למשל בא להופעה, אני אוהב לשמוע דברים חדשים. זה סוג של אתגר. אני מכין תוכנית עמוסה בחומר שחלקו מוכר וחלקו אולי לא כל כך מוכר".
נשמע שירים מהאלבום החדש שלך העיקר זה המוזיקה?
"כן. אופיע עם שניים-שלושה שירים שחלקם חדשים וחלקם שלא ביצעתי אלא כתבתי לאחרים ועם מחרוזת שירי ילדים שאתם אסיים את התוכנית. יופיעו אתי הזמרת ניקה הארי, נגנית באס והמתופף יובל רון. בניו-יורק יהיה לי הרכב יותר גדול ויצטרפו אלי גם הדר נויברג החלילנית ושחר מינץ בגיטרה. בעצם אופיע עם חומרים מכל התקופות שלי, משהו מאוד מגוון עם כל מיני השפעות, מג'אז, מוזיקה קלאסית, פופ, רוק ועוד".
אתה נהנה יותר להופיע לבד או עם פרטנרים?
"הרבה שנים עבדתי עם שותפים, כמו גידי גוב אריק איינשטיין, יהודית רביץ... אהבתי מאוד לעבוד גם עם עלי מוהר, שנפטר ב-2006, ומאז אני כותב יותר לבד".
אתה מלחין וזמר מאוד ידוע בארץ, האם נותנים לך לעבור ברחוב בשקט?
"בישראל, גם אנשים ידועים לא זוכים לתגובות שידוענים בארה"ב מקבלים. זה לא משהו שמפריע ליומיום. אני לא מקבל תגובות מהסוג שג'סטין ביבר מקבל. הנה, לא מזמן הלכתי לראות סרט של וודי אלן, ואני הולך לסרטים כמו כל אחד. מדי פעם אנשים ניגשים ושואלים משהו, אבל לא בצורה מטרידה".
מה דעתך על כל תופעת הריאליטי המוזיקלי כמו אמריקן איידול או The voice?
"אני חושב שכל תוכניות הריאליטי זהו דבר שגורם לנזק תרבותי גדול שאנו עמוק בתוכו. הוא גורם לבעייתיות כי הוא אמור להיות איכות אבל הוא אינו איכותי. לפעמים אני עובד על עיבוד מוזיקלי חצי שנה, חודש-חודשיים לפחות ומקדיש לכל שיר המון זמן. הוא מוציא ממני את המיץ ממש. בתוכניות האלו, לעומת זאת, אי אפשר להקדיש לכל שיר זמן ולהוציא יצירה מוזיקלית משמעותית. למרות שמשתדלים לעשות את התוכניות האלו בצורה מקצועית, לעיתים רחוקות זה אכן מקצועי וקשה לעשות אותו כך שבוע אחר שבוע. לוקחים לתוכניות האלו אנשים מאוד צעירים שלפעמים התוכנית עושה להם משהו נפלא ולפעמים עושה להם נזק גדול והיו סיפורים קשים. אף אחד הרי לא זוכר מי זכה לפני שנה במקום השני, יש כל מיני 'סייד אפקטס' בעיני".
אז מיותר לשאול מה תגיד אם יציעו לך להיות שופט בתוכנית כזאת?
"לא אסכים בשום פנים ואופן להיות חלק מזה".
אלו זמרים אתה אוהב בארץ?
"הספקתי לעבוד ולהכיר את רוב המוזיקאים בארץ, אני עושה כבר 40 שנה מוזיקה, מאז שהייתי בלהקה צבאית. בשנים האחרונות צמחו פה מוזיקאי ג'אז נפלאים. אני מוצא שלמוזיקאים האלו יש יותר סקרנות והתמדה וזהו משהו שמרשים אותי. כהכללה, אני אוהב את מוזיקאי הג'אז הישראלים יותר ממוזיקאי הרוק. המוזיקה שלהם יותר מאתגרת. זוהי הכללה כמובן, כי יש זמרים אחרים שאני מאוד אוהב כמו אביתר בנאי ושלומי שבן".
ולמי אתה אוהב להקשיב כאן בארה"ב?
"אני מאוד אוהב את סטילי דן, נסעתי לשמוע הופעה שלהם בשבדיה. אני גם אוהב את ג'יימס טיילור והרבה אמני ג'אז כמו צ'יק קוריאה וביל אוונס שנפטר כבר מזמן, אבל מאוד אהבתי אותו. וגם זמרים אחרים כמו ארית'ה פרנקלין וסטיבי וונדר".
רכטר יופיע ב-9 בספטמבר בגינדי אודיטוריום.
לפרטים נוספים:
www.brownpapertickets.com/event/260926
ובסן פרנסיסקו:
