אני חושד שזה לא הבן שלי. האם לשלם מזונות?

מדובר באחד הסיוטים הגדולים ביותר של כל גבר נשוי. זה עלול להתחיל בחשד כי אשתו מנהלת רומן עם אחר, להמשיך בתחושת בטן שהרך הנולד אינו שלו ולהתחזק מעצם מראהו הזר של הילד. חוויה זו כל כך קשה לנבגד, עד כי למרבה האימה והצער, הנו עלול להידרדר אף לביצוע מעשה מתועב כמו רצח.

לאחרונה הגיע לכותלי בית המשפט לענייני משפחה מקרה הדן בדיוק בסוגיה זו, של הוכחת אבהות לצורך הכרעה בתביעת מזונות. באותו תיק דובר על זוג נשוי אשר כשבועיים טרם גירושיהם, ילדה האשה בן. הגרושה טענה שבעלה לשעבר הוא אביו הביולוגי של הילד ולכן חייב, בין השאר, בתשלום מזונותיו.

עד כאן סיפור רגיל לחלוטין. אולם לעומתה טען הגרוש, כי אינו אביו של הילד, כיוון שבתקופה הרלוונטית גם כשקיימו השניים יחסי מין, הם נעשו תוך שימוש באמצעי הגנה. בנוסף טען הגרוש, שבאותו זמן ניהלה האשה קשרים רומנטיים עם מספר גברים, דבר המערער עוד יותר את הסיכוי שהילד שלו.

בכדי להכריע בפרשה, לקח בית המשפט בחשבון את חוק המידע הגנטי שתוקן בשנת 2008, ואשר משפיע מאוד על המצב המשפטי בנושא. בגדול, על פי החוק יאשר בית המשפט בדיקת רקמות להוכחת אבהות, רק במידה שתמנע פגיעתו של הילד עקב האפשרות כי יתגלה כ"ממזר".

ממזר - סטיגמה שלילית והשלכות לעתיד

בהמשך לכך נשאלה השאלה, האם ביחס לתביעת מזונות, לא ניתן לקבוע את האבהות ברמת סבירות נמוכה יותר מאשר הדיוק שבבדיקת רקמות מדעית. במילים אחרות, האם ניתן להשתמש בשיטה כגון הבאת ראיות, המוכיחות את האבהות ברמה של 51% לפחות, כפי שנהוג בתביעה אזרחית, רק בשאלת תשלום המזונות והאם גם אז ייפגע הקטין?

בית המשפט פסק לבסוף, שאין להכריע במקרה זה בדבר שאלת זהות האב הביולוגי. במילים אחרות, עצם הפסיקה של בית המשפט כי הקטין נולד מחוץ לנישואין עלולה לחשוף אותו לסנקציות חברתיות קשות, שכן האדם ברחוב לא מדקדק בפרטי ונסיבות הוכחת האבהות, ולעצם הגילוי עצמו השלכות קשות.

במקרה אחר שהסתיים ממש לאחרונה בבית המשפט העליון, התעקשו גם הבעל וגם המאהב של אשתו, כי הקטינה שנולדה הנה בתם הביולוגית. האשה בתחילה, לאחר שהתגרשה מבעלה, טענה כי המאהב הוא אבי הקטינה, אולם לאחר מכן סתרה את עצמה וטענה שהבעל שבינתיים נישאה לו שוב מחדש, הנו בעצם האב.

בסופו של דבר, אישר העליון את החלטת בית המשפט המחוזי ונקבע, כי הוכח לכאורה שהמאהב הנו אבי הילדה. בית המשפט העליון נימק החלטתו וקבע כי טובת הילדה במקרה זה הנה לדעת את זהות אביה שאף טיפל בה לאחר שנולדה, ותמיד ראה בה כבתו לכל דבר. 

עם זאת, בית המשפט הדגיש כי החלטתו אינה וודאית, אלא ברמה של 51%, ולכן הקטינה לא תסבול להערכתו מסטיגמה של ממזרה. בית המשפט הוסיף שלאור העובדה שהאבהות לא הוכחה באופן מדעי ואף לא לפי כללי ההלכה, שבעצמה נמנעת מתיוגו של האדם כממזר, מתחזק הביטחון כי הקטינה לא תיפגע.

הרופא עלה על הבגידה בזכות סוג הדם

במקרה רלוונטי שטיפלתי בו בעבר, רופא גילה שבנו שנולד אינו שלו, וזאת הודות להשכלתו הרפואית. לאחר הולדת התינוק, נודע לרופא סוג הדם של הבן. הרופא שידע כי ישנם מקרים בהם לזוג הורים סוג דם מסוים ועל כן לא יתכן כי יולד להם ילד עם סוג דם אחר, הסיק שזה בדיוק מה שארע במקרה זה. בעקבות כך, הרופא פתח בהליכי גירושין נגד אשתו שדרשה ממנו בין השאר, את מזונות הקטין שנולד.

עם זאת, לאור העובדה כי הליך משפטי אינו מהווה תכנית ביטוח, מקרה זה כמו במקרים רבים דומים הנדונים בבתי המשפט, דווקא הסתיים בפשרה בין הצדדים, בעידודו של כבוד בית המשפט.

לסיכום, ניתן לומר שהמצב המשפטי כיום בנוגע לנושא הוכחת האבהות כאשר קיים חשש לממזרות - אינו מוחלט. אחת הסיבות לכך הנה נטייה של בתי המשפט להכרעות שונות ומעורפלות בנושא.

בנוסף, חשוב לזכור כי לא אחת קשה מאוד לצפות מראש כיצד יסתיים הליך משפטי, אף לבעלי המקצוע הטובים ביותר. כך או כך, טובת הקטין ומניעת תיוגו כממזר זוכה לעדיפות ראשונה במעלה, הן על ידי בתי המשפט האזרחיים וכן על ידי בתי הדין הרבניים.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק