שתף קטע נבחר

לא תנפנפו אותן: ילדות על דגלי שמחת תורה

דגלי שמחת תורה היו תמיד צבעוניים ועליזים: ציורים של ילדים רוקדים, "ארון קודש" שנפתח, ולפעמים אפילו תפוח מתוק למעלה - רק ילדות לא היו שם. לא עוד - כעת יש דגלים שוויוניים

המהפכה הפמיניסטית שעוברת החברה הדתית היא מזמן כבר לא סוד. בלא-מעט מן הקהילות תמצאו בשמחת תורה מניין נשים הרוקדות כשספר תורה בידן, במקום לעמוד אצל הווילון ולצפות על עזרת הגברים המקפצת. נדמה שכעת מגיע השלב הבא של המהפכה: דגלי שמחת תורה שוויוניים - לילדים ולילדות - כי אם שלומית בונה סוכה, כנראה שגם להניףאחר-כך דגל שבו מופיעה דמותה זו לא בקשה מוגזמת.

 

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

מי שאחראים לסדרת הדגלים החדשה הם המעצב הגרפי דוב אברמסון והמאייר אלעד ליפשיץ, שיחד עם החדשנות, הצליחו לשמור על הקסם הילדותי של המוצר.

 

 (צילום: מעוז וייסטוך) (צילום: מעוז וייסטוך)
(צילום: מעוז וייסטוך)

 

"לפני כשנה פנתה אליי ידידה, אימא לבת, וסיפרה על כך שהייתה שמחה לו על דגלי שמחת תורה היו מופיעות גם דמויות נשיות", מספר אברמסון איך הכל החל. "אהבתי את הכיוון, והחלטתי לנסות לעצב משהו מתאים. מאחר שאני רגיל לעבוד עם כל המגזרים הדתיים, ללא יוצאים מן הכלל, היה לי ברור שאנסה לייצר דגלים שמצד אחד יתאימו לכמה שיותר קבוצות דתיות - שלא יחושו באי נוחות עם המסרים שעליהם - ומן הצד השני להביע את החדשנות המסוימת בעניין".

 

תפיסה זו היא שהובילה לכך שעל הדגלים מופיעים הפיוטים והשירים הקלאסיים של שמחת תורה, כמו "מפי אל יבורך כל ישראל" או "שישו ושמחו בשמחת תורה". לצידם ניתן למצוא דמויות של בנות לבדן רוקדות עם ספר תורה, או לצד בנים.

 

 (צילום: מעוז וייסטוך) (צילום: מעוז וייסטוך)
(צילום: מעוז וייסטוך)

 

לדברי אברמסון, האיורים של הבנות המופיעות לבדן הם מעין אפליה מתקנת: אם לאורך ההיסטוריה בנים הוצגו לבדם, כעת גם לבנות מגיע מקום כזה. "ניסינו להציג מגוון רחב ככל הניתן של ילדים וילדות, דתיים וחילוניים", הוא אומר. "למאייר ניתנה אמנם יד חופשית, אך נראה שבאיזשהו אופן הוא הוכוון בכך שהדמויות המופיעות הם של ילדים ולא של אנשים מבוגרים. אין לי רצון להכווין את היצירה לוויכוחים על 'הדרת נשים'".

 

 (צילום: מעוז וייסטוך) (צילום: מעוז וייסטוך)
(צילום: מעוז וייסטוך)

 

אברמסון מדגיש כי, ככלל, הסטודיו שלו נמנע מלייצר "מוצרים" המיועדים למכירה. רוב העבודות הנעשות בסטודיו הן אמנותיות מעיקרן, ועוסקות בשאלות של זהות, אבל הפרויקט הזה היה שונה, בשל ההבנה כי יש חשיבות ציבורית מסוימת לדגלים הללו - והם אכן הוצעו לציבור.

 

"האמת היא שכמות ההזמנות הפתיעה אותי, והדגלים נמכרו במהירות", הוא מספר. "אמנם המלאי לא נגמר, אבל קנו אותם קהילות ליברליות רבות, וגם כמה שמרניות, הכי מיינסטרים שיש, שבאמת

ראו ערך בכך שגם הבנות יהיו שותפות בשמחת החג. כמובן שגם אמהות לילדות פנו וביקשו לרכוש את הדגלים". כחלק מהפרסום צולמו הדגליים כשהם מוחזקים על-ידי ילדות, וגם זה, לפיי אברמסון, "נועד לחזק את המסר שראוי שהבנות ישולבו במהלך השמחה, כי התורה ניתנה גם להן כמובן".

 

אבל רגע לפני הסוף, אברמסון חוזר ומדגיש: "אני בא להרבות אהבה ולא לעורר ריב. לכן אני מעדיף שלא יקשרו את הדגלים לפולמוסים דוגמת 'הדרת נשים' ונושאים המצויים במחלוקת. זו אינה כוונתי, אני רוצה 'לחרוט על הדגל' את מקומן הראוי של הנשים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מעוז וייסטוך
אני והיא הושיעה נא
צילום: מעוז וייסטוך
מומלצים