השחקנית ההיא, אלפרון

במבט ראשון נדמה שכבר שמענו את הסיפור הזה: צעירה ישראלית עוזבת את ארץ ישראל הקטנה למען הגשמת חלומות הוליוודים, אבל כשחייה של אותה צעירה הם בעצמם סרט הוליוודי מדובר בסיפור אחר לגמרי. את קים אלפרון אני פוגשת בכניסה לבית הספר למשחק של לי סטרסברג, שאת הלימודים בו סיימה לפני כשלושה חודשים. בדרכנו למצוא כיתה פנויה בה נוכל לערוך את הראיון אנחנו נתקלים באחד ממוריה של קים, ג'ורג' לורוס, זקן חביב עם פרצוף מוכר: “הוא היה המורה האהוב עלי", היא מספרת. “הוא שיחק בסופרנוס במשך שש עונות". בדומה לבתו של טוני סופרנו, גם קים אלפרון בחרה להתרחק מעולם הפשע, העולם איתו מזוהה שם משפחתה בישראל.

לא חסרות חוויות לשאוב מהן. קים בבית הספר למשחק של לי סטרסברג (צילום: גילי גץ)

יעקב אלפרון היה ידוע בישראל כראש אחת ממשפחות הפשע הראשיות בישראל. הוא ריצה מספר עונשי מאסר בגין עבירות של אלימות, סחיטה ואיומים ולבסוף נרצח ב-2008 על רקע עיסוקיו הפליליים. אחריו נשארו אשתו הנאמנה, אהובה, ושבעת ילדיהם. כמה מאחיה של קים בחרו במקצוע המשפחתי: דרור, אלעד ועומר אלפרון מצאו את עצמם לא פעם בבית המשפט וכיום מרצה האח דרור מאסר בגין סחיטה באיומים. אבל בניו-יורק "אלפרון" זה סתם עוד שם משפחה. ובכלל, פה היא קים אלפרין, שזהו בעצם השם האמיתי של משפחתה של קים.

מתיאוריה של קים, יעקב אלפרון מצטייר כאב אוהב ואיש משפחה מסור. "אני האחרונה שתשפוט אותו", היא אומרת. לפעמים, כך היא מספרת, כשמספרו עולה ברשימת הכתובות בטלפון שלה, היא כמעט מחייגת אליו. מטען הנפץ שהוטמן במכוניתו של אביה הופעל שעה קלה לאחר שהוא הביא את קים לבסיס צריפין, בו השתלמה בקורס מפקדי חובשים של חיל הרפואה בזמן שירותה הסדיר. "אחרי שקרה מה שקרה לאבא, רציתי לעזוב הכל, אבל למזלי היה לי מפקד שלא ויתר לי. הוא אמר לי: 'לא משנה כמה פעמים תצטרכי לעבור את הקורס הזה את מסיימת אותו, בשבילך ובשביל המשפחה שלך'. אני מאד קשורה למשפחה שלי. מבחינתי משפחה זה מספר אחת בחיים. אני לא באה להגיד שאנחנו טלית שכולה תכלת. אני גם מבינה שלהיות אלפרון פותח לי דלתות. הרי בגלל זה אנחנו עושות את הראיון הזה עכשיו."

"למזלי יש לי משפחה מאוד חמה ותומכת, אבל הם תמיד חשבו שהמשחק זה ג'וק שיעבור לי. אמא שלי רצתה שאני אהיה רופאה כמוה. בגלל זה הלכתי להיות חובשת בצבא. כשהייתי בשטח בזמן 'עופרת יצוקה' יחד עם גדוד 50 של הנח"ל הבנתי שזה לא בשבילי. שלא תביני לא נכון, מבחינתי להכנס לאודישן ולהגיד שהייתי בצבא זאת גאווה, אבל תמיד ידעתי שלהיות על הבמה זה מה שאני רוצה לעשות".

חשבת על לימודי משחק בארץ?

"בטח, רציתי ללכת לסטודיו של יורם לווינשטיין או בית צבי. יש לי הרבה חברים שהלכו לשם והחלום שלי הוא בסופו של דבר לשחק בארץ, אבל רציתי להיעלם. פה היו איתי בכיתה אנשים מכל העולם. כל אחד מגיע עם הסיפור שלו אבל כולם מתחילים מאפס, ואם יש לך מבטא אז את מתחילה ממינוס אחד. בהתחלה רציתי להיות אמריקאית, אבל הבנתי שדווקא בלהיות 'הישראלית שבאה לניו-יורק' יש המון כוח. הלכתי לאודישן לסרט עצמאי. הבמאי אמר שאין לו תפקיד בשבילי לסרט הזה, אז עשיתי את זה the Israeli way ואמרתי לו: 'אז איזה תפקיד יש לך בשבילי בסרט הבא שלך?' ובאמת עכשיו הצטלמתי לסרט שלו שהתקבל לכמה פסטיבלים".

"תמיד חשבו שהמשחק זה ג'וק שיעבור לי" (צילום: גילי גץ)

“בגדול אמא שלי תומכת בי בכל מה שעושה אותי מאושרת. עוד לא ביקרנו ביחד בארץ, אנחנו מתכננים לנסוע בקרוב. אני בטוח שכשנהיה בארץ הדודות שלי יטפטפו לו על גיור. למזלי אני ודומיניק באותו מקצוע. לו יש את הקשרים שלו בגרמניה ולי יש את שלי בארץ. התיכנון הוא לחיות בשני המקומות בסופו של דבר".