יוצאים לדרך
על שלושה דברים עומד המקדש הפנימי: סילה, סמדהי ופרג'נייה
בודהה נולד לקסטת הלוחמים. לפי המסלול שהוא פיתח, המקדש הפנימי אמור לעמוד יציב על שלוש רגליים: "סילה", "סמדהי" ו"פרג’נייה". ההתקדמות למעלה צריכה להיעשות במקביל בשלושת התחומים, אם מפתחים רק עמוד אחד, המקדש יעמוד עקום וסופו אולי גם ליפול. שלושת תחומי ההתפתחות הם "סילה" – שמירה על מסגרת של חוקים לחיים. "סמדהי" – תרגול מדיטציה, ו"פרג'נייה" – לימודים תיאורטיים, לימודי החוכמה.
במסע שלפנינו, הצעידה בדרך הרוחנית מצריכה בראש ובראשונה מחויבות והחלטה. זו מטרתה של הפרג’נייה, הלימוד העיוני המבוסס על הבנה ומילים. הפרג’נייה משרטטת את היעד של המסע, את הסיבות והתכלית. היא עוזרת להרגיע את הספקות ולרתום את כוח הרצון. הפרג’נייה, כמו הספר הזה לדוגמה, היא שלב עיוני. אך הלימודים על הדרך עדיין אינם הליכה. אם נתקעים יותר מדי זמן בשלב העיוני עלולים בלי לשים לב, להיות שוחרי פילוסופיה רוחנית. הבנה תיאורטית לבדה אינה מספקת, כמו שאי אפשר לשבוע מקריאת תפריט של מסעדה.
בהתקדמות האינטלקטואלית ניחשף גם אל שדות מרעה רחבים של מיסטיקה, מקומות מרתקים השובים בקלות את הדימיון. אבל שיטות אזוטריות של פולחנים אקזוטיים לא נכללות בקטגוריה של "סמדהי". המסע שלנו פנימה לא מצריך קריסטלים בפינות של החדר, שריפת מרווה ולהגיד "אום" לארבעת הכיוונים. המסע שלנו הוא מסלול מסודר ויש בו עבודה אישית מתמדת. בדיוק כמו שכושר גופני מצריך הליכה ממושכת, ארבע פעמים בשבוע.
מגיה וכישוף אינם שייכים לכאן. גם לא נומרולוגיה, אסטרולוגיה, תקשור עם רוחות, שחזור גלגולים, התייעצות במטוטלת, איזון הגוף האתרי וקריאה בקפה ללא סוכר. מדיטציה היא דבר שאנו עושים עם עצמנו ולא משהו שמישהו אחר עושה בשבילנו. הדרך היא אישית וההליכה בה לא יכולה להיעשות על־ידי איש מלבדנו. המונח מדיטציה הוא כללי ומקיף תחומים רבים ממקורות שונים. נחלק את כל המדיטציות לשש משפחות שונות, שש תחנות במסע הרפתקאות: קתרזיס, טראנס, מדיטציה בתנועה, טנטרה וטכניקות לישיבה בדממה.
ניתן להתייחס אל כל המדיטציות כאל תרופות של בית־מרקחת רוחני, ותפקידו של המורה הוא להתאים אותן לאנשים שונים, לתקופות שונות ולצרכים שונים. חלק מהמדיטציות הן עתיקות מאוד, חלקן פותחו בשנים האחרונות, מקצתן שיפורים של מרשמים ישנים. כמו תמיד, גם כאן לא צריך להאמין לכל מה שכתוב על האריזה.
אם אין מורה, אפשר בכל זאת להצטרף לסדנאות בנושאים הנחוצים. כדאי לזכור שבדומה לתרופות רגילות, גם כאן לפעמים יש תופעות לוואי. צריך להתאים את המרשם הנכון לתקופה הנכונה, להימנע מצריכה מוגזמת ומפיתוח תלות והתמכרות. לא לערבב יותר מדי טכניקות שונות במקביל, ולא להפוך את המדיטציה עצמה לפולחן או לאמונה.
הפחד תמיד יהיה לצאת מהמרחב המוגן של האינטלקט ולתרגל דברים בפועל. הפחד מהסודות הנוראיים, שמסתתרים מאחורי קירות המגן שאנו לא מוכנים עדיין לפתוח. הראש ינסה לשכנע אותנו שזה מהר מדי ומוקדם מדי, שזה בעצם לגמרי לא אנחנו. שעדיף לחזור אל השגרה המוכרת והרגילה, שגם אם אין בה מספיק אושר ושמחה, לפחות לא נעשה צחוק מעצמנו.
הראש לא אוהב אף אחד מששת הסוגים של המדיטציה. עם הלימודים העיוניים הוא עוד הסתדר והצליח למצוא פה ושם מה לא בסדר, אבל תרגול ממשי מכניס אותו לפינה והוא לא מתכוון לוותר בלי מלחמה. דעו שהולכת להיות מלחמה קשה, כי כל הדברים רוצים לחיות, כולל הדברים שאנו רוצים להיפטר מהם.
אנו יוצאים למסע אל תוך נפתולי התת־מודע, ונפגוש שם ביריב עתיק, תחבולן וחמקמק. בסופו של דבר נתגבר עליו ואפילו נסלח לו ונחבק אותו בחום. באופי שלו הוא בסך הכל די פחדן. במהות הארצית שלו, כשנדליק את האור נגלה שהוא אפילו לא באמת קיים.
אבל אין צורך להקדים את המאוחר. נתקדם לאט, כל פעם צעד אחד והסוף כבר מעצמו יגיע. לעת עתה רק נלמד על המשפחות והסוגים השונים של המדיטציות. משם החיים יובילו אתכם ודברים כבר יקרו מעצמם.
כמו שלאו־צה אמר בספר הטאו:
השמיים פתוחים,
הארץ גדולה,
והדרך אינסופית.
שיהיה בהצלחה לכולנו.
ניסים אמון
זן מאסטר, מפתח שיטת הטרילותרפיה לאיזון פנימי.
לעמוד יציב על שלוש רגליים. בודהה
צילום: Gettyimages Imagebank
מומלצים
