שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סמכות הורית: מתי אנחנו עוברים את הגבול?
    כבר שנים שאנחנו שומעים מכל עבר על החשיבות של הסמכות ההורית. אך לפעמים הרצון שלנו לשמור עליה ולחנך את הילדים גורם לכך שאנחנו שוכחים בדרך ערכים חשובים לא פחות. טל וינקלר מסבירה מתי אנחנו עוברים את הגבול - ומה ניתן לעשות

    אלון בן התשע חוזר מבית הספר ונכנס בסערה לביתו. הוא זורק את התיק בכניסה ופונה לאימו: "את לא מבינה מה קרה היום...".

     

    אמא: "תשים קודם את התיק בחדר כמו שאני אומרת לך אלף פעם".

     

    אלון: "תיכף...".

     

    אמא: "בלי תיכף. נמאס לי לסדר אחריכם כל הזמן".

     

    אלון: "אוף! טוב". אלון הולך במהירות לשים את התיק בחדרו וחוזר לאימו: "את שומעת? הרביצו לאורי בהפסקה שלוש ילדים מכיתה ד' והמורה עוד האשימה אותו...".

     

    הילדים לא מקשיבים לכם? בואו לחזק את הסמכות ההורית ב-10 צעדים

     

    עוד על סמכות הורית בערוץ הורים:

    לא מציגים אחדות מול הילדים? הם ינצלו אתכם  

    הילד עקשן? זה בגללכם

    איך להתמודד עם התפרצויות זעם?

     

    אמא: "אומרים שלושה".

     

    אלון: "מה שלושה?".

     

    אמא: "אומרים שלושה ילדים ולא שלוש. ילד אחד, שלושה ילדים".

     

    אלון:" טוב אז שלושה. מה זה חשוב עכשיו? אני מספר לך שהרביצו לאורי והוא בכה והמורה המחורבנת הזו...".

     

    אמא: "איך אתה מדבר?".

     

    אלון:"אוף, לא משנה כבר!".

     

    לאימו של אלון חשוב לאכוף את "חוק התיק" ולחנך לשפה תקינה ונאותה. לאלון חשוב לשתף. מי צודק? שניהם! באופן טבעי ילדים רוצים להביע את עצמם ולתקשר גם באמצעות שיח, מרגע שלמדו לדבר. הורים, באופן טבעי גם כן, רוצים להיות מעורבים בחיי ילדיהם ולשמוע מהם על קורותיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם. בו זמנית, הם גם רוצים לנהל בית עם חוקים ברורים. מדובר בשתי מטרות חינוכיות לגיטימיות וחשובות שלכאורה לא אמורה להיות סתירה ביניהן.

     

    אם כך, מדוע הורים כה רבים מדווחים על תחושות תסכול וחוסר אונים בשני התחומים? הקושי נעוץ בעובדה שהם עסוקים כל כך בניסיון הנואש להחזיר לעצמם את הסמכות, שבדרך הם שוכחים להשקיע ביחסים - בדיוק כמו אימו של אלון. היא אמנם "הצליחה" לאכוף את חוק התיק - אך במקביל גם "הצליחה" להרחיק את אלון ממנה. סביר להניח שבעקבות ה"דיאלוג" עימה הוא ימנע להבא מלשתף אותה ואולי, בשל עלבונו, אף יבחר להתעמת איתה בעניין התיק.

     

    כיצד אנחנו מרחיקים את הילדים שלנו?

    אם כשהילדים קטנים ומכרכרים סביבכם בסיפורים בלתי-פוסקים אתם מקשיבים בחצי אוזן בקושי ואומרים בכל עשר שניות "כן חמוד, יופי חמוד, מעניין מאוד"; אם אתם אומרים בדרך כלל "אמא עסוקה עכשיו, לך לספר לאבא" או "תספר לי מחר בבוקר"; ואם אתם מקשיבים אבל בעיקר מהנהנים או נותנים עצות ולא באמת מנהלים דיאלוג - אתם חוסמים את התקשורת עם ילדיכם.

     

    אם כשהילדים גדלים קצת (גילאי 12-10) אתם חוזרים הביתה מהעבודה ומיד "נובחים" - "תראו איך הבית נראה! למה לא סידרתם? מה עשיתם?"; אם כשהם שואלים שאלה אישית עליכם אתם פוטרים אותם כלאחר יד ולא עונים באמת - אתם גורמים להם להירתע משיחה אתכם.

     

    ואז, באווירה כזו, קשה יהיה לאכוף חוקים מבלי להיכנס למאבקי כוח והסיכויים לשיתוף פעולה ויחסי קירבה פוחתים. מכאן שהתגובה שלנו, ההורים, לאותו רצון בסיסי של ילדינו הקטנים להבעה ושיחה, היא זו שתשפיע על טיב התקשורת ביניכם בהמשך. במילים אחרות, ברגע שיש שפה של יחסי קירבה במשפחה, הסבירות לשיתוף פעולה מצד הילדים גדל. על ההורים, ולא על הילדים, מוטלת האחריות לייצר אווירה המושתת על תקשורת מקרבת.

     

    ההורות המודרנית מאופיינת בשני סגנונות שבמקום ליצור יחסי קירבה ושיתוף פעולה משיגים את ההיפך:

     סגנון ההורות הנוקשה

    בסגנון זה נשמע את שפת ה"ת'": תשים, תאכל, תתקלח, תצחצח, תקרא, תישן, תלך, תלמד, תביא, תיזהר, תפסיק וכדומה. זוהי שפה כוחנית, רוויה בציוויים ונטולת אינטימיות. לעתים שיטה זו משיגה ציות ולכאורה "עובדת" אך לטווח הרחוק הילדים ילמדו שהעולם מחולק לחזקים וחלשים ואו שיהיו כנועים, חסרי עמוד שידרה - או שיהיו כוחניים כלפי החלשים מהם. לעתים היא גם גוררת מאבקי כוח.

     

    סגנון ההורות המתירני

    שם נמצא את ההורים המונעים מחסות יתר, הגנת יתר, פיצוי, שימת ילד במרכז ומתן שירותים מיותרים. השפה שמאפיינת סגנון הורות זה היא שפה גדושת סימני שאלה והתרפסות. "אורי, הולכים למקלחת, טוב? אוכלים ארוחת ערב, אתה בא? מה אתה רוצה? את זה, את זה, את זה או את זה? בבקשה תפסיק לדבר אלי ככה, טוב? אתה מוכן לשים את התיק בחדר?".

     

    באופן מפתיע גם כאן הילדים לא נוטים לשתף פעולה, כי ממילא עושים בשבילם הכול. התקשורת עימם רחוקה מלהיות יעילה ומקרבת כי הם עסוקים בעצמם יותר מאשר בסביבתם.

     

    איך לשלב בין סמכות הורית לבין תקשורת?

    סגנון ההורות המומלץ הוא הסגנון הסמכותי, כאשר המילה סמכות לא מייצגת נוקשות, קשיחות, כוחנות וחוסר אינטימיות. נהפוך הוא. יש בבית חוקים וגבולות ברורים והגיוניים שנועדו להעניק לילדים מסגרת ותחושת ביטחון, אך הם מתווכים לילדים באמצעות דרכי תקשורת יעילה ומקרבת. מלווים בהרבה הקשבה אמפאטית ומעודדת, שיתוף, התייעצות ובעת הצורך גם בגילויי גמישות.

     

    ובחזרה לאלון ולאימו: רצוי היה (וגם נעים) לו אימו של אלון הייתה מברכת אותו לשלום מיד עם כניסתו הביתה, זאת ללא קשר למקום בו הניח את התיק. לאור התרגשותו (ונכונותו לשתף), רצוי היה שתגלה
    גמישות ותחכה עם התיק עד לאחר שיסיים לשפוך את שעל ליבו. שתקשיב לו באמפטיה ובעניין ותתייחס לתוכן הדברים ולא לשגיאות שפתיות שהוא עושה:

     

    "יואו, איזה מסכן אורי. זה בטח היה לו נורא לא נעים. אני רואה שגם אתה מאד נסער מזה. מה בדיוק קרה?".

     

    בסיום הדיאלוג, כשאלון כבר מרגיש מורגש, הייתה מזכירה לו בנועם את התיק: "אלונצ'וק, התיק לחדר".

     

    אפשרות נוספת, לאם שמתקשה להתפנות להקשבה כשיש אי סדר, היא לומר בנועם: "אלון, אני רואה שאתה נסער, אבל קשה לי להיות קשובה כשהתיק בכניסה. שים אותו בחדר וחזור מיד לספר לי. ממש מעניין אותי לשמוע מה קרה". כל זאת בלי "שיעורים בלשון". בתקשורת מסוג זה כל הצדדים יוצאים מורווחים.

     

    זיכרו, הילדים שלנו אמנם בני אדם קצרים יותר, אך הם שווי ערך לנו וזקוקים, בדיוק כמונו, לאותם תנאים על מנת להרגיש אמון וקירבה ורצון לשתף פעולה. הם גם מתרחקים ונחסמים, בדיוק כמונו, משיפוטיות, זלזול, ביקורת והטפת מוסר. ככל שנשכיל לנהל תקשורת מקרבת עם ילדינו, ובשלב מוקדם ככל האפשר, יגדל הסיכוי שבבגרותם יפנו אלינו בעת הצורך ויישמעו לנו.

     

    בהצלחה!

     

    הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר 

     



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    סמכות הורית. שוכחים להשקיע ביחסים
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים