תארו לעצמכם שהיועץ הפרטי שלכם לשירי המגירה שאתם כותבים הוא אחד הפזמונאים הידועים ביותר במדינת ישראל, אחד החתום על שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, ביניהם: "הנני כאן", "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הסלע האדום", "שיר השכונה" ועוד רבים וטובים. מדובר כאן כמובן בחיים חפר, חתן פרס ישראל שהלך לעולמו בשבוע שעבר כשהוא בן 86 במותו. חפר הותיר אחריו מלבד אותם שירים ידועים ואהובים, גם הרבה מעריצים וחברים טובים שאחד מהם הוא דני ישראלי, תושב לוס אנג'לס, שהספיק להוציא את השירים שלו מהמגירה, לפרסם אותם בשלושה ספרי שירה – האחרון שבהם, שהתפרסם לפני שנה, נקרא "שירים שיוצאים מהלב" – ולזכות לייעוץ מידידו הטוב, חיים חפר.

פזמונאי לאומי. חיים חפר ז"ל

החברות בין חפר ודני ישראלי התחילה לפני כ-30 שנה, בעת שהפזמונאי הוותיק שירת בעיר כקונסול התרבות מטעם ישראל. "הפכנו לחברים טובים בזמן עבודתו בעיר ובין היתר הוא היה עוזר לי עם השירים שלי, מבקר ונותן לי טיפים וכלים לכתיבת שירים".

המשכתם את הקשר גם לאחר שסיים את שירותו בעיר ושב לארץ?

"בהחלט. בכל פעם שאשתי זהבה ואני הגענו לארץ, היינו נפגשים ומפטפטים על כל מיני נושאים. הוא סיפר לי הרבה סיפורים מאוד מעניינים על חייו ועל השירים שכתב, את חלקם אינני יכול לחלוק עם אף אחד".

ובכל זאת, ספר כמה סיפורים.

"חפר מאוד אהב נשים וזה לא היה סוד. זוכרת את השיר: 'יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה'? אז בכל פעם שהוא פגש בחורה יפה מחיפה, הוא היה אומר לה: את יודעת, את השיר הזה כתבתי עליך, וזה לא היה משנה אם הן נולדו אחרי שהשיר הזה נכתב בכלל. את השיר 'דודו' הוא כתב על ידיד מאוד קרוב שלו, דודו צ'רקסקי, שנהרג באחת הפעולות לאחר מלחמת השחרור. המילים האחרונות של השיר אומרות: 'ראו רעי והגידו, העוד מחייך הוא שם דודו'. הוא כתב את זה כי לדודו תמיד היה חיוך על הפנים ולא משנה אלו בעיות היו לו. סיפור נוסף שייך לשיר אותו ביקש שישירו בהלוייתו במקום קדיש. הוא ביקש שישירו את 'השמלה הסגולה'. זהו לא שיר מאוד ידוע, אבל שיר שמאוד אהב. לחיים היו מספר אהבות גדולות בחייו ואחת מהן הייתה בחורה יפה שבפגישה הראשונה שלהם לבשה שמלה סגולה ובהשראתה הוא כתב את השיר. האישה כבר הרבה שנים לא בחיים, אבל יש לי הרגשה שעם כל זה שלא היה דתי, קיווה שלאחר מותו יזכה לפגוש אותה בעולם הבא".

מתי הייתה הפעם האחרונה בה ראית אותו?

"לפני שנכנס לבית החולים לפני כשנה. ישבנו אצלו בבית זהבה ואני במשך שלוש שעות. מאוד רצינו להביא אותו לארה"ב ולערוך לו ערב שירי חיים חפר, מה שעשינו בזמנו בלוס אנג'לס. הבעיה הייתה שהרופא שלו ובתו לא הסכימו לכך בגלל בריאותו הרופפת. ניסינו לשכנע אותם שיש לנו חברה רופאה שהסכימה להתלוות אליו כל הטיסה ללוס אנג'לס ובחזרה, וגם חיים עצמו מאוד רצה לנסוע. הוא אמר לנו: אני לא מקשיב לבת שלי ולרופא שלי, אני בא. אבל כמובן שלא הרגשנו נוח עם זה, כי אם היה קורה משהו, לא היינו סולחים לעצמנו. דיברנו על ערב השירה מספר שנים, אבל בסופו של דבר לצערי זה לא יצא".

