שתי אחיות דומות זו לזו, גרות בערים שונות, כל אחת נשואה לאיש. בעלה של אחת האחיות חושד בה שהיא בוגדת בו ומעלה אותה לירושלים על מנת לעבור מבחן עתיק של שתיית מים מרים כדי לחשוף את האמת בדבר בגידתה. אם המים המרים יהרגו אותה – אשמה היא. האחות שולחת במקומה את אחותה וזו נמצאת טהורה. כשהן נפגשות שוב, מנשקת האחת את השניה על שפתיה ומתה מיד, משום שהריחה את המים המרים. הסיפור התלמודי המסעיר והמזעזע הזה מעסיק כבר שנים את האמנית עפרי כנעני, והוא הנושא שעומד במרכז עבודתה, "סוטה", המוצגת כעת ב-USC Fisher Museum באל.אי. העיבוד העכשווי שהעניקה כנעני לסיפור מדגיש זוויות מפתיעות שלו: “הטקס הוא סוג של מכונת אמת של העולם העתיק", היא מסבירה. “זה טקס נורא מעניין בעיני. מצד אחד הוא הדבר הכי מחריד שאשה צעירה יכולה לעבור, היא עומדת עירומה ומושפלת מול נשים שבאות לצפות בה. מצד שני היא האשה היחידה שיוצאת מהכפר שלה ועומדת בקודש הקודשים עירומה, זה כמעט כמו סקס עם אלוהים". כאחת משלוש אחיות, ואמא לשתי אחיות, גם הזווית של הנשיקה בין שתי האחיות ריתקה אותה והיא שחותמת את "סוטה": “אני חושבת על אגדות יהודיות במושגים של מיתולוגיה, גם מבחינת המבנה וגם מבחינת הצדדים הגרוטקסים והמיניים שלהם. זה היה אז נורא ואיום שלבחורה יהיה בחור אחר, אבל זה שהיא תתנשק עם אחותה נראה בסדר".

ניו-יורק היא כמו דיונה. עפרי כנעני (צילום: ג'סטין ליין)

כילידת קיבוץ כברי, ונכדתו של יחיאל שמי, מבכירי האמנות הישראלית, הבחירה לעסוק באמנות הייתה עבור עפרי טבעית, "כי זה מה שהמשפחה שלי יודעת לעשות", היא אומרת. האופי של עבודותיה קשור באופן קבוע לעולמות של הוריה: “אמא שלי מגיעה מתחום של תנועה ואבא שלי מאדריכלות. העבודות שלי, גם אם יש וגם אם אין בהן סיפור, תמיד עוסקות בגוף וחלל". דווקא הבחירה לעסוק בטקסטים יהודיים אינה מובנת מאליה: “לאבי קוראים נמרוד כנעני, כך שברור שמישהו במשפחה מאוד הזדהה עם התנועה הכנענית. אני מגיעה מבתים שמגדירים את עצמם כישראלים לפני שהם מגדירים את עצמם יהודים. בתור נערה התחלתי להשתתף בקבוצות של נוער קיבוצי שעסקו בלימודי זהות יהודית. מאוחר יותר עסקתי בחינוך והייתי קשורה למכינת 'בינה' ולבית המדרש 'עלמא', אבל לקח זמן עד שהתכנים האלה נכנסו לאמנות שלי".

כנעני, שמתגוררת בניו-יורק, מציגה את עבודותיה ברחבי העולם וגם בישראל. בעיניה, השימוש בטקסטים יהודים, אותם היא מציגה בעבודותיה בשפת המקור, יכול להתקיים בכל מקום בעולם: "שאלות של זהות יהודית ועיסוק בחומרים יהודים קלאסיים זה דבר שכשהוא מופיע באמנות עכשווית הוא קשה לפיצוח כמעט באותו אופן לקהל בינלאומי וישראלי. גם בישראל, אם מישהו מציג סיפור מהתלמוד, זה לא שכל אחד יכול לפצח את זה. אין את המחסום של השפה, אבל יש מחסומים רבים אחרים של התנגדות". גם היותה אמנית ישראלית בניו-יורק עובדת כמובן לטובתה: “אני חושבת שעולם האמנות הישראלי להוט להיות מעורב בעולם האמנות הבינלאומי. הצלחה בעולם האמנות הבינלאומי מתורגמת להכרה בעולם האמנות הישראלי, אבל זה גם עובד הפוך: יש עניין בעולם האמנות הישראלי בעולם, יש אוצרים שמתעניינים ואירגונים כמו 'ארטיס' שיש להם תפקיד מכריע לתווך ולקדם את האמנות הישראלית”.

מתוך הפרויקט "סוטה"

כנעני הגיעה לניו-יורק לפני עשר שנים ביחד עם בן זוגה, על מנת ללמוד לימודי תואר שני בהאנטר קולג'. "השנה הראשונה הייתה מאוד קשה, כמו להרבה אנשים, אבל ניו-יורק הולכת בצמוד לפסיכואנליזה...”.

בינתיים, כאמור, היא הספיקה להקים משפחה ולבסס קריירה מרשימה, כשהיא מלמדת במוסדות שונים ומקבלת חשיפה במוזיאונים וגלריות נחשבות. אחת מנקודות הציון החשובות ביותר עבורה הייתה תערוכת היחיד הראשונה שלה בניו-יורק, שהוצגה בגלריה אנדריאה מייזלין בצ'לסי, מעט אחרי שעפרי השלימה את לימודיה: “סיימתי ללמוד ופגשתי את אנדריאה מייזלין. היא הציעה לי להציג בגלריה שלה והתערוכה נפתחה ביום הולדת שלושים שלי. לחגוג את יום הולדתי השלושים בפתיחה של תערוכה בצ'לסי נתן לי תחושה מצויינת. אבל בדרך כלל אני מתמקדת בתחושה של איך לעשות את זה יותר טוב, אני לא מבלה יותר מדי בתחושה של המבסוטיות. זה משהו שמאפיין אמנים, ובמיוחד בניו-יורק”. בהקשר הזה, מצטטת עפרי את האמן הישראלי איתמר ג'ובני, שהגדיר את ניו-יורק בתור Abusive lover, ומוסיפה: “ניו-יורק היא כמו דיונה, תשעים אחוז מהזמן את מבזבזת על לצעוד את הצעד הבא ושואלת את עצמך למה הכל כאן צריך להיות כמו טיפוס צוקים. אבל באיזה שהוא שלב את מתמכרת לאדרנלין וזה הופך להיות חלק נורא מרכזי בחיים שלך".

אגדות יהודיות במושגים של מיתולוגיה. מתוך "סוטה"

כחלק מההישרדות בניו-יורק, במשך תקופה ארוכה עסקה כנעני בהדרכת סיורים במוזיאונים וגלריות: “למרות שהייתה הפרדה המון שנים בין הסיורים לבין האמנות שלי, עכשיו זה מצא את המקום שלו בתוך העבודה שלי. העבודה הבאה שלי תהיה פרפורמנס במבנה של סיור מודרך”. כעת היא מתגוררת בוויליאמסבורג ומספרת שהיא שמחה לגדל שם את ילדיה: “אני גרה בוויליאמסבורג כבר המון שנים. זו שכונה בין-לאומית עם הרבה אנשים שגרים בשמים בין שתי מולדות. הרבה פעמים הבעיה היא של ההורים שחושבים שאנחנו ישראלים ולכן שהילדים שלנו ישראלים, אבל הם לא. הם מניו-יורק והם מקבלים את זה בצורה טבעית לגמרי”.

לפרטים: www.ofricnaani.com