אומן הזכוכית

גיורא מאיר הוא אמן זכוכית ושותף בחברת AM Studio Toronto. את יצירותיו המיוחדות ניתן למצוא בבתי כנסת, בתי מלון ובבתיהם של לקוחות פרטיים. באולם התצוגה של החברה, השייך לו ולאישתו אורלי, ניתן להתרשם מקולקציית עיצובי זכוכית לתאורה, המהווים חיבור של עולם האמנות עם עולם העיצוב. קו עיצוב התאורה הינו המרכזי באולם ומלא בסגנונות שונים, שמאפשרים לכל לקוח, לפי דרישתו ורצונו, לעצב תאורה לכל חלל הבית והמרחבים הציבוריים. היום, חמש שנים אחרי, שמם מתחיל ללכת לפניהם.

תחום ייצור הויטראז'ים הוא נישה מאד ספיציפית

גיורא סבור שאמנות יכולה לחבר בין סוגי אנשים שונים. "אמנות היא תקשורת, שפה, בדיוק כמו אנגלית, עברית וצרפתית. רק שהיא שפה לא מילולית. לעתים קל יותר להעביר מסר דרך יצירה מאשר דרך הרצאה מלומדת. אני מאד מאמין ביכולת שקיימת באדם להבין ולתרגם את היצירה שמולו ובכך לאפשר חיבור ביניהם, והכל דרך האמנות".

אנדריאס מאיר, אביו של גיורא, עלה לארץ עם משפחתו ב-1937 והגיע היישר לנהריה, שהוקמה שנתיים קודם. אנדריאס עבד כמסגר וב-1967 החליט לשלב אלמנטים של זכוכית בעבודותיו. הוא הקים מפעל בשם "נהריה גלאס". את העיסוק באומנות זכוכית ממשיכים שני בניו: יגאל, שמנהל היום את המפעל בארץ וגיורא, המתגורר בטורונטו עם משפחתו ומתמחה ביצירות ויטראז' (חלונות אומנותיים מזכוכית) וגופי תאורה מיוחדים. ”אפשר להגיד שאני ממשיך שרשרת של דורות, וזאת בשל יכולתי להביע את הכיוון והאינטרפטציה האישית שלי באמנות מופשטת".

בתום שרותו הצבאי יצא גיורא לטיול במזרח הרחוק למשך שנה. עם שובו לארץ נרשם ללימודי כלכלה וגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך נאלץ להפסיק את לימודיו כי הוא נקרא לדגל. העסק היה

שוש טיוי

זקוק לו. "דווקא אבא היה זה שרצה שאמשיך את לימודיי, אבל ההחלטה להצטרף לעסק המשפחתי הייתה, בסופו של דבר, כולה שלי. אני רציתי להצטרף לעסק המשפחתי ולהיות חלק מהמפעל". את המפעל ניהל במשך כעשר שנים. באותה תקופה התגוררו גיורא, אשתו וילדיו בכפר ורדים. גיורא מספר בחיוך על השלבים ההתחלתיים במפעל של אביו. "בהתחלה לא הייתי ממש מנהל. בפועל, התחלתי מלמטה, לאט ובהדרגה, עברתי את כל תהליכי הייצור והכרתי אותם לעומק. רק כשהייתי בטוח בעצמי לקחתי את הניהול על המפעל הקטן. מאוחר יותר התרחבנו ועברנו לאיזור התעשיה תפן, שליד מעלות. לצערי הרב, תקופה קצרה לפני שהחלטנו להגר לקנדה התחילו לצוץ כל מיני קשיים. סין נכנסה לשוק והחלה תחרות חזקה מאד בתחום. החלטנו להכניס שותף לביזנס כי רציתי לעזוב את תחום הניהול ולעבור לתחום השיווק. האופציה אז הייתה לשווק את המוצרים שלנו מהארץ. אבל מהר מאד הבנו ששיווק נכון צריך להיעשות במקום היעד. יחד עם אורלי בחרנו להגר לקנדה, שהיא במרחק נסיעה משיקגו, דטרויט, בוסטון וניו-יורק, ואוכלוסיית ערים אלה נאמדת בכ-70 מליון איש. את ארה"ב הורדנו מעל הפרק כי ידענו שיש קושי בקבלת סטטוס חוקי. הגענו לטורונטו, שהיא עיר נעימה ותומכת וידענו שנרגיש כאן נוח. אורלי מוסיפה, "ההורים שלי חיים כבר המון שנים במונטריאול. זה היה גורם נוסף בהחלטה שלנו להגר לכאן. אבל המטרה העיקרית שלנו הייתה לשווק את המפעל שהיה לנו בארץ. תחילה שיווקנו את המפעל, מצאנו חנויות והתחלנו להשתתף בתערוכות, אך בהדרגה הבנו שהכיוון שלנו הוא אחר. רצינו להתמקד בשוק המקומי, עם מבחר מוצרים שיהיה אטרקטיבי וייחודי. התחלנו לשווק את העבודות של "נהריה גלאס-אנדריאס מאייר" שכללו צלחות, קערות, כלי הגשה וקולקציה רחבה של ג'ודיאקה. יחד עם זאת, התחלנו להביא מוצרים נלווים כמו גופי תאורה מישראל. בשנת 2006 פתחנו אתAM Studio , כדי להתבסס בשוק המקומי בטורונטו כאדריכלים ומעצבי פנים. הדבר הבא שעשינו זה לקחת את הטכנולוגיה שלנו ולהפנות אותה לאפיקים אחרים, כך שנוכל לפרוץ לשווקים ולהגדיל את הפרנסה שלנו בשווקים אלה. התחלנו עם הויטראז'ים, ייצרנו דלתות, חלונות ומחיצות, המשכנו לגופי תאורה, ומכאן השמיים הם הגבול".

