ספטמבר השחור
החודש הזה מסתמן כחשוך ביותר בקמפיין הבחירות של מיט רומני. עם שלל אמירות אומללות וזעם ציבורי הולך וגובר נראה כי המועמד הרפובליקאי מאבד את היתרון האלקטורלי שקיבל מהכלכלה הרעועה
לפני שבועות אחדים, במהלך הקמפיין שלו, נשאל המועמד מיט רומני, איך הוא מגדיר אזרח השייך למעמד הביניים. רומני לא התבלבל. הוא ירה את התשובה: "אחד שמשתכר בין 200 ל-250 אלף דולר לשנה". שריר בפניו לא זע. הוא היה בטוח כי כך נראים חייהם של אלה הנאבקים מידי חודש בתשלום המשכנתא, אלה השוברים את הראש בחישובים איזה חשבון הם יכולים להרשות לעצמם שלא לשלם החודש כדי לממן את מצרכי המזון בסופרמרקט או כדי למלא מיכל נוסף של דלק במכונית שלוקחת אותם לעבודה. עבור רומני, שכספיו, כולל אלו המופקדים בבנקים של איי קיימן, בברמודה ושווייץ, מגיעים לסך משוער של 250 מיליון דולר, וזאת מבלי לקחת בחשבון את המענק בן 100 המיליון שכבר העביר לידי ילדיו, סבור לתומו כי כך נראה חשבון הבנק של הפועלים, המורים, כבאי האש, הרופאים בבתי החולים, הגימלאים וותיקי השרות הצבאי. 250 אלף דולר לשנה.
מיט רומני גם מתעקש לומר שכלל לא נולד עם כפית של זהב בפה. אבא שלו אמנם היה בעלים של חברת מכוניות ולאחר מכן מושל מדינת מישיגן, אבל לדבריו הוא לא ירש פרוטה. ואם הוא אוכל כיום בכפית זהב, הוא עצמו הגיש אותה לפיו. הוא עשה זאת בעבודה קשה, התחיל מאפס. לא מכבר, כאשר שאלו אותו מה אמור לעשות סטודנט בן 19 שאיננו מצליח לגייס את סכומי העתק עבור שכר הלימוד בקולג', הוא לא הבין מה רוצים ממנו. "שיקח הלוואה מההורים", השיב רומני. בהחלט, אם ההורים מרוויחים 250 אלף דולר לשנה, הם יכולים בקלות לסדר הלוואה לילד.
זאת מן הסתם הסיבה שמיט רומני לא אמור, לא צריך ולא חולם אפילו להתנצל על דברים שאמר באופן פרטי בכנס תורמים שהתקיים בחודש מאי בבוקה ראטון בפלורידה ושהוקלטו ללא ידיעתו. הוא לא צריך אפילו להבהיר את הדברים או לתת להם הסבר מרכך כי זה מה שהוא חושב: חצי מהעם האמריקאי, אמר רומני באותו מעמד, וליתר דיוק 47 אחוזים, לא משלמים מס הכנסה. הם פארזיטים, אוכלי חינם, תלויים בממשלה ומתנהגים כאילו הכל מגיע להם: ביטוח בריאות, מזון, חינוך. בקיצור עלוקות. לכן ברור לו שהם יצביעו עבור אובאמה, כך שהוא לא סופר אותם ולא מתכוון להשקיע כל מאמץ כדי לקבל את קולותיהם.
מיט רומני מדבר בפני תורמים אמידים
קצת מוזר: הרי 47 האחוזים הללו כוללים גם גימלאים יוצאי צבא הפטורים מתשלום מס שמצביעים לרפובליקאים, אבל רומני כנראה לא מצטיין בחוכמת יתר, אחרת מלכתחילה לא היה אומר דברים שלא ניתנים לכל פירוש אחר חוץ מכך שהוא מתייחס ביהירות ובבוז לכמעט מחצית אמריקה.
גם לברק אובאמה הייתה פליטת פה במהלך כנס תורמים במהלך המירוץ שלו לנשיאות בשנת 2008. הוא אמר על תושבי העיירות של פנסילבניה כי רבים מהם לא מצאו מקומות עבודה וכי הם "מרירים ולכן נוטים לדת ולנשק". אכן אמירה אומללה אחת, עליה הוא התנצל מאוחר יותר. רומני, לעומת זאת, הקדיש את מרבית דבריו בפני התורמים כדי להסביר למה מחצית אמריקה איננה נחשבת בעיניו. יש בה אנשים אותם הוא לא רואה ממטר.
