שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יובל חן, shutterstock

    בראשית: אנחנו כמו אלוהים, מעדיפים לדבר

    אלוהים אמר "יהי אור" - והיה אור. אמר "תדשא הארץ דשא עשב" - והכל צמח. אז מה יש להתפלא שאנו, עם הסגולה, מעדיפים לדבר ולהימנע מעבודת כפיים?

    הקדמה

    ישנו סיפור על יהודי שהגיע לעיירה ביום שישי אחר הצהריים, כאשר שיירות של יהודים כבר פסעו בדרכם אל בית הכנסת. האיש רצה להצטרף אליהם, אך לא מצא היכן לקשור את החמור שעליו הגיע. ניגש אל חבורת היהודים ושאל: איפה אוכל לקשור את החמור הזה? אמרו לו: תביא אותו אל הרב שלנו. הוא קושר כל דבר לפרשת השבוע.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    וכמעשה אותו רב אעשה גם אני, אלא שהדרך בה אדבר על הפרשה שונה מהדרך שבה מדברים הרבנים בימינו. אני אנסה להחזיר את הגלגל 250 שנה לאחור, ולעשות מה שעשה מורי ורבי, המגיד מדובנא.

     

    המגיד מדובנא, שאפשר לקרוא לו גדול הסטנדאפיסטים היהודיים של המאה ה-18, היה עובר מעיירה לעיירה ומספר לקהל את משליו מלאי ההומור על פרשות השבוע. המגיד היה אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שפעם שאל אותו: איך אתה מצליח לכתוב

    משלים כל-כך קולעים ומלאי הומור לפרשות השבוע? ענה לו המגיד: אענה לך על זה במשל: יום אחד טייל המלך ביער וראה על העצים מסומנות מטרות ובלב כל מטרה תקוע חץ בדיוק באמצע הבול, ומן הצד ניצב הצייד הגאה שעשה זאת. שאל אותו המלך: איך אתה מצליח לירות את החץ כל-כך מדויק ללב המטרה. אמר הצייד: יש לי שיטה בדוקה. קודם אני יורה חץ אל העץ. ואחר כך אני ניגש ומצייר מסביבו את המטרה. וככה – אמר המגיד מדובנא - גם אני עושה. אם שמעתי סיפור קולע, אני מחפש איך אפשר לקשור אותו לפרשת השבוע.

     

    ואם המגיד מדובנא הרשה לעצמו לעשות זאת, אף אני ארשה לעצמי. והפינה הזאת תהיה מחווה למגיד. כשם שהוא לקח בדיחות שהלכו בזמנו על רופאים ועל שדכנים ועל עגלונים ועל פונדקים ועל בתי מרזח ועל רבנים ועל חנוונים וסוחרים, וקשר את כולם אל פרשות השבוע, לקחתי גם אני את האומץ לעשות זאת. לשם כך בחרתי את מיטב הסיפורים ששמעתי מסביבי, הלקוחים מחיינו היום, והצמדתי אותם לפרשות השבוע, אולי בדרך זאת יתקרבו אל התורה גם אנשים צעירים שנתרחקו ממנה שלא באשמתם.

     

    הבה נצא לדרך.

     

    פרשת בראשית

    "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר".

     

    העולם, אמרו חכמינו, נברא במאמר. אלוהים אמר "יהי אור" - והיה אור. אלוהים אמר "תדשא הארץ דשא עשב" - והארץ הצמיחה דשא.

     

    היהודים, שחכמיהם לימדו אותם להידבק בדרכיו של אלוהים ולעשות כמעשיו, שנאמר: "מה הוא מלביש ערומים, אף אתה כן. מה הוא גומל חסדים, אף אתה כן" - שאלו את עצמם: מה עלינו לעשות כדי להידבק בדרכיו של אלוהים במעשה הבריאה? והשיבו: כשם שהוא ברא עולם ומלואו באמצעות דיבור בלבד, אף אנו נעשה כמותו. וקבעו כלל: כל מקום שבו אתה יכול לדבר במקום לעבוד עבודת כפיים – לך על זה!

