יוצרת מהקרביים

איילה, אשה גבוהה ומטופחת, יפה ועדינה, דמתה בעיני לברבור לבן השוחה לו במלכותיות באגם, ועושה בו כבשלו. היא נינוחה ושלווה, יושבת מולי על כסא גבוה ומדברת על תכשיטיה בהתלהבות כמו אמא על ילדיה. סגנון דיבורה איטי וערב לאוזן ולוקח לה זמן לענות, אבל זה מתוך מחשבה עמוקה והתייחסות לשאלה, וכשהיא עונה זה לרוב עם חיוך יפה שנסוך על פניה.

חומרי העבודה מעולמות שונים. איילה רייטר

אני מבחינה בתכשיטים המיוחדים שעל האצבעות ופרקי ידיה, פרי יצירתה. איילה מבחינה במבטי ואומרת, "לדעתי, התכשיט מוסיף יופי חיצוני ופנימי. כשאני מסיימת להתאפר ולהתלבש אני שמה עלי תכשיט, ואני מרגישה מליון דולר". היא נטשה את מקצוע ההוראה כדי להגשים חלום. אל עיצוב התכשיטים הגיעה לאחר שהרעיון התבשל בתוך קרביה באיטיות על אש קטנה. "הצעד לכיוון הזה נבע מבעירה פנימית ומהתלהבות לחומר. אני עובדת קשה, אבל כשלקוחה חוזרת לקנות ממני עוד תכשיט - אני מרגישה בשמיים".

הסטודיו שלה מרווח ומעוצב בטוב טעם ובאלגנטיות. אני מביטה בתכשיטים שמפוזרים בתיחכום ויזואלי. תכשיטים שמשולבים בהם חומרי גלם הלקוחים מעולמות שונים. יש בהם שילוב של עורות, בדים, אבנים לא מלוטשות, סרטים, חוטים, חבלים, כסף, פנינים וזהב, והחומרים האלה משתלבים בצורה יפהפייה בתוך השרשראות, צמידים, ענקים, טבעות ועוד. התכשיטים מאופיינים בצבעוניות מרעננת, צורות א-סימטריות עם קריצה אל המיוחדות, ומכל רעיון עיצוב היא מייצרת תכשיט אחד, ONE OF KIND. בסטודיו שלה לא תמצאו שני תכשיטים דומים. ניתן לראות שיש מעבר חד בין תכשיטי הקלאסיקה לבין תכשיטי הטבע והיצירה. יש לה מן יכולת לראות בכל סיטואציה יצירה מוגמרת, מן דלת שנפתחת לחלל אין סופי של יצירתיות. הכח, היופי והעוצמה שיש בתכשיטים שלה מהווים כמעט ניגוד גמור לעדינותה ויופיה. איילה לוקחת את הרוח החופשית והאמנותית שלה לכיוון של שימוש באוצרות טבע. ראיון עם תכשיטנית – שיוצרת מהקרביים.

"לא יודעת. הגעתי עם המלצות מבתי ספר בהם לימדתי, וכולם כאן המליצו לי ללכת לכיוון של הוראה. ידעתי שכאן בטורונטו זה מקצוע בטוח ומכניס. מורה כאן משתכרת פי ארבע ממורה בארץ. הרי מקצוע ההוראה לא נתפס כמשלח יד מכניס בארץ. אבל אני הייתי החלטית. אני לא חוזרת להוראה. באותה תקופה לא הייתי בלחץ של פרנסה, היה לי טוב, הייתי יותר עם הילדים, גידלתי אותם, אבל היה לי חור גדול בלב, מן ריקנות שכזו. בתוך תוכי ידעתי שאני לא מממשת את עצמי וחיפשתי בקדחתנות לעשות משהו עם עצמי ועם הזמן הפנוי שלי".

