שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סדנאות סקס ואורגיות. ב"ברנינג מן" הכול מותר

    "תראה", אני מצביעה על הדף, "יש עכשיו סדנה לציור על איברי המין והדפסתם על קנבס, הרצאה על אורגיות או לחילופין - מעגל אוננות המוני לגברים בלבד. לאן כדאי לנו ללכת?". נועה בנוש ובן זוגה בילו 8 ימים בפסטיבל האמנות "ברנינג מן". יומן מסע

    12 בצהרים. בדיוק התעוררנו ויצאנו אל המחסה. השכנה בקרוואן לידנו התעוררה אף היא ויצאה בחלוק משי פתוח ללא דבר מתחתיו. קחי, היא מושיטה לי בקבוק וודקה וציץ סורר של בת חמישים, ואצה להמטיר דברי תוכחה על עוברי אורח שניסו להשתמש במקלחות המחנה, אף על פי שאלה לא עובדות מזה יומיים.

     

    עוד בנושא:

    העם דורש סקס ציבורי: איפה הכי כדאי?

    חילופי זוגות: דברים שחייבים לעשות לפני שמתים

    רוצה אורגיה, לא בשביל הסקס - בשביל החוויה

     

    "אז מה עושים היום?" אני שואלת בידענות של אחת שלא מבינה איפה היא נמצאת ומה היא אמורה לעשות שם, ומעלעלת בחוברת המידע שהביאו לי כמתנה כל הדרך מן הקצה השני של העיר. "תראה", אני מצביעה על הדף, "יש עכשיו סדנה לציור על איברי המין והדפסתם על קנבס, הרצאה על אורגיות או לחילופין - מעגל אוננות המוני לגברים בלבד". "מעניין מאד", מפטיר בן זוגי, למרות שלא שמע מילה שאמרתי, שכן היה טרוד בתהייה היכן יכבה את הסיגריה שעישן מבלי לפגוע באדמת הפלאיה.

     

     

    מוניש, רופא ממוצא הודי המתגורר בקליפורניה, הצטרף לשיחה וסיפר שיש מחנה שבו עושים לך ביד עד שאתה גומר. הבעיה היחידה, כך אמר, היא שאסור לך לראות את האדם המענג אותך. בדמיונך תהיה זו צעירה יפהפייה, אך במציאות בטח מדובר בגבר כרסתן. מה זה המקום הזה? אני ממלמלת לעצמי למשמע דבריו. "ברוכה הבאה לברנינג מן", מוניש צוחק, "Have a nice burn!".

     

    השרדות פוגשת את וודסטוק

    "ברנינג מן" או "האיש הבוער", למי שלא מכיר, הוא פסטיבל שמתקיים מידי שנה, מזה 27 שנה, במדבר הסלע השחור שבנבדה, ארה"ב. 60 אלף אנשים מכל העולם מתקבצים יחדיו כדי להקים קהילה המושתתת על ביטוי עצמי, השתתפות, אחריות ושיתוף פעולה. הם בונים עיר ארעית למשך 8 ימים, אשר בסיומו של הפסטיבל תפורק, תישרף ותנוקה עד שלא יישאר כל זכר לקיומה, עד השנה הבאה.

     

    מעבר לעקרון "אי השארת עקבות" המחייב את המשתתפים לאסוף אחריהם כל פיסה, ולהימנע מפגיעה באדמת המדבר, קיימים מספר עקרונות נוספים כמו "כלכלת מתנות", הגורס כי סחר הינו אסור ועל המשתתפים להעניק מתנות לאחרים ללא ציפייה לתמורה ו"הסתמכות עצמית קיצונית".

     

    אז מה עושים היום? נועה ובן זוגה (צילום: נמרוד לב) (צילום: נמרוד לב)
    אז מה עושים היום? נועה ובן זוגה(צילום: נמרוד לב)

     

    אם קוראים בין השורות מבינים כי הפסטיבל לא מעניק לכם כל שירות ואינכם יכולים לקנות דבר במקום. עליכם להסתמך על עצמכם ועל טוב ליבם של אחרים. אם אתם רוצים אוכל, מים, מקום לישון בו ומקלחת, תצטרכו להביא אותם בעצמכם אל תוך המדבר. מעין גרסה של הישרדות-פוגשת את וודסטוק-פוגשים את מקס הלוחם בדרכים.

     

    אז מה זה בעצם? פסטיבל אמנות? מוסיקה? רוחניות? סקס? אז זהו, שלא. אף לא אחד מאלה, אבל כולם יחדיו. ה"ברנינג מן" הוא פסטיבל שאין בו תוכן שהוגדר מראש, כי את התוכן יוצרים המשתתפים בעצמם. רוצים מוסיקה? בנו משאית עם רמקולים אימתניים ועשו מסיבה באמצע המדבר. רוצים אורגיה? הקימו מחנה עם פינה מיוחדת לאורגיות או בקרו באחד כזה. רוצים חצאית טוטו? לא? חבל, כי גם לזה יש מחנה מיוחד.

     

    ביום האחרון שורפים את בובת האיש שעל המגדל, וחוזרים לחיים הרגילים (צילום: נמרוד לב) (צילום: נמרוד לב)
    ביום האחרון שורפים את בובת האיש שעל המגדל, וחוזרים לחיים הרגילים(צילום: נמרוד לב)

     

    גלימות, כובעי ענק ומגני פטמות

    לאחר שסקרתי את הסדנאות השונות, החלטתי לוותר על סדנאות הסקס ולהתמקד בדברים סולידיים יותר, כמו "שיעור למתחילים בהולה הופ" ו"ריפוי עצמי דרך חיבור לאנרגיות היקום". חיש מהר התארגנתי, עד כמה שניתן כשכל יציאה דורשת אבזור מאסיבי הכולל קרם הגנה, מים, כובע ומטפחת כנגד השמש הקופחת, מסיכה ומשקפי אבק כנגד סופות החול, פנס, סטיקלייטים וחוטים מאירים לשעות החשיכה האפלות, ומגפיים וגרביים עד הברכיים ל... ובכן, אין מושג למה, אבל ככה כולן היו לבושות.

     

    אם חשבתם ששכחתי לציין את הבגדים שלבשתי, חישבו שנית. בגדים ב"ברנינג מן" הם בגדר המלצה בלבד. את קוד הלבוש הבלתי רשמי הייתי מנסחת כצבעוני! פרוותי! יצירתי! עירום! בתמימותי הרבה סברתי שכיאה לתנאים הקשים שבמדבר, יסתובבו הנוכחים עם שרוואל וכפכפי אצבע. דווקא היו שם שלושה - ארבעה אנשים עם שרוואל, נחשו מאיזו מדינה הם הגיעו (רמז: הם חושבים שהקוטג' שלהם הוא הטעים ביותר בעולם).

     

    מרבית הנוכחים הפליאו בתלבושות מושקעות שתפרו והכינו במשך חודשים מראש. גלימות, כובעי ענק ופאות מהודרות בחום מדברי של 40 מעלות, ומתחתם - הרי בכל זאת חם - לא לבשו הרבה. בחורות התהלכו במגפיים גבוהים עם עקבי סטילטו דקיקים, בלנז'רי פרוותי כולל ביריות, חלקן ויתרו על החזיה ובמקומה הדביקו מגני פטמות, ומעל החוטיני - חצאית טוטו שקופה.

     

    מסתבר שמשתתפי הפסטיבל משתייכים לשתי קבוצות עיקריות, אשר כל אחת מהן מפרשת את ערך הביטוי העצמי שלה באופן שונה: היפים מסן פרנסיסקו, עבורם ביטוי עצמי פירושו הליכה עם הכרס והבולבול בחוץ, והבורגנים מקליפורניה וניו יורק, עבורם ביטוי עצמי פירושו להתלבש כמו סרסורים וחשפניות. המכנה המשותף לשתי הקבוצות הוא ההתייחסות לביטוי עצמי במישורים של סקס ועירום.