כאשר החל הקמפיין לנשיאות, בהתחשב באבטלה ובמצב הכלכלה, נראה היה כי כל מועמד רפובליקאי יכול לנצח את אובאמה, אולי אפילו בקלות. "זאת הכלכלה, אידיוט", אמר ביל קלינטון בזמנו, במהלך מערכת בחירות אחרת, והאמריקאים יודעים כי את הנשיא שלהם הם בוחרים לפי מצב הכיס: טוב להם, הם נותנים קולם לנשיא המכהן. רע להם, הם מסלקים אותו הביתה. אובאמה הגיע לבית הלבן עם הרבה כוונות טובות, אבל כפי שהסתבר לו מהר מאוד, לא די בארבע שנים כדי לנקות את הבלאגן שנותר בתום שמונה שנות הכהונה של ג'ורג' בוש. לא קל לנקות אחרי נשיא שחירב את הכלכלה, סיבך את ארצות הברית בשתי מלחמות מיותרות שמתחו את כוחו של הצבא עד קצה גבול היכולת ושאבו כספים לייצור פצצות חכמות במקום תלמידים חכמים שישתלבו מאוחר יותר בכלכלה הלאומית בזכות חינוך טוב מידי מורים בעלי הכשרה המשתכרים שכר הוגן.
מהפכת אובאמה החלה בשנות כהונתו הראשונה. היא הביאה לתוצאות: גם בבריאות, גם ביצירה איטית אך מתמדת של מקומות עבודה. ועדיין, האזרח ממעמד הביניים איננו יכול להתרווח בכורסא ולומר לעצמו ולמשפחתו כי מצבו השתפר. במקרים מסויימים אפילו להיפך: מצבו הלך והתדרדר. אובאמה הולך לקלפי כדי להתמודד על כהונה שניה כאשר שיעור האבטלה הוא 8.3. ההיסטוריה המודרנית מראה כי אף נשיא מכהן לא נבחר לקדנציה שניה בארצות הברית כאשר אחוז האבטלה חוצה את קו ה-8 אחוזים. אובאמה, עם כל המאמצים ומיטב המומחים, לא הצליח להוריד את האבטלה, למרות שבארבע שנות כהונתו נוספו ארבעה מיליון מקומות עבודה בסקטור הפרטי, מספר גדול בהרבה מאשר מקומות העבודה שנוספו בשמונה שנות כהונתו של ג'ורג' בוש. הבעיה לא נעצרת באבטלה: גם בשוק הבתים אובאמה לא הצליח להביא בשורה לאמריקה. אנשים רבים לא הצליחו לשלם משכנתא ונאלצו להיפרד מבתיהם. הורים לא הצליחו לשלוח את ילדיהם לקולג' מבלי שאלו צברו חובות עתק והם עוד לא בני עשרים, עובדים רבים שחיפשו לעצמם משרה מלאה הצליחו למצוא רק משרה חלקית ואמריקה לא יכולה להסתכל בנתונים הכלכליים הנוכחיים ולומר לעצמה כי מצבה טוב יותר היום מזה שהיה לפני ארבע שנים, למרות מהפיכת ביטוח הבריאות, למרות הפיקוח שהוטל על וול סטריט. מועמד רפובליקאי חזק יכול היה לתת קרב חזק יותר מול אובאמה, אולי אפילו לנצח אותו. אלא שהמפלגה הרפובליקאית, אחרי פריימריז מייגעים שבמהלכם חבטו המועמדים זה בזה והציגו איש את רעהו כלא ראוי ולא מתאים, הלכו על מועמד שהוא חלש גם לדעתם. המימסד העומד בראש המפלגה הרפובליקאית לא התלהב מרומני. השמרנים ואנשי תנועת מסיבת התה לא ראו בו איש משלהם. הפרוטסטנטים והאוונגליסטים לא הצליחו לעכל את העובדה כי יעמידו מורמוני בראשם, והנשים ברחו ממנו כמו מאש בשל הכרזותיו במהלך הבחירות נגד זכותן של נשים לבחור בעצמן אם להמשיך הריונות לא רצויים.