"כבר בארץ עסקתי בהוראת אמנות. מנהלת בית הספר גילתה את כישורי הטבעיים וצירפה למערכת שלי שיעורי אמנות בהם עסקתי בתכשיטנות. כשהגעתי לטורונטו, פתאום היה לי המון זמן פנוי, ואז גמלה בליבי ההחלטה לחזור לעיצוב תכשיטים. בהתחלה הייתי בשוק. ההתנגשות הזו עם תרבות התכשיטים הקנדית הייתה מוזרה לי. בישראל אין כללים וחוקים. אפשר ללכת עם תכשיט גדול, עם אבנים, בלי אבנים, או לעצב תכשיט מחומרים לא מוכרים. כל רעיון חדש מתקבל בברכה. בקנדה - יותר שמרנים ולא היו פתוחים לחידושים מבחינת עיצוב ושילוב חומרים שונים. הם היו רגילים לתכשיטי פנינים ויהלומים וכל מיני נוצצים. ופתאום משום מקום אני מגיעה ומנסה להחדיר להם תפיסה שונה בעיצוב תכשיט. לא ראיתי חידושים בעיצוב תכשיטים ואני הייתי פתוחה לרעיונות חדשניים. הם קראו ליThe Lady With The Rock. בשל שיבוץ האבנים המיוחדות שהייתי משבצת בתכשיטיי. זה לא היה קל לשנות את התפיסה הוויזואלית של האשה הקנדית על איבזור ותכשיטים. תראי איך ב-10 השנים האחרונות השתנתה התפיסה בעיצוב, וזה איפשר לי להתפתח לכיוון שאני רוצה. לאט לאט למדו הקנדים לקבל את הסגנון היצירתי שלי, וגם אני הושפעתי מהסגנון שלהם. זה היה בשבילי מן סוג של לימוד מעשי. נחשפתי לדברים חדשים שבארץ לא נחשפתי אליהם כלל. אני חושבת שככה זה כשאתה נמצא במדינה אחרת ותרבות אחרת, אתה סופג אל תוכך גם תרבות מקומית. כמו שנאמר, 'ברומא התנהג כרומאי'".

"המיוחד בתכשיטים שלי הוא שילוב החומרים בתכשיט עצמו. חומרי העבודה לקוחים מעולמות שונים ולאו דווקא מעולם התכשיטים. אצלי בסטודיו תוכלי למצוא עיצובים מעורות ובדים, אבנים לא מלוטשות שנלקחות מהטבע, סרטים, חוטים וחבלים. ובתוך כל חומר הגלם הזה אני משלבת שרשראות עדינות בשילובים מעניינים. הניגוד הזה בין חומר גס לעדין, גברי ונשי, מט ונוצץ, מעובד ולא מעובד. כאילו מתוך האי שלמות הזו, נוצרת יצירה נפלאה. זה בדיוק כמו החיים, שיש בהם את המושלם והלא מושלם".

"הכל מבפנים, מהלב, מהבטן. בעבר למדתי בויצ"ו לימודי תעודה, עיצוב חלונות ראווה. במסגרת לימודים אלה נחשפתי לעיצוב, לצבעים ולחומרי הגלם. חשוב לדעת שבכל תחום עיצוב צריך להפעיל את הדמיון ואת יכולת היצירה. וזה לא משנה אם אני מעצבת בגד, חדר או תכשיט. הכללים הם אותם כללים, וכולם מובילים לעיצוב".

"קודם כל ללכת על זה. שלא תפחד ושתאמין בעצמה ובדרך בה היא הולכת. היא צריכה לבחון את כישוריה ולבדוק במה היא מיוחדת. יש המון תחרות בשוק החופשי

shoshi

 וצריך לקחת בחשבון אם תחרות זו תועיל או תזיק. אבל לדעתי, הכי חשוב שלא תפסיק לעצב, ולעצב מהנשמה. זהו תהליך ארוך ולוקח הרבה זמן, עד שמגיעים לידע, לנסיון ולכושר יצירה. אני יכולה לומר לך שמעטים אלה שעלו על הגל בגימיק מיוחד. זהו סוג של גדילה, של השקעה והמון אמונה בתהליך ולאו דווקא בתוצאה. לגבי ההשתכרות - יש כסף, אבל זה שוב תלוי בציפיות. בתחילת דרכי, קיוויתי שאצליח למכור תכשיטים שיכניסו לי סכום שווה ערך למשכורת חודשית של מורה. אבל בינינו, הייתי מוכנה להשקיע את כל הזמן שבעולם גם ללא תמורה כספית, בתנאי אחד, שזה לא יבוא על חשבון הילדים. בדיעבד, רק בגלל הילדים לא דחפתי את עצמי לתערוכות. אני לא רוצה להגיד שהגשמתי את עצמי על חשבון הילדים שלי".

