ההפסד כולו שלנו: אורלב הולך הביתה בטרם עת
כלל הציבור ידע להעריך את אחד מהמנהיגים המשפיעים ביותר של הציונות הדתית, אך הציבור הדתי-לאומי בחר להראות לו את הדרך החוצה. אם כך מתנהג הציבור הדתי למנהיגיו - לא תימצא לו הנהגה ראויה גם בעוד עשרות שנים
<<היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות>>
מרגע שפורסמו תוצאות הבחירות ל"בית היהודי", אני חש כי רבים, בעיקר בציבור הרחב, מחפשים דרך ראויה יותר להיפרד מהאדם ששירת את הציבור בעשייה מבורכת במשרד החינוך, כחבר כנסת מצטיין, כשר רווחה וכפעיל בתנועה עשרות שנים, מבלי לפזול למקומות אחרים.
לפני כחודש הוצג בפני פורום מצומצם סקר שקבע נחרצות: "זבולון אורלב הוא הדמות הציבורית הפופולרית ביותר בקרב כלל הציבור מקרב חברי הכנסת הדתיים לאומיים בכנסת ה-18". הציבור הרחב כנראה ידע להוקיר ולהעריך את פעילותו למען הפרט הבודד, ולהודות לו על ההתייחסות עבור כל פנייה שהגיעה ללשכתו. הציבור הדתי-לאומי, לצערי, לא ידע לעשות זאת.
הציונות הדתית דיברה לא יפה
אין ספק שהאהדה שלה זכה אורלב בקרב כלל הציבור, גבוהה פי כמה וכמה מהאהדה שלה זכה בציונות הדתית. כמי שעבד עמו, אין תחושה קשה מזו. בעיקר היא כואבת כשלא מובן מדוע מתכחש הציבור לאחד מהנאמנים שבמנהיגיו. איני טומן את ראשי בחול, ומגלגל את עיניי לשמיים, אבל אם זו הדרך וההתייחסות של הציונות הדתית לעומדים בראשה - לא תהיה לה מנהיגות ראויה ומשמעותית גם בעוד עשרות שנים.
נכון, הציונות הדתית אמרה את דברה, אבל היא בהחלט לא דיברה יפה. הפגיעה באיש ובדמותו עברה את גבול הטעם הטוב. הזלזול בעשייה וההתייחסות לפעילותו הציבורית כדבר מובן מאליו, הן מקוממות ולא מכבדות אותנו, כציבור מאמין וערכי. ברור לי שחסרונו של אורלב יורגש בכל אחד משלל הצמתים הצפויים לציונות הדתית בדרכה.
המפד"ל הייתה חלק ממנו
למבקרים אומר כי, זאת לא בושה להיות מפד"לניק של פעם. זה לא חסרון להיות אחד מאלה שהטביע בה חותם. אורלב היה חלק מהמפד"ל, והמפדל הייתה חלק ממנו. אין זאת בושה, אלא תעודת כבוד.
עיתונאים חברתיים ופוליטיים חילונים ביכו אתמול את הודעת פרישתו של אורלב מהחיים הפוליטיים. הם כנראה יודעים שאין, ולא יהיו עוד הרבה כמוהו. הם לא היחידים. הסיפורים הרבים שיעידו על פועלו שנערמו ב-30 שנות פעילות ציבורית, לא יוכלו להוות ולו נחמה פורתא, על הדרך המבזה שבה הוצא מהמפלגה. כעת, יש רק לאחל ליורשים הצעירים, שידעו להמשיך את הדרך של החריצות, הנתינה וההשקעה לציבור הדתי-לאומי, שנמצא כעת ללא רועה.
הכותב הוא דוברו של זבולון אורלב
לפנייה לכתב/ת 
