שתף קטע נבחר

עידן רייכל: "מתגעגע ליום כיפור בכפר סבא"

את ימי הכיפור האחרונים נאלץ עידן רייכל לעבור מחוץ לישראל. הוא הקפיד לא להופיע, נשאר במלון, והתגעגע למרק של סבתא רחל בארוחה המפסקת. השנה חזר למחוזות ילדותו "עם תקרת בית הכנסת הגבוהה והצפייה שמשהו גדול יתחיל". טור אישי

עבורי, יום כיפור תמיד מביא איתו תחושה של געגוע. געגוע לילדות בכפר סבא ועוד יותר לימי הכיפור בה. התמימות הזו, שדורות שלמים מדברים עליה, תוקפת אותי דווקא בתקופה הזאת.

 

בילדותי היה זה טקס: חיכיתי להוציא את הבגדים הלבנים מהארון שנשמרו במיוחד. להליכה לבית של סבא וסבתא לארוחה המפסקת ולבישול המיוחד של סבתא רחל - ובוודאי אין מישהו מהנכדים שקורא את השורות האלה ולא עולה באפו ריח המרק. ואז, הציפייה לבית הכנסת הגדול שכילד נראה לי עצום. מיד כשהיינו נכנסים פנימה הייתי מסתכל אל התקרה הגבוהה ומצפה למשהו גדול שיתחיל.

 

אני לא אדם דתי וגם לא שומר מסורת, אבל מאז ומעולם יום כיפור היה עבורי יוצא דופן, יממה אחת עם המון סמליות. ואותו חשבון הנפש המוכר יכול לשמש כל אחד לאמונותיו הפרטיות שלו. מדובר ביום היחיד בשנה בו לא מורגשת אווירת כפייה של ממשל, כפייה דתית או כל כפייה אחרת.

 

בימי הכיפור בשנים האחרונות יצא לי לשהות מעבר לים, בסיבובי הופעות. דאגתי לא להופיע, לא לבלות, ולהישאר במלון. תחושת הגעגוע האדיר לישראל ולכיפור בכפר סבא התעצמה אפילו יותר, וגרמה לי לתסכול אותו קשה לי לבטא. בכל שנה הבטחתי לעצמי שביום כיפור הבא אהיה עם משפחתי בארץ, והשנה זה סוף סוף קרה. אני אמנם גר בתל-אביב, אבל היום הזה מוקדש למשפחה בכפר סבא, בניסיון לשחזר את המנהגים והזיכרונות מהילדות, אליהם אני כל כך מתגעגע.

 

 עידן רייכל שר את "הנך יפה", בהופעה בניו יורק

 

לא מזמן הפכתי בן 35. גיל שבו, בדרך כלל, כבר אין הרבה אומץ להתפנק על ההורים ועל המשפחה. אבל השנה עשיתי את זה. אני צמא לזה וכנראה שככל שאדם מתבגר, הוא דווקא יותר ויותר מתקשר לשורשיו.

 

וחוץ מהגעגוע ישנו משהו נוסף: יום כיפור הוא חשבון הנפש היהודי, ויום הזיכרון הוא חשבון הנפש הישראלי. אלה ימים שונים בהם אני מרגיש בחוזקה איך אוטומטית אני מבודל משאר הדתות בעולם. ואז גם מגיעות השאלות: למה כל כך הרבה אנשים בוחרים להתייחס לימים האלה כימי שגרה? מדוע בכיפור דווקא יש חיפזון לבישולים, לסרטים, ולכל הדברים השגרתיים?

 

במהלך כל ימות השנה אני מוצא את עצמי במרדף בלתי פוסק אחר ההישגים. מעין תחרות עם עצמי שאף פעם לא יודעת שובע. ביום כיפור יש בי שעון ביולוגי שמפסיק לחשוב באופן אוטומטי, פתאום הכל נעצר וגם אני. נראה לי שיש אפילו משהו בי שמכור לתחושה הזאת. גם אם לא כולם בעניין של חשבון נפש, ובוודאי שלא כולם מסורתיים או דתיים - עדיין ביום כיפור, יש לנו הזדמנות לקצת שקט וליציאה מהשגרה המטורפת שלנו.

 

ואחרי השקט, בסוף השבוע הקרוב נופיע שוב בישראל לפני ששוב נצא לדרכים.

 

שנה טובה וחתימה טובה.

 

  • הטור נכתב ערב יום כיפור

 

(הופעותיו הקרובות של עידן רייכל יתקיימו ב-27,28 בספטמבר, בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה - וב-3 באוקטובר באמפי-פארק ראשון לציון במסגרת פסטיבל ראשון לציון).

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עידן רייכל. מתגעגע
צילום: עוז מרון וחגי דקל
לאתר ההטבות
מומלצים