"אני מאד מעריכה את המעצבים הישראלים. יש להם דמיון, מעוף וייחודיות מעניינת. אני מבקרת המון בארץ ורואה כמה יצירתיות מתפרצת יש לאמנים הישראלים. למוח היהודי יש דמיון שאין לו גבולות. הם מתחברים בגוף ובנפש ליצירתיות וזה עושה להם טוב בנשמה. להמון תכשיטנים ישראלים יש שם יוצא מן הכלל בישראל ובעולם והם מוכשרים בטירוף. אני מאד מעריכה את הדרך שעשתה מיכל נגרין - משולחן ביריד בנחלת בנימין ועד לאימפריה שבנתה ב-10 אצבעותיה. אני אוהבת את החיבורים של איילה בר, שהיא אמנית מורכבת מאד בעבודותיה. כמעט בכולם אני מוצאת ייחודיות ובהחלט ניזונה מההשראה שלהם".

"זוהי נקודה חשובה ורגישה. להיות אומן זה להיות הרבה זמן עם עצמך, לבד. אתה מתחבר למהות וליצירתיות שלך. מהאנשים מסביב אני יכולה לקבל השראה ורעיונות, אבל ביצירה אני לבד, הרבה לבד. לפני כמה חודשים הסטודיו הזה היה מחולק לשלושה חדרים והיו כאן עוד שתי בחורות, יחד חלקנו את הסטודיו. היינו כמו אחיות - ארוחות בוקר משותפות, הפסקות קפה, ביקורים בבית, טיולים... והחברותא בסטודיו הייתה מאד כיפית. מאוחר יותר הן החליטו שהן רוצות להמשיך בדרכן למקום אחר. שיפצתי ושיניתי ועכשיו הסטודיו מרווח יותר ויש בו מספיק מקום למיני תערוכות ותצוגות שאני עושה מידי פעם. יש משהו בעובדה שהפינה הזו כולה שלי, שעושה אותי מאושרת".

"התכשיטים של שאנל, שאני באופן אישי מתחברת לאישיותה המעניינת והמיוחדת. היא התחילה בתור מעצבת כובעים וזה היה מותג מהנשמה. בגלל זה היא נחלה הצלחה. עד היום כשאני רואה משהו בעיצובה יש לי אפקט של 'וואו'. זה מדהים איך כל פרט שהיא מעצבת משאיר אותי נדהמת כל פעם מחדש. בכל תכשיט שלה יש מקום למחשבה - איך עיצבה, מה הייתה השראה. היות ושאנל כבר לא בחיים, אני מתלהבת מיצירותיה הישנות והייחודיות לאותה תקופה. היא שברה מוסכמות בעיצוב שהיה מקובל באותה תקופה. אני אוהבת את הנועזות שלה, שהיא לא עשתה חשבון והנהיגה דברים שלא ראו קודם. עוד מותג שאני מעריכה מאד הוא קו צרפתי בשם LANVIN, שמצליח מאד. מעצבת הבית שלהם פרצה לשוק בעבודות מיוחדות וייחודיות ולא בצורה המונית ומסחרית, וזה מה שיפה בעיני".

"באופן אישי, מה שמעניין אותי יותר הוא סיפור חייהם של המעצבים למיניהם. הסיפור עצמו מעורר השראה. לדעתי, הרקע שלהם יותר מעניין מאשר הלימוד הטכני איך לחבר לולאה וכו'. אני מתרוממת לגבהים כל פעם מחדש כשאני רואה איך אנשים לוקחים משהו מכלום ויוצרים עולם ומלואו. ואיך החיים האישיים שלהם בהחלט משפיעים על סגנון יצירתם".