הוא דיבר אתכם על מחלתו, פחד מהמוות?

"לא נראה לי שפחד. הוא דיבר בהרבה הומור על ההלוויה שלו ואיך מצא את חלקת הקבר בה יקבר. הוא סיפר שהוא וחבר שלו יצאו לחפש חלקת קבר עם נוף יפה ושלושה כיווני אוויר, והוא מצא בדיוק את מה שחיפש בעין הוד".

סקס על הבמה

למעט שירים, ישראלי הספיק גם לכתוב הצגה שדווקא הצליחה לא רע והמילה "דווקא" מופיעה כאן בגלל שישראלי הוא בכלל איש עסקים, הנמצא, לדבריו, "שלושה רבעים בפנסיה". ההצגה, "אורגזמה", נכתבה בהשראת הסיפורים שסיפרה לו אשתו זהבה, פסיכולוגית במקצועה, מחדרי הטיפול שלה. "זהבה היא פסיכולוגית עם תת-התמחות בבעיות תפקוד מיני, ובגלל העבודה שלה שמעתי במשך השנים הרבה סיפורים על בעיות של זוגיות. היא כמובן לא נתנה פרטים מזהים על המטופלים שלה, אבל מכל הסיפורים ששמעתי, צברתי כל כך הרבה חומר שישבתי וכתבתי את ההצגה. ההצגה עלתה בלוס אנג'לס ובאוף ברודוויי ואחר כך נמכרה ל-11 מדינות ברחבי העולם וזכתה להצלחה רבה".

איך אתה מסביר את ההצלחה שלה?

"זוהי הצגה עם הרבה הומור ובכל מקום בו היא עולה, אנשים צוחקים באותן הסצינות, ולא משנה אם ההצגה עולה בלונדון, בארגנטינה או בקוסטה ריקה. ההצגה הצליחה במיוחד במדינות דרום אמריקה. מכסיקו הייתה המדינה הראשונה שקנתה את הזכויות להצגה, ומאחר ושאר המדינות דוברות הספרדית בדרום אמריקה נמצאות בקשר הדוק אחת עם השניה, הן קנו את ההצגה בזו אחר זו. במכסיקו סיטי ההצגה רצה שש שנים".

ובישראל?

"אנחנו עובדים על הפקה בישראל, אבל שם זה הכי מסובך. בכל מקום בעולם, ההצגה רצה 8-6 פעמים בשבוע במשך חודשים או אפילו שנים, אבל בישראל אין דבר כזה שהצגה תרוץ כל כך הרבה פעמים, כל שבוע ובאותו אולם. הם מרימים הצגה לערב אחד, מורידים תפאורה, מעלים הצגה אחרת ואז הכל חוזר חלילה".

אתה מגיע לכל הפתיחות של ההצגה שלך?

"כן. לפני חודשיים וחצי נפתחה ההצגה בפנמה ונסענו לשם. הייתי בכל אחת מהפתיחות למעט שתיים, וכשלא יכולתי להגיע, זהבה הגיעה במקומי. היא גם הפיקה את ההצגה כאן בארה"ב".

העבודה המשותפת מקרבת אתכם זה לזו?

"בהחלט. היו לנו גם הרבה קוריוזים בזמן שההצגה עלתה בלוס אנג'לס. זוג הגיע לטיפול אצל לאחר שראה את ההצגה. האישה העיזה סוף-סוף לדבר על דברים שלא העיזה להגיד לפני כן. זאת אומרת, היא הודתה בפני בעלה שמעולם לא הצליחה להגיע לאורגזמה. במהלך הטיפול, הם סיפרו לזהבה על ההצגה בה צפו ושהיא עזרה להם להיפתח ולדבר על דברים שלא דיברו עליהם קודם לכן. זהבה לא גילתה להם שבעלה כתב וביים את הצגה שהביאה אותם אליה ושהיא המפיקה".