מה מייחד את יצירות הזכוכית?

"הרבה אנשים חושבים שזכוכית היא קרה ומונוטונית, אך למעשה הזכוכית מאד דינמית, חיה ומשקפת הרבה חום בתוכה ודרכה. האסוציאציות הראשונות שעולות במוחם של אנשים כשמזכירים את המילה זכוכית הן חלון, צלחת, כוס, צנצנת ועוד. נכון שמזכוכית מייצרים את כל החפצים האלה, אבל זכוכית היא גם חומר תעשייתי פונקציונלי, המשמש ליצירה מגוונת של אמנות. זהו חומר גלם האוצר בתוכו תכונות ייחודיות המתבטאות ביצירות אמנות. יש בו ייחוד ומן נופך רוחני. זכוכית מתחילה כידוע מחול, שהוא אולי חומר הגלם חסר החיות ביותר שיש. אין בו חיים, אין תנועה ואי אפשר לגדל בו מאום. אולם כשהוא עובר תהליך של חום ולחץ הוא הופך להיות חומר בעל תכונות ייחודיות. מתברר שהוא חומר אלסטי, גמיש ונוקשה גם יחד. יש לו יכולת להעביר אור והוא בעל שקיפות".

למרות שגיורא התחיל יחד עם אביו בייצור צלחות וקערות, הוא מבהיר חד משמעית, "אנחנו לא מייצרים כאן צלחות וקערות, אלא פונים יותר לכיוון האמנותי. עבודת אומנות זה ייצור ויטראז'. היום, במקום שבו אני עומד, אני לא חושב שאוכל לייצר 1000 צלחות, או כל דבר אחר, בשיטת הסרט הנע. כבר הייתי שם. היום, התחום בו אני מתמקד יותר הוא אהילים. למעשה, אני מייצר לוחות, גופים, צורות, צבעים ואת כל חלקי האהיל, וזאת לפי דרישת הלקוח, אבל עם הרעיונות והיכולות שלנו".

בנושא התאורה, נותן גיורא את כל הקרדיט לאורלי, אשתו. "היא הייתה זו שהגתה את הרעיון להתחיל לייבא גופי תאורה מהארץ. אני לא רציתי לוותר על הנסיון שצברתי בתחום אומנות הזכוכית, כי נושא זה זורם בי ומשפחתי. החלטנו שנשלב את שני הנושאים, של הויטראז'ים ושל גופי התאורה. בהתחלה עבדנו מהבית, אבל לפני שש שנים, כשפתחנו אתAm Studio , התחלנו לייבא גופי תאורה שעוצבו בישראל. הרבה אנשים חושבים שישראל ידועה רק כמעצמת על בתחום ההייטק, אבל הם לא יודעים שמבחנת עיצוב היא נמצאת באחד המקומות הראשונים בעולם. מתוך האהבה לייצור ולידע שלי התחלתי לייצר בעצמי מוצרים מקומיים. היום אני מייצר בסטודיו קולקציית תאורה מזכוכית, שפיתחתי יחד עם אורלי". על חשיבותה של התאורה בבית אומר גיורא, "היום בונים בתים גדולים ויפים מאד, ותאורה בתוך הבית יוצרת אוירה חמה, טבעית ונינוחה. כל גוף תאורה שאנחנו מייצרים מתואם אישית עם הלקוח או עם המתכנן. כמובן שהלקוח יכול להגיע אלינו לסטודיו, לראות את העיצובים המוכנים, להתרשם ולבחור מתוך הדגמים. ניתן גם להזמין, לשנות ולעצב גופי תאורה, והכל בהתאם לחלל הבית ולרצונו של הלקוח".