"מאז עידן הפייסבוק והמדיה החברתית, החשיפה לעולם הרחב הרבה יותר קלה ומהירה. היום הפייסבוק הוא, ללא ספק, חלון הראווה שלי. אני מקבלת הרבה תגובות מרחבי העולם על כל תכשיט חדש שאני מעלה וכולן תגובות מחמיאות. הרבה גופים ביקשו לראיין אותי דרך כתבות או בלוגים. בינתיים התחברתי לכל מיני מעצבים אחרים, המציגים את יצירותיהם בכל מיני מקומות, שגם הם הגיעו אלי דרך פרסום תמונות התכשיטים שלי באינטרנט".

"אני חושבת שבאותה דרך שבה מתמודדים עם התחרות העצומה שיש בכל תחום. מדינת ישראל שופעת אנשים מוכשרים ברוב התחומים, אבל כדי להצליח רצוי שיהיו לך ערכים מוספים בתחום בו אתה עוסק. כרגע, אני משתדלת להדגיש את הערך המוסף שלי כצורפת ומעצבת תכשיטים, שזו עבודת יד בצורפות קלאסית ומודרנית. תשומת לב לעיצוב, לגימור והשימוש בחומרים איכותיים, הם אלה הנותנים כבוד למהות החומר. בנוסף, אני חושבת שגמישות היא תכונה חשובה ובעלת ערך כאשר אתה רוצה להביא את האמנות שלך לידי הכרה".

"בתמיכה הכי גדולה שיכולה להיות. בעלי, יואב, היה שם בשבילי בכל רגע נתון. הוא חיזק אותי ברגעים בהם דישדשתי במקום, עורר את היצירתיות שבי, עזר לי בגידול הילדים, דירבן, עודד ונתן לי את כל המרחב הדרוש כדי שאוכל להוציא מכסימום יצירתיות ממני. אני חושבת שבלי הנוכחות שלו לצידי, אולי לא הייתי מגיעה כל כך מהר להישגים אליהם הגעתי. לגבי משפחתי הרחבה, כולם ידעו שזה החלום שלי וחיזקו את ידיי. והילדים, כמו שכבר ציינתי, הייתי מוכנה לעשות הכל רק לא על חשבון הילדים. אני הייתי אמא ב-100 אחוז ותכשיטנית 50 אחוז. כשגדלו, השקעתי יותר בעיצוב התכשיטים. ובאמת, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל האנשים שלקחו ולוקחים חלק בחיי. שהאמינו בדרכי וחיזקו את ידיי".

"הרבה דברים. כל הזמן יש לי milestones קטנים, אותם אני מציבה לעצמי כמטרות ומנסה להתקדם בעזרתם. אני חושבת שבסיס ההתנהלות שלי הוא השאיפה להשתפר ולהשתכלל כל הזמן, גם בטכניקות וגם בעיצוב. לא להפסיק ללמוד ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. אני חושבת שההישג הגדול והמיידי שלי הוא להיות מסוגלת לחיות בכבוד מעבודת ידיי".

מקפידה להתחדש ולהשתכלל

"כשאני עובדת על תכשיט אני רוצה להגיע למכסימום יופי שאפשר להכניס בתכשיט. וזה אומר שגם אם אצטרך לפרק 100 פעם את מורכבות התכשיט, אני לא אפסיק. אני אמשיך בעקשנות, עד שאסיים אותו בצורה שתספק אותי. לפעמים, תוך כדי שינה מתרוצץ לו רעיון עיצובי, ואני מתעוררת ורושמת סקיצת עיצוב ומייצרת אותו למחרת. או לפעמים, קורה לי שאני מתחילה צמיד, שבמהלך העבודה הופך פתאום לשרשרת, או טבעת שהופכת לצמיד וכדומה. רק אחרי שזה עושה לי 'וואו' בלב, אני מפסיקה. ואז אני עוברת לפרוייקט הבא".

