המונדיאל מתקרב? תלוי את מי שואלים

האופטימי / יאיר קטן

למה? למה להיות אופטימי? לעזאזל עם התכונה האנושית הזו. עדיף להיות רובוט, להכניס למסד הנתונים שלך את כל מה שקרה בשנים האחרונות לנבחרת ישראל ולהוציא את הפלט המסודר שיסביר מדוע גם הפעם נבחרת ישראל תיחנק.

היכנסו לעמודי התקצירים של ynet ספורט:

• הספתח של מכבי ת"א, צסק"א בשיניים / תקצירי היורוליג
• השואו של ארנשואו, הספתח של עטר / תקצירי ליגת העל
• הוולה של איבנוביץ', הבומבה של קסורלה / תקצירי הליגה האנגלית
• ואל תחמיצו את השער המצחיק של המחזור בבלגיה
  

אבל רובנו לא כאלה, אין מה לעשות. כל עוד זוכה פרס נובל עלום שם יצליח לנפק לנו את הנוסחה המתמטית שתוכיח שיש עדיין סיכוי של 0.00001 אחוז להעפיל למונדיאל או ליורו - אנחנו ניאחז בה כאילו הצונאמי הציף את ישראל וזה הדבר היציב היחיד שמונע מאיתנו להיסחף לתהום רטובה של נבחרות קיקיוניות. ומה הטעם לחשוב אחרת? מה הטעם להיות אוהד כדורגל שרואה רק שחור? הרי בסיס כל צפייה במשחק הוא התקווה לנס, לבלתי צפוי, להישג.

אבל האופטימיות הביזארית הזו היא לא הסיבה היחידה לכך שאני מאמין שישראל עדיין יכולה להעפיל למונדיאל. גם לא צמד הניצחונות המסעירים על לוקסמבורג

(שאגב, וגם אם תצחקו, היא באמת נבחרת שעושה התקדמות הדרגתית). אני מאמין בנבחרת גם בגלל ההתפכחות של אלי גוטמן. למרות שהוא רחוק מלהיות אדם נאיבי, גוטמן נכנס לתפקיד עם מטען ענק של תמימות על הגב, ואשם בהתחלה הגרועה – הוא לא הצליח להתוות דרך, הוא התעלם משחקנים מסוימים בגלל נאמנות לאחרים, וחשב שזה יהיה פשוט יותר מאשר המציאות.

התבוסה לרוסיה, לפחות כך אני רוצה לחשוב שקרה ויקרה, שינתה את התפיסה שלו לתפקיד. הגישה שלו כבר לא אפולוגטית, והוא משתדל לא לשקוע בתירוצים אלא לחפש פתרונות. גם על הדשא, קשה למצוא שחקנים שאפשר לדמיין שמנפנפים בידיים ומוחים בקול רם כשהם עומדים להיות מוחלפים. זו נבחרת שעושה רושם בריא יותר, אולי מוכן יותר מאשר קודמותיה.

תומר חמד ושמעון אבוחצירה(צילום: ראובן שוורץ )

אני אפילו לא איכנס לתוצאות הבעייתיות של פורטוגל במשחקי מוקדמות בקמפיינים האחרונים, בעובדה שזו נבחרת מוערכת יתר על המידה, שתגיע לחוצה מאוד ויהיה חובה לנצל את זה. אני אופטימי בגלל שאולי, רק אולי, הפעם הנבחרת שלנו תהיה ערוכה לא לפחד מהיריבה ולקחת את גורלה בידיים.

עוד ב-ynet ספורט:

• החמישייה הסודית / פלג בחמישי
• ארמסטרונג ממשיך להתרסק
• 21:05, חי באתר: הבכורה האירופית של מכבי ת"א בבית
• ואריק זאבי תולה את החליפה
  

הפסימי / שרון דוידוביץ'

באחד המערכונים הגדולים שנעשו כאן בשנים האחרונות, התנהל דו שיח בין

הווטרינר ג'ורג' (אסי כהן) למטפל בספארי קרקו (מאור כהן), ב"פרלמנט": "מבחינה רפואית הוא מת. קלינית, הוא גוסס. הוא סובל מאוד מאוד מאוד, קשה לו, קשה לו, הוא בסבל של קושי. אבל זו החלטה שלך". קרקו: "בוא ניתן לו לחיות, ניתן לטבע את הצ'אנס לעשות את שלו". ג'ורג': "לא, תהיה גבר! להשאיר אותו בחיים זה האובייסט. בוא לא ניתן לו לחיות".

אוהדי הנבחרת לא מאבדים את האופטימיות בר"ג(צילום: עוז מועלם)

שם זה היה על חייו של טפיר, אצלנו זו כבר שיחה רלוונטית לסיכוייה של נבחרת ישראל. אנחנו מקום שני, לפני פורטוגל, וזה הרי ההגיון הפשוט לפתח ציפיות. לא,

בואו נהיה גברים, בואו לא נפתח. שכחנו שהכדורגל שלנו גוסס והנבחרת כבר שנים נמצאת בסבל של קושי? גם תשעה שערים מול לוקסמבורג הקטנה לא ישנו זאת.

מבחינה פרקטית, אפילו ניצחון על פורטוגל בר"ג לא בטוח יספיק אם לא ננצח ברוסיה וצפון אירלנד. ומבחינת תכל'ס - לפתח ציפיות רק יעשה רע לנבחרת. אנחנו קורסים כל פעם תחת הציפיות.

אלעד גבאי. ניצחון על לוקסמבורג לא פותר את המשבר(צילום: עוז מועלם)

במקום להתעסק בבנייה שאולי באמת החלה בשבוע האחרון, יתעסקו בחישובים. במקום לשמור על שפיות, נפתח כולנו במשחק הלאומי – "מצא את

הפרופורציה", כי הרי בסוף אנחנו תמיד מאבדים אותה.

ובכלל, לנסות ולשאוף אוויר הרים כשאין לך את הציוד המתאים, עלול להיות קטלני. כבר עשור שלם אנחנו סובלים מסחרחרת גבהים. לחשוב כך עכשיו, יהיה פשוט לא הוגן. אמרנו הרי בצורה ברורה – בואו נתקדם מהקמפיין המזעזע של פרננדז, ננסה לסיים במקום שלישי, נבנה דרך ואחרי זה נדבר על הישגים. ולא, חמישה שערים של תומר חמד לא שמים אותנו במצב של "אחרי זה".

אלי גוטמן צריך להמשיך בנבחרת. לא רק עד סוף הקמפיין, אלא עד 2016. אם בקבוצות לוקח לו בערך עונה וחצי להנחיל שיטה, 3-4 שנים בנבחרת לאומית עשויות להביא לתוצאות. ובעיקר, חשוב לזכור – מקום שלישי הוא המטרה, כי מקום שלישי במוקדמות היורו הבא עשויות להספיק להעפלה. במקרה הכי גרוע, יש משפט חכם בערבית שאומר: "בוא ניתן לגורל להחליט. הגורל יותר חכם משנינו".