משלבים בוויטראז'ים מוטיבים דתיים שתורמים לאווירת המקום

גיורא מציין שרוב לקוחותיו היום הם קנדים ומעט לקוחות ישראלים. "בהתחלה היו לנו לקוחות ישראלים שנתנו יד ואת ברכת הדרך, וזה היה נהדר. אבל מהר מאד התייצבנו בתודעה של עיצוב הפנים והאדריכלות הקנדית, ובפירוש אנחנו לא 'מיין סטרים', כי מיין סטרים הוא כל השאר, ואני אומר זאת בלי שחצנות. אנחנו באמת מנסים להיות משהו שונה ומיוחד. וכך עשינו גם את התהליך הזה, שלקח לנו הרבה מאד זמן, אבל, גם הוכיח את עצמו".

עבור מי ייצרת ויטראז'ים?

"תחום ייצור הויטראז'ים הוא נישה מאד ספיציפית. כל ויטראז נעשה לפי הזמנה, ותהליך הייצור של הויטראז' מאד ארוך ומורכב. בשש שנות קיומו של הסטודיו שלנו ייצרנו כחמש עבודות ויטראז', וכולן עבור בתי כנסת. עשינו ויטראז'ים לבית כנסת 'שומרי שבת', ל'בית אמת' ו'בית ג'ייקוב', בהמילטון ול'עדת ישראל'. היום אנחנו עובדים על ויטרא'ז שישי. אני, כאומן, מחשיב זאת כהצלחה מאד גדולה. לדעתי, בית הכנסת צריך להיות המקום שמביע את הקשר הרוחני בין האדם לאלוהים. ודווקא בגלל קשר זה, היצירה צריכה להיות יפה והדורה, מה גם שאנחנו משלבים בוויטראז'ים מוטיבים דתיים שתורמים לאווירת המקום".

הסקרנות שלי התעוררה ואני רוצה לדעת, איך מייצרים ויטראז'? "עבודת ויטראז´ היא סוג של אמנות המשתמשת בטכניקות שונות.זה חיבור של מספר זכוכיות צבעוניות למשטח זכוכית שלם וצבעוני, לצורך עיטור וקישוט פתחים כמו חלונות, דלתות, קישוטי מוצרי זכוכית כמו מראות, מחיצות, חיפויי קירות, וגם אהילי מנורות, אגרטלים, כלי נוי ועוד. צבעי הזכוכיות מהן עשוי הוויטראז' מוצקים לתוך הזכוכית במהלך יצירתה ולכן הצבע שומר על יופיו לתמיד. בתהליך שלנו אנו משתמשים בזכוכית שקופה הנחתכת לחלקי פאזל, לפי העיצוב המקורי, וכל חלק נצבע בנפרד. תוך כדי השריפה בתנור החתיכות מתאחות לאריח גדול. בעבודת הוויטראז'ים המסורתית נהגו לחבר את הזכוכיות הצבעוניות בעזרת בדיל, וכך ניתווה קו שחור בין החלקים. הטכנולוגיה היום יותר מודרנית, הצבעים שלנו מקוריים והתוצאה היא ויטראז' מלא חיים ומפתיע בצבעוניותו".

מה תפקידה של אורלי בחברה?

"אורלי מנהלת את מערך השיווק והלקוחות. היא זו שעושה את כל ההחלטות בתחום הפרסום, השיווק, התערוכות, תמהיל המוצרים ומיתוג Am Studio . היא כל הזמן יוזמת רעיונות נהדרים. העובדה שהיא אדריכלית ומעצבת פנים עוזרת לנו בעיצוב, בפרזנטציה ובמכירות". אורלי מספרת, "למדתי בסדנה לעיצוב ואדריכלות בת"א, שהיה מראשוני בתי הספר לאדריכלות בארץ שהעזו להתריס מול הטאבו של הטכניון. היום זהו מוסד מוכר, כמו בצלאל, חולון ושאר בתי ספר לאדריכלות המוכרים היטב בארץ. חשוב לי לציין שהעסק הזה מבוסס על צוות עבודה של בני זוג. גיורא עוסק בעיצוב זכוכית, ייצור זכוכיות לגופי תאורה, חיתוך וביצוע כל התהליך עד למוצר המוגמר. גיורא גם מנהל את החברה מבחינה פיננסית, מלאי וכדומה. אני עוסקת במכירה מול הלקוחות, איתם אני בונה את גוף התאורה המתאים, כשאני מתייחסת לגובה התקרה, היקף החלל והפונקציה אותה הוא ישמש. ואז גיורא, או היצרנים הישראלים שאותם אנו מייצגים בקנדה, מקבלים את השרטוטים לביצוע. זמן אספקת המוצר שלנו הוא בין ארבעה לשישה שבועות, וכל גופי התאורה שלנו נושאים אישור תו תקן קנדי".