"גאווה וסיפוק. אבל השמחה האמיתית שלי היא החידושים בעבודותיי. אני לא חוזרת על עצמי. כל פעם זה עיצוב שונה, חדשני ומעניין. אני מאד ביקורתית לגבי עבודות שלי וגם מאד פרפקציוניסטית. עלי להיות בטוחה במאה אחוז שזו היצירה הסופית אליה אני רוצה להגיע. אני גם לא אתן לאשה לקנות תכשיט ממני אם אני לא בטוחה שזה מונח עליה ומתאים לה ב-100 אחוז. אני רוצה שהתכשיט שלי יוציא מקסימום יופי מהלקוחה. אני אוהבת לראות את ברק ההתלהבות בעיניהן כשהן רואות את התכשיט שלי בפעם הראשונה. זה כמו אהבה ממבט ראשון. וזה השכר האמיתי. הכסף זה בונוס".

"רוב הלקוחות שלי הן נשים, והן גם הפירסום הטוב ביותר שלי. דרך הלקוחות הוותיקות מגיעות אלי לקוחות חדשות, שראו, שמעו, או שמתוך סקרנות גרידא מגיעות לבדוק את מלאי התכשיטים ומה התחדש. למעשה, התכשיט הוא השגריר שלי, מליץ היושר של עבודתי. לפעמים מגיעות אלי נשים שראו תכשיטים שלי על אחרות ורוצות שאעצב להן דגם זהה. אני יושבת עם הלקוחה ומנסה להתאים לה ולאישיותה את סוג התכשיט. יש לקוחות המתעקשות ללכת על סגנון מסויים, שלדעתי אינו מתאים להן. אני מכבדת את בחירתן, אבל מנתבת אותן בעדינות לכיוון סגנון עיצוב התכשיט, שלדעתי יתאים להן יותר. הכל בניחותא ובאווירה מקצועית ונעימה".

"עם מיטב החומרים ומיטב הציפויים שנמצאים היום בשוק. אני מקפידה להתחדש ולהשתכלל כל הזמן. ברוב עבודותיי משולבים ציפויי זהב K24, גולד פילד, כסף סטרלינג סילבר, פיוטר, בראס ועוד. אני משבצת תכשיטים באבני חן ברמת ליטוש גבוהה, ויש גם סוגי עבודות בהן אני משלבת אבנים גסות ולא מלוטשות. אני נעזרת גם בפנינים, סרטים, עורות, חבלים, בדים, תחרות וכל סוג חומר שמעורר בי השראה ואני יכולה לשלב אותו בתכשיט שלי".

"איה היא תכשיטנית בינלאומית ואספנית אמנות ידועה. החיבור בינינו החל ממפגש וירטואלי. אל תכשיטיי היא נחשפה באחד משיטוטיה בפייסבוק. היא התקשרה אלי ודיברה בהתלהבות על התרשמותה ושהייתה מאד רוצה שאגיע לישראל להציג את תכשיטיי לצד תכשיטיה. היא תכשיטנית מאד מוערכת בארץ ויש לה חנות תכשיטים משלה בקניון G צמרת. המטרה בתערוכה זו הייתה שהמבקרים יוכלו ליהנות ממפגש עיצובי מרתק של חיבורים ושילובים מעניינים של שתי מעצבות".

"בהחלט. האנשים שהגיעו לתערוכה נחשפו לשני סגנונות שונים. איה מעצבת תכשיטים מוקפדים ומסוגננים, עם קווים סימטריים, שימוש בכסף, פנינים וקריסטלי סברובסקי, לרוב בצבעי שחור לבן, ואני ייצגתי את הרוח החופשית באמנות בשל השימוש בחומרים טבעיים, צורות א-סימטריות ומראה דרמטי".

"סבלנות. הרבה סבלנות ואמונה בתהליך ובהבנה שכל מה שקורה - קורה רק לטובה".