גוסטו: "את שלמה ארצי גילו באלבום השישי"
המוזיקאי גוסטו מוציא אלבום שלישי ומספר בראיון ל-ynet על המשבצת שהוא מקווה לתפוס בתעשיית המוזיקה המקומית. למרות שהוא בכלל סמנכ"ל חברה מירושלים ולמרות שכל הזמן משווים אותו לעמיר בניון. "אני יודע שיקרה עם זה משהו בסוף"
המוזיקאי גוסטו, משחרר בימים אלה את אלבומו השלישי "בין השורות", זאת אחרי שכבר שיתף פעולה עם דיויד ברוזה בקאבר לשיר "האישה שאיתי", לקח חלק בפרויקט "שני צדדים למטבע" עם קאבר לשיר "לוליטה" של אתי אנקרי והופיע בפסטיבל ישראל בשנת 2011. ועדיין, בודדים הם אלה שבאמת שמעו עליו או מכירים את החומרים שלו.
אולי זה בגלל המוזיקה שהיא שילוב של מזרח עם נגיעות רוק והשפעות אנדלוסיות, שונה מאוד מרוב הדברים שנעשים בארץ. אולי זה בגלל שגוסטו הוא בכלל סמנכ"ל חברת מטבחים גדולה. ואולי זה בגלל שגוסטו הוא אנטיתזה של תרבות הפופ המצליחה בארץ: נשוי, אב לילדים, מירושלים שלא שייך לקליקה תל אביבית, לא מוכר טראומות ילדות לכתבות בעיתונים ולא יוצר שירים מסחריים שקל לחבק. ועדיין, בעקשנות יוצאת דופן, בתשוקה אמיתית למוזיקה ותמיכה מכל הסובבים לו, הוא ממשיך להקליט, להופיע, לא מתייאש והכל מתוך אמונה, שיום אחד, ההכרה וההצלחה תגענה.
"אני לא חושב שבודדים יודעים מי אני כי אני יחסית די מושמע ברדיו. אבל כמובן שהייתי שמח אם זה היה במימדים יותר גדולים", אומר גוסטו. "אבל זה גם טוב ובסדר, כי אני מספיק אינטליגנטי לדעת שאם זה היה רע לא הייתי מתחיל לעשות מוזיקה. אני יודע שאני עושה משהו טוב ואני מאמין שעוד יקרה עם זה משהו".
למה לדעתך זה עדיין לא קרה?
"אני קם מוקדם, לא הולך לשתות, עובד ומגדל משפחה. לכאורה זה לא מספיק סקסי או מעניין, אבל אלו החיים שלי ומתוך זה אני עושה מוזיקה שהתגובות עליה מצד מבקרים ומוזיקאים הן חבל על הזמן, וזה מניע אותי ונותן לי כח ליצור עוד ולאט לאט לקבל מקום ולתפוס משבצת בתעשייה. אם זה משהו טוב אבל שלא מצליח זה אומר שאני צריך להפסיק?"
גוסטו, נולד וגדל בירושלים לפני 41 שנה בשם אברהם פרץ. המבטא הירושלמי בולט במיוחד בקולו. "אני גדלתי במעברה בירושלים בבית מרוקאי חם, יש שיגידו עצבים, ושם קיבלתי את כל הכלים שילד מרוקאי צריך לדעת כדי להתפתח. רוב היום היינו בכלל בבית הכנסת, אחר כך שלחו אותי לישיבה שם למדתי פיוטים ומקאמים ובבית ההורים שמעו ג'ו עמר, חיים לוק ומוזיקה אנדלוסית וזה הבסיס המוזיקלי שלי. 'גוסטו' משמעו עונג. זה סלנג של המוזיקה האנדלוסית שאימצתי וזה תפס".
מתי התחלת לעסוק במוזיקה באופן מקצועי יותר?
"כבר בילדות עשיתי מוזיקה וכשגדלתי הופעתי בלהקת חתונות אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה לעשות מוזיקה אמנותית ולא טרנדית אז אני צריך לארגן מחדש את החיים שלי כדי שלא יהיו פשרות. התחתנתי, הבאתי ילדים והתחלתי לעבוד בשיווק ומכירות עד שהתקדמתי לתפקיד הנוכחי בו אני סמנכ"ל חברת מטבחים גדולה והחיים תפסו שגרה. השינוי הגיע לפני שבע שנים כשהשתתפתי בפרויקט מקומי בשם "חמרה" שהשתתפה בו גם יסמין לוי. הבן שלי ביקש ממני לבוא איתי לאולפן, ראה מה אני עושה שם ואמר לי 'אבא תעשה אלבום כי חיים רק פעם אחת'".
ואז מתקדמים משם?
"התחלתי לתת גז ותוך זמן קצר הוצאתי שלושה אלבומים והתגובות שאני מקבל מצד המבקרים מאוד מרגשות. אני מקבל עידוד שיש דברים טובים דומים, כמו עמיר בניון וקובי אפללו לדוגמא - וזה מראה לי שיש תהליך ושאני צריך סבלנות. היום אני מופיע עם שירי ג'ו עמר יחד עם ליאור אלמליח, כותב מוזיקה לתיאטרון המרוקאי, ובקרוב משיק מופע משלי, כך שאני בהחלט רואה התקדמות והכרה".
אולי זה בגלל שאין לך נישה מוגדרת: זו הכלאה בין מזרחי, אנדלוסי, ואפילו קצת רוק. אולי הקהל לא יודע איך לאכול אותך?
"אנשים אומרים שאני מזכיר להם את עמיר בניון. אני מניח שזה בגלל ששנינו
גדלנו על אותם דברים. אבל מי שמאזין באמת מבין שאלו שני דברים שונים. אני לא יכול לעשות מזרחית כמו מה שמצליח היום כי אני לא מסוגל לכתוב משהו שבבית השני יסתור את הבית הראשון.
המוזיקה המזרחית בשנות השמונים השתדלה להביא שירים טובים אבל ברגע שזה השתלט, התחילו לעשות שם שטויות ואני לא מתחבר לזה ולא שם. אני עושה את המוזיקה שלי. יש שיגידו מוזיקת עולם, יש שיגידו מזרחית, יש שיגידו ישראלית, אבל היא שלי. את שלמה ארצי גילו באלבום השישי ויש לעומתו כאלה שפרצו באלבום הראשון ונעלמו. אני הייתי שמח אם ההצלחה היתה כבר במימדים גדולים יותר אבל אני יודע שיקרה עם זה משהו בסוף".