מי שיחק בהצגה בלוס אנג'לס?

"השחקנים התחלפו בכל פעם, כי ההצגה רצה הרבה שנים וקשה לשמור על אותם שחקנים. מדובר בהצגה עם שני שחקנים בלבד, גבר ואישה וכן הקול של אלוהים, אותו גילם השחקן אד אסנר".

אתה כותב עוד הצגות?

"אני עובד עכשיו על תסריט לסרט. גיבור הסרט הוא ילד שגדל בבוורלי הילס להורים מאמצים וההורים לא רצו לספר לו על ההורים הביולוגים שלו. הוא מתחיל לחקור ומגלה לאחר מאמצים רבים שאמו נפטרה בלידה וכשהוא מאתר את אביו, מתברר לו שהוא מפגר ונמצא במוסד. הוא לוקח עבודה במוסד על מנת להיות קרוב לאביו ולהכיר אותו טוב יותר".

אתה מקווה למכור אותו לאולפנים?

"אני לא יודע אם לאולפנים, כי יש להם הרבה פרויקטים. התסריט שלי הוא יותר בכיוון של סרט עצמאי קטן".

אתה איש עסקים מצליח, איך משתלבים הכתיבה והקולנוע במה שאתה עושה?

"למעשה, אני בוגר יו.סי.אל איי בלימודי טלוויזיה וקולנוע. זהו המקצוע הרשמי שלי. אבל יש לי מספר עסקים אותם אני מריץ וגם קצת ריל אסטייט".

אהבה ושירה

זהבה ודני ישראלי נשואים מזה 44 שנים. הם הכירו בלוס אנג'לס לפני 45 שנים, זמן קצר לאחר שהגיעו לעיר בנפרד. הם נסעו לישראל כדי להתחתן ושבו בחזרה לאל.איי, כאן נולדו להם שלושת ילדיהם ומאוחר יותר חמשת נכדיהם. השניים שומרים על חזות צעירה ומערכת יחסים הדוקה ואוהבת המתוגברת חדשות לבקרים בשירי האהבה אותם כותב דני לאשתו. "אני כותב שירים מאז שאני בן 13 ובכל פעם שיש אירוע או משהו שמרגש או מרגיז אותי, אני כותב שיר. לזהבה כתבתי הרבה מאוד שירים. בתחילת הדרך, כשלא היה לי כסף, נתתי לה בכל יום הולדת ויום נישואים שיר במתנה. אני ממשיך לתת לה אותם עד היום".

השמלה הסגולה

מילים: חיים חפר

אנחנו לא נישן את כל הלילה לפניו

נשב ליד הכביש על שפת התעלה

נרכב על משאית ברוח הלילית

נראה את הגבעות מתעוררות באור סגול

ביתך יהיה צוחק וקיץ בחלון

כשאנחנו נצא ביחד

ושוב עינייך מוצפות באור כהה

את תשלחי חיוך אל כל עובר ושב

וסיגלית פתאום תפרח בשיערך

את תזמרי לך שיר שאת מיליו שכחת

את תצחקי פתאום ולא תדעי מדוע

כשאנחנו נצא ביחד

אנחנו לא נישן את כל הלילה אחריו

נרוץ את כל החוף נשתה את כל העיר

נשיר באוטובוס שירים משוגעים

נשב מאה שעות על הגדר שמול ביתך

וככה זה יחזור וכך יהיה תמיד

כך יהיה כשנצא ביחד

ואיך תוצפנה שתי עינייך אור כהה

איך תשלחי חיוך אל כל עובר ושב

וסיגלית פתאום תפרח בשיערך

איך תזמרי לך שיר שאת מיליו שכחת

ותצחקי פתאום ולא תדעי מדוע

כאשר לא נצא ביחד