השורה התחתונה

העימות השלישי והאחרון בין אובאמה לרומני לא נתן לנשיא יתרון גדול בסקרי ההצבעה, אבל כדי לנצח מספיק לו יתרון קטן. השבוע הוא יצא למה שהוא עצמו הגדיר כ"מרתון האקסטרווגנטי של הקמפיין", ובתוך יומיים הוא סייר במדינות המפתח החשובות לניצחונו: פלורידה, אוהיו, וירג'יניה וקולורדו. בין לבין, הוא לקח טיסה לילית ללוס אנג'לס כדי להופיע בתוכניות הראיונות הטלוויזיוניות ואנשי צוותו סיפרו כי הוא תכנן לישון במטוס "אייר פורס 1" בדרך חזרה מהחוף המערבי לשדות הקרב הפוליטיים. רומני עשה בדיוק אותו הדבר, רק שהדגשים שלו היו על מדינות אחרות: לפני ניתוחים של עורכי הסקרים עליו להגביר נוכחות באוהיו, שם אובאמה התחזק בימים האחרונים והסיכוי של רומני לנצח בה פחת.

"בסופו של דבר הכל ניסוב סביב אוהיו", אמר פעם הנשיא ניכסון, שידע קרבות פוליטיים עזים במירוציו הראשונים לנשיאות. ואכן, לא היה מועמד רפובליקאי שהגיע לבית הלבן בלי לנצח באוהיו. מהבחינה הזו מדינת אוהיו היא לא רק סך כל האלקטורים שלה, 18, שכל אחד הממתמודדים חושק בהם; היא גם סמל.

זה תמיד נגמר בחיבוק משפחתי. רומני ואובאמה אחרי העימות (צילום: איי.אפ.פי)

על פי הערכות עורכי הסקרים, אין סיכוי שאחד משני המועמדים יפתח פער משמעותי בסקרים הארציים עד ליום ההצבעה, מה שאומר שהמירוץ צפוי להיות צמוד עד לרגע האחרון. הקרב האמיתי הוא על האלקטורים: מפת האלקטורים, שבועיים לפני הבחירות, מעניק לאובאמה יתרון, אם כי כאשר המירוץ נמצא צמוד בסקרים הארציים אין ביטחון, לא אצל הדמוקרטים ולא אצל הרפובליקאים, שהם יכולים לנצח. הימים שנותרו עד להצבעה ינוצלו על ידי המתמודדים לקרב קשה על כל קול, כמעט מבית לבית.

במטה אובאמה ציפו כי העימות השלישי והאחרון יגרום לשינוי אווירה ולהעברת המומנטום ממטה רומני אליהם. בינתיים זה לא קרה. מה שהעימות הראשון הצליח להרוס, מבחינת אובאמה, העימות השלישי לא הצליח לתקן. סקרי בזק שפורסמו אחרי העימות השלישי והאחרון בין שני המועמדים קבעו כי הציבור מאמין שאובאמה ניצח. על פי סקר סי.בי.אס 53% מהנשאלים מאמינים כי אובאמה ניצח, בעוד 23% חושבים כי רומני ניצח. בסקר סי.אן.אן 48% מהנשאלים ראו באובאמה את המנצח בעוד 40% מאמינים כי רומני ניצח. אלו הן בהחלט תוצאות לא רעות לנשיא, אלא שמבחינתו זה יכול להיות מעט מדי ומאוחר מדי. אם אובאמה היה נותן בעימות הראשון הופעה כמו זאת שנתן בשלישי, יתכן כי היה מצליח לטרוף את הקלפים והרפובליקאים בהחלט היו יכולים להגיע למצב שלמחרת הם היו מהרהרים באפשרות להחליף סוסים באמצע המירוץ ומחפשים מישהו אחר לרוץ איתו, רק לא רומני. אולם, בעימות הראשון קיבל רומני מידיו של אובאמה מתנת זהב: הוא הפיח חיים בקמפיין המקרטע שלו. לראשונה, בחסות אובאמה, הצליח רומני להציג עצמו על הבמה כמי שמסוגל להיות נשיא, ולא כקריקטורה, רובוט או מפלצת, כפי שהציגו אותו מתנגדיו הפוליטיים, ובמיוחד אלו ממפלגתו שלו.