קורה שיש חילוקי דעות אומנותיים ביניכם לבין הלקוחות?

"בהחלט", אומרת אורלי. "קורה שלקוחות שמגיעים אלינו ומביאים איתם מידע על החלל בו הם מעוניינים למקם את גוף התאורה. אנחנו בוחנים את הנתונים ומייעצים בהתאם. לעיתים הם מתלהבים מגוף תאורה מסוים, שלדוגמא, לא יספק מספיק אור לחלל או יתנגש עם העיצוב הביתי שלהם. אז אנחנו מציעים דברים נוספים באותו כיוון".

כמה קשה היה להיכנס לשוק הקנדי?

"היה קשה, בדיוק כמו כל עסק חדש שרוצים להכניס לשוק. אנחנו משתתפים בתערוכה interior Design Show , שמתקיימת כל שנה בחודש ינואר בדאון טאון. בתערוכה זו, חשיפת העסק והמוצרים שלנו היא מאד גדולה, ולשמחתנו גם מביאה בעקבותיה לקוחות חדשים. היום אנחנו נמצאים בתוך תהליך, וכשנמצאים בו, לא רואים כמה קשה לחדור לשוק. אתה פשוט עושה את המהלך ומקווה שכדור השלג יתגלגל מאליו. אחת הקשיים שהיו לנו בהתחלה זה להתאים את המוצר הישראלי לתו התקן הקנדי ולקבל את אישורו. היום אנחנו מאחורי מכשול זה ומביטים קדימה”.

מהיכן אתם מייבאים את החומרים, ומה טווח המחירים שלכם?

"את הזכוכית אנחנו לא מייבאים, אבל את שאר החומרים לעיצוב אהילים אנחנו מייבאים מהארץ. הזכוכית כחומר גלם היא זכוכית שקופה העוברת עיבודים וצביעה בתנור. לגבי מחירים, מכיוון שאנחנו עושים עבודות בהזמנות מיוחדות, מה שנקרא Custom Made , יש ללקוח אפשרות לבנות את גוף התאורה בו הוא מעוניין ביחס לתקציב שלו. ניתן לרכוש כדור אחד ב-380 דולר או עשרה כדורים ב-2800 דולר. היו לנו לקוחות שקנו גופי תאורה ב-13 ו-15 אלף דולר. זה תלוי מה הלקוח רוצה, וכמה חומר משקיעים בו".

לו הייתם יודעים בוודאות שהעסק ישגשג בארץ, הייתם חוזרים?

"שאלה קשה. נכון להיום, בשלב הזה של החיים שלנו, התשובה היא שלילית. העסק שלנו מתפתח יפה מאד. לא מזמן, בינואר האחרון, עברנו למקום הנוכחי והשקענו עבודה רבה באולם התצוגה, הגלריה. זוהי גלריה המיועדת לתאורה וממוקמת בלב אזור העיצוב של טורונטו, Castlefield Ave. אבל, אנחנו גאים לאמר שהבת, דנה (21) נסעה לישראל על מנת לשרת בצבא ונשארה להתגורר שם. הבן, גיא (17) התקבל לייצג את קנדה במכביה בקבוצת הכדורסל לבני גילו, ורן (12) יחגוג בר מצווה בקיץ. אנחנו מאד מאושרים מההתאקלמות שלנו ומההישגים אליהם הגענו".

חמש שנים אחר, אומרים גיורא ואורלי שהם עומדים במקום טוב. "אנחנו מאד אוהבים את העיסוק שלנו ,Am Studio הפך להיות מוכר בקרב הלקוחות המקצועיים שלנו והתאקלמנו טוב גם מבחינה חברתית. יש לנו המון חברים ובעלי עסקים שמפרגנים ואנחנו תומכים אחד בעסק של השני".

מה הלאה?

גיורא: "עם החזון התחלנו בארץ, עכשיו אנחנו מיישמים אותו. אני מרוצה מאיך שהחיים שלי התגלגלו ומתגלגלים. היום החלום שלי זה לקדם את המותג Am Studio ומפה להתפתח בדרך האמנותית והייחודית שלי. אני מאמין שעם עבודה קשה והיצמדות לקונספט, בהחלט ניתן להגיע להישגים נאים".

אורלי: "החלום שלי הוא שהביזנס יגדל ויתפתח. אין לי שאיפות להגדיל את מציבת כח האדם בעוד 20 עובדים ולהפוך את העסק למפעל ענק. אני מאד אוהבת את הייחודיות והאינטימיות שלנו ואת הקשר האישי שלנו עם הלקוחות. התקווה שלי היא שהביזנס הזה יצליח לקיים אותנו ואת הילדים, ושאוכל לשלוח אותם לאוניברסיטה. חלומות פשוטים. אבל לפעמים הם גם מתגשמים".