     

    ונתחזקה אמונתם זאת כאשר קבע יצחק אבינו את חלוקת התפקידים בין בניו ואמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". פירוש: יעקב ידבר, ושעשיו יעבוד.

     

    בעגלה בזמן קריב

    ואיך הגשימו ציווי זה במציאות, אספר לכם בדרך משל: שני יהודים נסעו בעגלה והנה באמצע הדרך מונחת אבן גדולה שאין לה הופכין. ירדו מן העגלה והתייעצו מה לעשות. אמר האחד: הבה נחפור בור גדול ליד האבן, וכשהיא תהיה תלויה על בלימה - נגלגל אותה בקלות פנימה. אמר השני: מה פתאום לחפור! נלך ליער הסמוך, נמצא גזע עץ גדול, נתקע אותו מתחת לאבן ונגלגל אותה הצידה. עוד הם עומדים ומתדיינים, הגיעה עגלה עם שני גויים. השניים קפצו מהעגלה, תפסו את הסלע, זרקו אותו לצד הדרך והמשיכו לנסוע. אמר היהודי האחד לשני: תראה את הגויים - ישר בכוח!

     

    וגם לכך המציאו חז"ל פתגם: צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

     

    והוכחה שימושית 

    וכדי שלא תאבדו פרופורציה, בואו ונראה מה הפירוש המסורתי לפסוק זה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".

     

    רש״י שואל: מדוע מתחילה התורה בפסוק זה, ואינה פותחת בפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים", שהוא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. התשובה שלו: רצתה התורה ראשית לכל להציג בפנינו את הבַּלַבּית של העולם. שלא יגיע יום והגויים היושבים בארץ יגידו ליהודים: מה

    באתם הנה? אנחנו יושבים פה כבר אלפי שנים וזאת הארץ שלנו. הסתלקו לארצות שמהן באתם. במקרה כזה יפתחו היהודים את התורה ויראו להם שחור על גבי לבן למי באמת שייכת הארץ. ויאמרו לגויים: אלוהים ברא את הארץ, לא אתם. היא לא שלכם, היא שלו. כשרצה נתן אותה לכם, וכשרצה נתן אותה לנו.

     

    ועד כמה צדק רש״י. במאמרו זכינו אנו לראות במו עינינו. שבועות אחדים לפני הקמת המדינה פירסם הוועד הערבי העליון כרוז שבו קבע כי "פלשתינה היא ארץ ערבית ואין ליהודים כל חלק בה". ומי שהתעורר להגן על מורשתו של רש״י היה נתן אלתרמן שכתב שיר שקרא לו בדרך לגלוג "ארץ ערבית".

     

    ארץ ערבית

    נתן אלתרמן

     

    לילה צח. אילנות מניעים

    את נופם בלחישה אוורירית.

    ממרום כוכבי ליל ערביים

    נוצצים עלי ארץ ערבית.

     

    נוצצים כוכבי ליל במצמוץ

    וזורעים את אורם הרעוד

    על העיר השוקטת אל קודס

    שחנה בה המלך דאוד.

     

    ומשם הם צופים ורואים

    את העיר אל-חליל ממרחק.

    עיר קברו של האב איברהים

    איברהים שהוליד את איסחק.

     

    ומשם קו אורם השנון

    אץ לצבוע בזוהב אורו

    את מימי הנהר אל-אורדון

    שיעקוב במקלו עברו.

     

    לילה צח. ברמיזה אוורירית

    נוצצים כוכבי ליל כחוק

    על הריה של ארץ ערבית

    אשר מוסה ראה מרחוק.

     

    תמה פרשת בראשית. חזק חזק ונתחזק. המחוקק לא יוזק.

    פורסם לראשונה 12/10/2012 09:23

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נאס"א
    בראשית ברא
    צילום: נאס"א
    צילום: יובל חן
    יורם טהרלב
    צילום: יובל חן
    מומלצים