שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ילדים מזדקנים: עמיר מנור על "חיותה וברל"

    השחקנים הוותיקים יוסף כרמון ורבקה גור מבוגרים מהבמאי עמיר מנור ביותר מארבעים שנים, ופרי העבודה המשותפת שלהם על הסט הניבה את הסרט "חיותה וברל". "הדבר המדהים זה הניסיון העצום שלהם והתעוזה הבלתי נגמרת", הוא מספר

     

    הבמאי עמיר מנור עוד לא בן 33, אבל בסרטו הראשון באורך מלא "חיותה וברל" הוא עוסק בזוג קשישים תל אביבים, שהגיעו ארצה בשנות ה-30 עם חזון לחברה סוציאליסטית צודקת, ומתקשים להסתגל לשינויים שעוברים על ישראל העכשווית. הסרט מלווה את חיותה וברל, אותם מגלמים יוסף כרמון (79) ורבקה גור (77), ביום האחרון והעגום שלהם עלי אדמות - יום שמסתיים בהתאבדות.

     

    מה מביא קולנוען צעיר לגעת בנושא כאוב כל כך, ולכאורה רחוק כל כך מהשלב הנוכחי והחיוני בחייו? "את 'חיותה וברל' עשיתי מתוך אמונה עמוקה שהעתיד שלנו מאוד מעורפל. התחושה היתה שגם אני וחבריי גם כבר לא מוצאים את עצמנו במקום הזה שאנו חיים בו", מסביר מנור ל-ynet, ומספר שאף איבד את סבו וסבתו במהלך עשיית הסרט, "אחרי המחאה החברתית ולקראת הבחירות, אולי זה סרט שאתם צריכים לראות כדי להתמודד עם השאלות הקשות כיחידים בחברה".

     

    בניגוד לחיותה וברל שלא מוצאים עצמם בחברה הישראלית של 2012, כרמון וגור דווקא התאקלמו יפה מאוד על הסט של הסרט. "הדבר הכי מדהים בעבודה עם רבקה ויוסף, שהם שחקנים מבוגרים, זה הניסיון העצום שלהם והתעוזה הבלתי נגמרת", אומר מנור. "אודישן ראשון, פגישה ראשונה, אמרתי לרבקה: 'יש עירום בסרט. את יודעת שאת צריכה להתפשט מול המצלמה'. היא הרימה את החולצה, חשפה את החזיה ואמרה לי: 'זה מה יש'".

     

    יוסף כרמון ורבקה גור בלילה התל אביבי ב"חיותה וברל" (צילום: חגי לפלר) (צילום: חגי לפלר)
    יוסף כרמון ורבקה גור בלילה התל אביבי ב"חיותה וברל"(צילום: חגי לפלר)

     

    למרות שמנור מגדיר את כרמון כנער בן ה-16 של הצוות, הוא מודה שהעבודה עם שחקנים שנושקים לגיל 80 גררה עמה גם בעיות. "בלילות הם לא הצליחו להחזיק מעמד. הם היו ישנים בתוך הטייקים, יש טייקים שהם פשוט נרדמים בתוך הטייק וישנים בתוך הסצינה, ואז אני צועק 'קאט' ושניהם מתעוררים בבהלה. אבל עם כל הרגעים הקשים, היתה עבודה מדהימה ומרגשת".

     

    עוד מספר מנור כי במהלך גיבוש התסריט, עלה בראשו רעיון להשמיע את שירו של חיים חפר "יצאנו אט" באחת מהסצינות. בעזרת אריק איינשטיין שנרתם למאמצים להשיג את הזכויות לשימוש בשיר, הגיע הבמאי לחפר עצמו, שממיטת חוליו שמע על הנושא בו עוסק "חיותה וברל" ואישר בכתב ידו את שילובו של השיר בסרט ללא תמורה. לטענת מנור, "גם חפר הזדהה עם הרעיונות שבאים לידי ביטוי ב'חיותה וברל', ועליהם כתב בשיריו לאורך השנים".

     

    עוד על העבודה עם השחקנים הקשישים במהלך הצילומים, הפעלולים שביצע כרמון על הסט בסצינת ההתחשמלות, וההחלטה להוציא מהסרט את סצינת ההתאבדות המשותפת של השניים - בכתבת הערות הבמאי עם עמיר מנור.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים