"מפלצות של מלון": מפגש פסגה - בלי פחד
בסרט האנימציה "מפלצות של מלון" יש היפוך תפקידים: דרקולה הוא בעצם אב מגונן שחרד מנוכחות נער אנושי בקרבת בתו. לצד הערפד המפורסם, עומדים פרנקנשטיין, המומיה, איש-זאב ואייקוני אימה אחרים, אבל האולסטאר הזה נועד בעיקר לשעשע
בני אדם נוטים להאמין לרוב הדברים שמספרים להם, בעיקר כשזה מלווה בתנועות ידיים מוגזמות, שימוש באפקטים קוליים ובמילים "נשבע לך, באימ'שלי". בדרך זו אנחנו משמרים מסורות שונות שמוציאות מחוץ לכלל - שאנחנו מחשיבים את עצמנו חלק ממנו - את השונה וה"לא-נורמלי". כך אנחנו גם נמנעים מלנסות דברים חדשים, אחרי שהפחידו אותנו בשמועות, סיפורים ושאר הגזמות - סרט האנימציה "מפלצות של מלון" ("Hotel Transylvania") ניזון מנטייה אנושית זו.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הטרגדיה שכנעה את דרקולה שאין מקום לילדתו בקרב מפלצות האדם המסוכנות. הוא בונה טירה אדירה שסביבה אטרקציות שלא היו מביישות רכבת שדים וסרטי אימה כדי למנוע כניסה של בני אנוש. בהמשך היא הופכת למלון טרנסילבניה שמארח תפלצות ושאר איברים מפחידים במטרה לתת להם מנוחה ממציאות אנושית אכזרית, וגם לאפשר להם להיות מי שהם באמת - לא כמו שאנחנו רואים אותם: יצורים מפחידים ומגעילים.
כך מחנך דרקולה את מייוויס על ספרי אגדות בסגנון של "בני אנוש - יצר כל רע" וכדומה, ומלעיט אותה בסיפורים נוראיים על מה שיקרה לה אם תפגוש בבן אנוש. אך ככל שהיא מתבגרת, מייוויס לא מוותרת כל כך מהר ומתעקשת לצאת ולראות עולם. אביה מפתיע אותה ומאשר לה חצי שעה של חסד, שלאחריה, הוא מבטיח לה, תתחיל המסיבה הכי טובה בעולם.
הכפר אליו נשלחת מייוויס הוא בעצם העתק שבנה דרקולה כדי לגרום לה להבין שצדק וכך, אחרי שהיא זוכה למפגש מבעית עם זומבים בלבוש בני אדם, היא שבה לביתה, מאוכזבת קשות שאביה אכן צדק. אבל, כמו תמיד, משהו חייב להתפקשש ואל הטירה מגיע ג'וני, טייל מבולבל (שלא לומר מסטול) שיש לו יחסים מיוחדים עם תיק הטיולים שלו והוא כמובן, בן אנוש.
מרגע זה מתחיל הכיף האמיתי: דרקולה חייב לדאוג שאף אחד לא יגלה שג'וני הוא בן אנוש, אחרי שהפחיד את כולם בסיפורי אימה. הבעיה היא שלאזמרלדה - העכברושה של השף הראשי, קווזימודו - יש לה חוש ריח מיוחד לזיהוי בני אנוש. בנוסף הוא גם צריך למנוע ממייוויס לגלות את האמת על ג'וני, בעיקר אחרי שמצא חן בעיניה. כך, בזו אחר זו, נשברות כל המוסכמות שטיפח דרקולה בבתו ובאורחיו וחבריו לגבי בני האנוש ופתאום כולם מגלים שהשד, כלומר בן האנוש, לא כזה נורא.
בין מפלצות להפלצות
אין בסיפור מסר חדש, אין כאן גם עלילה שיוצאת מגדרה כדי לחדש לצופים, ויש שיגידו שאין כאן בכלל עלילה, רק סיפור על מתבגרת שמורדת באביה. עם זאת, בעידן בו הורים רוצים להיות חברים של ילדיהם ופחות מחנכים, הסרט יסייע לשני הצדדים להבין שיש מה ללמוד אחד מהשני. ההורים יבינו שלפעמים לילדים יש תובנות שיכולות לקדם אותם בחיים, והילדים יבינו שההורים שלהם בסך הכל אוהבים אותם ורוצים בטובתם, ולא הכל חייב להיות כרוך במריבות.
המבוגרים שבינינו ימצאו את עצמם מגחכים מהבדיחות הפנימיות, והציניים שביניהם אולי גם מהניסיונות לשכנע שהאהבה תמיד מנצחת. הילדים ייהנו מבדיחות שלמבוגרים ייראו מטופשות, אבל בדיחות על פוּקים תמיד עובדות ברמה מסויימת.
מבחינת רמת הגרוטסקיות של המפלצות, לא ראיתי שהילדים באולם - החל מגיל 4-5 ואילך - נבהלו נורא, הכל עבר מיד עם עוד בדיחת פלוץ. בסך הכל מדובר בסרט חביב להעביר איתו בנעימים את אחר הצהריים, בין אם בקולנוע ובין אם למי שמעדיף לחכות ל-DVD, אבל באמת שאין כאן משהו שיכריח אתכם לצאת ולראות אותו.
לחובבי תפקידי המגדר שבינינו, אין בשורה חדשה, הסטנדרטים נשארו כשהיו ומייוויס הנשלטת בידי אביה שכולא אותה בטירה, עוברת לידיו של ג'וני מבלי שחוותה את העצמאות האישית שלה. אולי לכם זה נראה טבעי שזה כך, ולא ממש תקחו זאת לתשומת לבכם, אבל רוב הסיכויים שתקחו לסרט את ילדיכם וילדותיכם והם לומדים מכל מה שהם רואים. גם ממכם.