     

    הלכה על סדנת הולה הופ במקום לסדנת אוננות. בנוש משוחררת (צילום: נמרוד לב) (צילום: נמרוד לב)
    הלכה על סדנת הולה הופ במקום לסדנת אוננות. בנוש משוחררת(צילום: נמרוד לב)

     

    אני רוצה להיות חופשייה

    אל תטעו לרגע, מהות הפסטיבל אינה נטורליזם ועירום, ואת הביטוי העצמי והיצירתיות היה ניתן לראות בשפע המיצגים האנושיים והדוממים בכל עבר. אדמת המדבר הצחיחה דמתה לפארק שעשועים אחד ענק וצבעוני, והמשתתפים כמו אליס בארץ הפלאות, מייצרים את המציאות ומגלים כיצד היא משנה צורה בעוד שהם משנים פרספקטיבה. ובכל זאת, קשה היה להתעלם מאוריינטציית הסקס הדומיננטית במקום, ויותר מכך קשה היה להתעלם מהעובדה ששחרור וביטוי עצמי עבור הנוכחים היה שעתוק של דפוסים מיניים הנהוגים בחברה.

     

    שחרור אמיתי עבורי הוא יציאה מכבלים חברתיים של "מה נהוג לעשות". על כן, בחורות שמשתחררות מבגדי היומיום כדי להיכנס לבגדים הנתפשים כ"סקסיים" בפנטזייה הגברית ונלבשים לרוב ע"י חשפניות, אינן משחררות את עצמן באמת, אלא כובלות עצמן לדימוי חופש כוזב. זה לא תענוג גדול לראות נשים מבוגרות בלבוש חווה מהדסות את כרסן ושדיהן מצד לצד, אבל זה לפחות משחרר.

     

    איפשהו במעמקי ראשי התרוצצה המחשבה "איך היה נראה הפסטיבל אם הייתי מגיעה לכאן כרווקה". האם הייתי נכנסת לסדנאות "הכירי את נקודת הג'י שלך מקרוב"? האם הייתי מסירה את החזיה (של בגד הים, אמא, את יכולה להיות רגועה)? האם הייתי מתהוללת בכל לילה עם גבר אחר? התשובה לכך היא שלילית. ברגע שממסגרים שחרור מיני לתוך תבנית, הוא כבר לא משחרר.

     

    ואני, שכבר הסרתי חזיה בחופי ים בחו"ל, כי כך הרגיש לי הכי נעים וטבעי, לא הרגשתי צורך למשמע את גופי לתכתיבים מסוימים כי זה מה שנהוג במקום. עירום שדי הסיליקון של גופיהן החטובים של באות המקום לא הרגיש נעים וטבעי, הוא הרגיש פלסטי ומנוכר. הסיבה שאנשים זקוקים לשחרור היא משום שהם אינם משוחררים כלל ועיקר.

     

     

    חזרתי להאמין באהבה

    שבעה ימים לתוך הפסטיבל. הקרוואן שלנו נראה כאילו ביקרה בתוכו סופת חול. למעשה, באמת ביקרו בתוכו שלוש. על השידה עדיין מונח הציוד הרפואי של מוניש. קופסת האדוויל מלאה, קופסת הקונדומים ריקה.

     

    "זה הברנינג מן האחרון שלי", מודיע מוניש, "כי השגתי את מה שבאתי להשיג". "מה באת להשיג?" שאלתי, והוא ענה: "באתי להאמין שוב באהבה, ואחרי שראיתי כמה אתם אוהבים אחד את השני, חזרתי להאמין באהבה".

     

    השותפה הדנית חזרה לקרוואן, אחרי שנעלמה ממנו ליומיים. "היא פגשה מישהו", לחשו לי. העכברה השתקנית והמסתגרת הפכה בין לילה ליפהפייה מרשימה וקורנת וכולה רוח חיים. היא החליפה את הסוודר בחזייה שידעה יותר מידי כביסות, וככה - עבת בשר, עם חזייה דהויה וחיוך של אחת שהבינה משהו - הייתה הבחורה היפה והמשוחררת ביותר בכל מדבר הסלע השחור.

     

    רק בדרך חזרה הבנתי מה זה בעצם ה"ברנינג מן". ה"ברנינג מן" הוא הפיל של "משל העיוורים", הממששים חלקים אחרים ממנו וכל אחד מהם חווה אותו באופן שונה. אם תחפשו סקס, תמצאו בו סקס. אם תחפשו אהבה, תמצאו בו אהבה. אם תחפשו שקט פנימי, תמצאו בו שקט פנימי. ה"ברנינג מן" הוא כלי למצוא בתוככם את מה שהיה שם כל הזמן.

     

    בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נמרוד לב
    מאובזרת כהלכה. נועה בנוש
    צילום: נמרוד לב
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים