חג באילת, חגיגה בחיפה

באילת היה אתמול (א') חג. מכבי ת"א מגיעה לביקור פעם בשנה, ולאחרונה זה קרה לפני למעלה מעשר שנים. מכבי איבדה משהו מכוח ההרתעה שלה. גם כשהיא מובילה ב־12 נקודות, קבוצות לא מוותרות וממשיכות להילחם.

• לטבלת ליגת ווינר
  
• צפו בכל התקצירים של ליגת ווינר
  

אני עדיין מחזיק בדעה שרוב שחקני מכבי ת"א העונה בינוניים. פה ושם יש להם יתרון על שחקן יריב. רוב השחקנים הטובים בליגה הם זרים, לכן נדיר שלשחקן ישראלי יש יתרון בעמדה שלו. ליאור אליהו הוא היוצא מהכלל, במיוחד כשהמשחק רץ וההתקפה בתנועה, ועוד בעמדה 4.

ג'רום טילמן וסקוטי הופסון הם שחקנים מוכשרים. הבעיה של אילת היא פער גדול בין הזרים לישראלים. יש גם בעיה בקליעה מבחוץ. יאנגר לא קלע אפילו נקודה.

אוסטין פרימן זרק אתמול שמונה פעמים מחוץ לקשת ופגע בשתיים. הלכתי לסטטיסטיקה להבין למה הוא יורה ללא הבחנה. להוציא המשחק נגד חולון, פרימן דייק רק ב־7 מ־34 מחוץ לקשת. למה הוא זורק כל כך הרבה? חבל שאפיק ניסים עדיין רחוק מכושר קליעה.

יש מהלכים אלמנטריים שקבוצה חייבת לדעת לעשות. למשל, לעצור ריצה של היריב. לא ייתכן שאילת תאבד יתרון 50:59 עד לפיגור 71:61 (ריצה של 21:2) מבלי שאף אחד ייקח אחריות. אמנם הספסל צר, וכשהעייפות מתחילה לדבר שחקנים יורדים לאט להגנה ולא סוגרים בריבאונד, אבל אסור שאוסף של טעויות קטנות יהפוך למפולת.

אולי בגלל שקיעת קבוצות הכדורגל בחיפה, או בגלל שהחבורה שהתאספה בהיכל רוממה החדש היא מעניינת, האולם היה מלא.

היה ברור שנתניה לא תגמור את העונה בלי הפסד, אבל היא לא הייתה רחוקה מלהישאר בפסגה שבוע נוסף.

ראמל בראדלי, מרקו קילינגסוורת' ודרון וושינגטון הם זרים שמכירים את הליגה בין שנתיים לארבע שנים, אבל את ההבדל עושים יהוא אורלנד (14 עונות!) ואייל שולמן, שניהם במגמת שיפור. כנראה להוביל את הטבלה חמישה שבועות זה כבד. לפחות ירד להם התיק הזה מהראש.

ירושלים נתנה שלוש פור לליגה, וחוזרת לאט אבל יציב. שרון דרוקר מתחיל לסדר את הקוביות במקום, אבל עם לימונד הסוליסט, טפירו בכושרו הנוכחי ופולן הבלתי צפוי הוא לא יוכל להגיע רחוק.