בעימות הראשון אובאמה ירה לעצמו ישירות במצח. הוא הופיע נטול אנרגיה, עד שאפילו אנשים העובדים במחיצתו העלו את האפשרות כי הוא לא באמת רוצה עוד ארבע שנים בבית הלבן ומחפש את הדרך החוצה. בעימות השני הצליח הנשיא למזער את נזקי העימות הראשון, ועדיין, בימים שבין שני העימותים הצליח רומני לדהור עם המומנטום. העימות השלישי שהתקיים בתחילת השבוע התמקד בנושאי חוץ, מה שנתן לאובאמה יתרון מובהק. הוא שוחה בחומר ויודע לרדת לפרטים. הוא הציג בפני הצופים את תפישת העולם שלו, לפיה אמריקה יכולה להיות מובילה בעולם מבלי להילחם בו. הוא סיים את המלחמה בעיראק ומתכנן להוציא את הכוחות האמריקאים מאפגניסטן, וכל זה אחרי שהוא סגר חשבון עם בן לאדן. אובאמה הבהיר לאומה כי את אגרוף הברזל של המעצמה אפשר לעיתים לעטוף בכפפה רכה, אבל העיקר שהמעצמה תהיה בטוחה. הוא גם זלזל ברומני במינון הנכון: קטע אותו כשלא אמר אמת, ועקץ אותו כשרומני חזר על הטענה שבימי מלחמת העולם הראשונה לחיל הים האמריקאי היו יותר ספינות קרב. צבא מודרני לא מסתמך על סוסים ופיגיונות, עקץ אותו הנשיא. אבל הוא לא רמס אותו, כי אמריקה כידוע, אוהבת לראות קרב איגרוף בין פוליטיקאים, אבל כועסת על מי שמשפיל יותר מדי.

למרות הופעתו המלוטשת, לא הצליח אובאמה להכניס לזירה גורם שובר שוויון. רומני, שצמח בעימותים, כבר לא היה המועמד של פליטות הפה המביכות. למרות שמדיניות החוץ היא לא הצד החזק שלו, הוא לא הביך, לא מעד, ולא אמר שטויות. מידי פעם הוא הזיע מעל השפה העליונה, כמו ניכסון בעימות המפורסם שלו מול קנדי, אך הוא הצליח להעביר לצופים מה שהאמריקאים אוהבים לכנות "מראה נשיאותי".

אובאמה הציג את עיקרי המדיניות שלו, ורומני, למרבה הפלא, חזר על אותם הפרטים בדרכו שלו. בעוד הוא הציג את עצמו כאלטרנטיבה לאובאמה, העמדות המדיניות של רומני נשמעו מאוד קרובות לאלו של הנשיא. הוא שבר כיוון חזק למרכז ומיצב עצמו כאיש שוחר שלום ולא הבריון הקשוח המאיים על שאר העולם ליישר קו עם אמריקה. הסקרים הראו לו כי זה מה שרוב האמריקאים רוצים ורומני מיהר ליישר קו.

אובאמה היה ראשון להזכיר את ישראל בעימות. הוא התחייב למנוע מאיראן נשק גרעיני וניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את רומני: "כשאני נסעתי לישראל כמועמד לנשיאות", הוא הבהיר, "לא נסעתי כדי לגייס תרומות לקמפיין שלי. אני ביקרתי ב'יד ושם' כדי להזכיר לעצמי איך נראה הרשע ביקרתי בשדרות המופגזת, עבורה מימנו את מערכת כיפת הברזל". בהמשך הדיון התחרו השניים ביניהם מי דואג לישראל יותר ומי באמת מחויב לה.

ספק אם העימות הזה יצליח לשנות את דעתם של המצביעים. בשלב הזה, סביר להניח כי רוב המצביעים כבר החליט. הסקרים הארציים מראים מירוץ צמוד, אולם מפת האלקטורים, שהיא הקובעת, נוטה לאובאמה. האסטרטגיה שלו לימים הבאים היא כזו של קרב בלימה: לשמור על היתרון באוהיו, שהיא חומת האש שלו.

אם אובאמה ינצח באוהיו, שם על פי הסקרים יש לו יתרון קטן ובמקביל יקח לצידו גם את נבדה ו-ויסקונסין, יש לו 271 אלקטורים והוא המנצח. רומני, לעומת זאת, כדי להגיע לבית הלבן צריך לנצח בשבע המדינות המתנדנדות בהן ניצח אובאמה ב-2008, וזוהי משימה קשה ביותר. סידרת העימותים העלתה מחדש את החיוך במטה רומני, אולם גם הם יודעים כי גם אם הוא שיפר את מצבו, הוא עדיין צריך יותר מתיקו בסקרים שאחרי העימות כדי לשנות את מפת האלקטורים. בימים הקרובים ימחקו מהקמפיין החיוכים המאולצים וטפיחות השכם שהעניקו זה לזה בעונת העימותים, יותר הם לא יצטלמו ביחד. עתה מתחיל מחול החרבות: אובאמה ורומני, ראש בראש, יוצאים לקטע הגורלי. עכשיו זה הולך להיות אכזרי, כולל תשדירי ההכפשה והרפש באיזורי המאבק הצמוד.

אתר הסוקרים של נייט סילבר, 538, שחזה במדויק את תוצאות הבחירות בשנת 2008, נותן לנשיא אובאמה סיכוי של 68 אחוז לנצח. ההערכה מבוססת על מודל שמשקלל לתוכו לא רק את כל הסקרים שהתפרסמו אלא גם פקטורים שקשורים בכלכלה, אבטלה ומקומות עבודה. אלא שגם מפת האלקטורים מבוססת בסופו של דבר על סקרים. חצי אמריקה רוצה לראות את אובאמה ממשיך בתפקידו בבית הלבן, חצי אמריקה רוצה את את האלטרנטיבה לאובאמה כנשיא. זאת השורה התחתונה של המירוץ הזה והעימותים לא הצליחו לשנות אותה.