רומני לא הצליח למצב את עצמו כמנהיג מעורר השראה או כזה שמביא בשורה חדשה לאמריקה. הוא נתפש, גם בבסיס האם שלו, המפלגה הרפובליקאית, כאיש עסקים פיקח וממולח, אחד שיודע לפרק חברות ביעילות, לפטר עובדים ולגזור קופון. הם לא סמכו עליו, ועדיין אינם סומכים שיוכל להיכנס לחדר הסגלגל ולנהל את אמריקה.
ורומני ממשיך לספק להם כל הוכחה אפשרית לכך שהחשש שלהם היה מוצדק. לביקור הראשון שלו מעבר לים בתקופת המירוץ הוא יצא מבלי להכין שיעורי בית. הוא העליב את הבריטים על אופן ניהול המשחקים האולימפיים, הוא הרתיח את הפלשתינים בעת שנאם בירושלים והביך את הפולנים כשביקר בארצם. הסיור שהיה אמור להביא לו הילה של מנהיג בינלאומי פוטציאלי הוכתר כמסע של פאשלות מהדהד. אמנם ראש הממשלה נתניהו פרש לרגליו שטיח אדום בירושלים ופגש אותו פעמיים באותו יום, אבל גם זה לא הצליח לעשות רושם מי יודע מה על היהודים המצביעים באמריקה. הסקרים הראו כי המסע שלו לירושלים לא הועיל לו בקרב הבוחרים היהודים: 70 אחוזים מהם, על פי הסקרים, עדיין אומרים שיתמכו באובאמה. לא נראה שרומני יהיה הרפובליקני שיחזור על ההישג של רונלד רייגן בשנות השמונים, שהצליח להעביר לצד שלו 35 אחוזים מקולות היהודים וזה נחשב להישג מובהק.
כל מועמד חזק היה יכול לגרום לאובאמה, אם לא למפלה לפחות לכאב ראש גדול. אלא שהשבועות האחרונים מראים כי למרות הכלכלה שאיננה מצליחה להתרומם, גורם אחר בא לעזרתו של הנשיא והוא שאלת אופיו ושיעור קומתו של המנהיג הבא של אמריקה. יותר מאשר ישאלו עצמם מי יביא להם ג'וב, הבוחרים ישאלו את עצמם למי מהמועמדים הם מאמינים שאכן יוכל להביא להם ג'וב ומי נתפש בעיניהם כאדם אמין, ראוי להקשבה, אחד שדרכו היא דרך של אמת. רומני כשל בנקודה הזאת: אמריקה מתקשה להאמין לאדם שסיסמת הבחירות שלו היא "להאמין באמריקה" והולך להפקיד את כספיו מעבר לים. היא גם מתקשה להאמין לאדם שאיננו חושף את דו"חות החזרי המס שלו, למעט דו"ח אחד, את זה האחרון, דבר המעורר שוב ושוב את השאלה מה עוד יש לו להסתיר אחרי שכבר ברור כי הוא שילם מס בשיעור של לכל היותר 15 אחוזים מסך הכנסותיו. זהו שיעור המס המשולם על הכנסות מהשקעות, בעוד אמריקאים המשתכרים מעבודה משלמים 35 אחוזים של מס.
למיט רומני היה ספטמבר שחור: הוא תקף את אובאמה ומדיניותו ביחס לזעם המוסלמי בעוד הדיפלומטים האמריקאים נאבקים על חייהם בבנגזי ומוטט את תמונת האחדות לה מצפה אמריקה בעת שנציגיה הותקפו ונרצחו במדינה זרה. הוא עשה צחוק מ-47 אחוזים מהאמריקאים, אותם כינה אנשים הרואים את עצמם כקרבנות המחפשים תמיכה מכספי הממשלה. הוא ניסה לחסום, ללא הצלחה, פרסומים מתוך המטה שלו על עבודת צוות גרועה, על האשמות הדדיות בין היועצים המתנהגים כמו אנשים המחפשים דרכי מילוט מספינה טובעת.
עכשיו מתקרב אוקטובר. שלושה עימותים: אובאמה ורומני מול פני האומה במגוון של נושאים. זאת תהיה הישורת האחרונה, ואם לא יהיה אירוע אחר מאפיל, שם תיפול ההכרעה. אמריקה תגבש את דעתם בתום העימותים ותדע עבור מי היא צריכה להצביע ב-6 בנובמבר.
