שירה: "מה שהיססה רקפת"

סוֹרָגִים

עַל כֶּלֶא

דַּף רֵיק

אַצִּיב סוֹרָגִים,

מִלִּים מְבַקְּשׁוֹת

עַל חֵרוּתָן

טֶרֶם

יִצָּרְפוּ סִיגִים.

בִּלְוָיָה אַחַת

קָרְאוּ מִשִּׁירַי,

מֵי נִחוּמִים

הָיוּ לִפְלָגִים.

הַגֵּרָנְיוּם הָרֵיחָנִי

עֲלֵי הַגֵּרָנְיוּם הָרֵיחָנִי

גְּזוּרִים פַּעֲמַיִם

עַד עֶצֶם עוֹרְקֵיהֶם,

בַּלּוּטוֹת שֶׁמֶן רֵיחָנִי

מַדִּיפוֹת בְּשָׂמִים

שֶׁל הַבְדָּלָה.

בְּשׁוּלֵי יו¬ֹם

אוֹרְבִים קְצוֹת עֲצַבִּים

לָחוּשׁ כָּל תֶּדֶר,

מוֹר וְכַרְכֹּם נִמְסָכִים

כְּמוֹ בַּהַתְחָלָה.

לֵב הָעֵץ

"מַה שֶּׁיֵּצֵא מִלֵּב הָעֵץ

רַק לֵב הָעֵץ יֵדַע"*,

מַה שֶׁהִסְּסָה רַקֶּפֶת

כֶּתֶר פְּרִיחָה יָשִׁיב כְּבוֹדָהּ,

מַבָּט מִלֵּב נַרְקִיס

שָׁטְפָה בָּבוּאַת-נָהָר,

מַה שֶּׁנִּכְנָס אֶל לֵב הָעֵץ

יְסַפְּרוּ טַבְּעוֹת זְמַן נִמְהָר.

סֻלָּם

שֶׁבַע פְּעָמִים

הֶחְלִיקָה אִמִּי

בְּמַדְרֵגוֹת חַיֶּיהָ

וְשָׁבָה

בְּמַעֲלוֹת צַדִּיקִים,

אוֹתוֹ סֻלָּם

שֶׁאָבִי

מֵעוֹלָם לֹא רָאָה.

עִשְׂבֵי חוֹמוֹת

בַּסְּדָקִים בֵּין הַמִּלִּים

עָלוּ עִשְׂבֵי חוֹמוֹת:

שִׁכָּרוֹן זָהֹב,

כָּתְלִית יְהוּדָה

וְצַמְרָנִית הַסְּלָעִים –

לְרַפֵּד שְׁתִיקַת

אֲבָנִים וַחֲלוֹמוֹת.

אמוץ דפני, יליד 1944, בוטנאי באוניברסיטת חיפה בחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית. עוסק בחקר יחסי גומלין בין פרחים וחרקים ובפולקלור בוטני. חבר באגודת הסופרים העבריים. פרסם שלושה ספרים: "היום הארוך ביותר" (הוצאת הר-יער, 2008) ,"לדבר אביב" בשיתוף צילומים של שי לוי (הוצאת גסטליט, 2009), ו"זמן עלה" (הוצאת עתון77, 2011).