שתף קטע נבחר

בגלל בחילות קשות: 7 חודשי הריון בלי אוכל ושתייה

בחילות ההריון של הילה שבורון (36) היו כה חמורות, שמהחודש השני היא הקיאה מכל ביס או לגימה. כשהעובר הפסיק להתפתח, החדירו הרופאים ב"בילינסון" צנתר קבוע לווריד שלה, ודרכו היא הוזנה 7 חודשים - בלי להכניס שום דבר לפה. ביום שני היא ילדה

זה התחיל כמו אצל הנסיכה קייט מידלטון: הילה שבורון סבלה מהקאות בלתי פוסקות בתחילת ההריון השלישי שלה. היא קיוותה שהבחילות יחלפו, אולם המציאות זימנה לה התמודדות בלתי נתפסת: מאז החודש השני להריונה ועד הלידה, היא לא הייתה מסוגלת להכניס שום מאכל או משקה לפיה. כל מה שאכלה - הקיאה. כדי להציל את העובר, היא חוברה לצנתר מיוחד, שדרכו קיבלה במשך שבעה חודשים את המזון הדרוש לה ישירות לווריד. במשך כל החודשים האלה הילה לא אכלה ולא שתתה כלום.

 

כבר ביקרת בערוץ הריון ולידה שלנו?

 

עוד על בחילות בהריון:

מיץ לימון עוזר? כל הדרכים למניעת בחילות בהריון 

קייט מצפה: האם בחילות בהריון הן סימן לבנות?

6 תופעות לוואי בהריון - ודרכי הטיפול בהן

 

היפרמזיס גרווידרום היא תופעה מוכרת במהלך הריון, המתבטאת בבחילות קשות, הקאות, אובדן משקל והפרה במאזן המלחים בגוף. ברוב המקרים נפתרת הבעיה באמצעות מתן נוזלים, במקרים חמורים הוא מחייבת אשפוז קצר. אבל אצל הילה שבורון (36), עובדת סוציאלית מכפר־סבא, הפכה התופעה הלא נעימה למחלה מסכנת חיים.

 

הילה שבורון עם התינוק, אורי. העובר הפסיק להתפתח (צילום: שאול גולן) (צילום: שאול גולן)
הילה שבורון עם התינוק, אורי. העובר הפסיק להתפתח(צילום: שאול גולן)

 

שבורון, אמא לילד בן שמונה וחצי וילדה בת שש, סבלה מהקאות קשות גם בהריונות קודמים. באחד מהם אף איבדה את העובר בשלבי הריון מתקדמים, כי לא אכלה. כשהרתה שוב, לפני תשעה חודשים, חזרה התופעה על עצמה — בצורה חמורה במיוחד.

 

"מהשבוע השני או השלישי הקאתי בלי הפסקה. יש ימים שלא הצלחתי לעשות את הדרך מהשירותים חזרה למיטה, וכבר הייתי צריכה לרוץ שוב לכיוון האסלה. היו הקאות רבות כל שעה. הייתי מקיאה גם מלגימת מים, או מריח של אוכל. עד השבוע השביעי החזקתי מעמד בבית, ואז אישפזו אותי. בדרך התעלפתי כמה פעמים. לא יכולתי לעמוד על הרגליים מרוב חולשה", היא מספרת.

 

הילה אושפזה בבית־החולים כדי לקבל תזונה דרך הווריד. 24 שעות לאחר ששוחררה לביתה היא התמוטטה, ושבה לבית־החולים. "בהתחלה שיכנעו אותי לנסות לאכול בכמויות קטנות, אבל זה כאב כל כך, שבשלב מסוים פשוט הרמתי ידיים", מספרת הילה.

 

רופאי מחלקת נשים ויולדות בבית־החולים "בילינסון" נדהמו לנוכח התופעה החמורה. הגינקולוג הבכיר שטיפל בהילה, ד"ר יואב פלד, מספר: "אנחנו רואים הרבה נשים הרות שמקיאות, אבל ברוב המקרים, אחרי טיפול קצר הן מתאוששות. במצבה של הילה לא חל שום שיפור. הבנו שהיא זקוקה לטיפול יותר דרסטי משום שההקאות עלולות לגרום לירידה ברמת האשלגן, שיכולה להוביל להפרעות בקצב הלב ולמוות".

 

אחרי שאושפזה בפעם החמישית, החליטו הרופאים שככה אי אפשר להמשיך. בהתייעצות עם פרופ' פייר זינגר, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ומנהל המכון לחקר התזונה ב"בילינסון", הוחלט לחבר אותה להזנה דרך קבע.

 

"היות שהעובר ניזון מהאם, אם היא לא אוכלת גם העובר נשאר רעב, דבר שעלול לפגוע בגדילה שלו", מסביר פרופ' זינגר. "אנחנו לא אוהבים לתת מזון מלאכותי לנשים הרות, כי יש מעט מאוד ניסיון בתחום הזה בעולם, אבל במקרה הזה פשוט לא הייתה ברירה. ברגע שאיבחנו שיש ירידה בגדילה אצל העובר נאלצנו לעבור לתזונה מלאכותית מלאה, שסיפקה להילה את כל אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים שלהם נזקקה".

 

בניתוח הוחדר צנתר קבוע לווריד המרכזי של הילה. דרך הצנתר הזה היא הייתה מתחברת, פעם ביום לפני השינה, לשקית מזון של שני ליטר וחצי, שהכילה 1,700 קלוריות, אשר הזינה את גופה ואת העובר שלה במהלך שעות הלילה. בבוקר הייתה מתנתקת מהצינור ושבה לצום עד הלילה. בנוסף, היא קיבלה כדור שמקבלים לרוב חולי סרטן במהלך טיפולים כימותרפיים, כדי להתגבר על הבחילות.

 

"לא הרגשתי שום צורך לאכול", היא מספרת. "ברגע שנמצא הפתרון לבעיה שלי, חשתי הקלה עצומה. פשוט הפסקתי להיאבק בזה. למרות שלא אכלתי ולא שתיתי כלום, סבלתי מבחילות קשות ומהקאות. ימים שלמים לא יכולתי לזוז. הבת שלי שאלה אותי אם אי פעם אחזור להיות כמו שהייתי לפני ההריון".

 

לקראת סוף ההריון, קראה הילה את סיפורה של הנסיכה האנגלית קייט מידלטון, שאושפזה בשל תופעה דומה. "שמעתי שאושפזה, וכמה ימים אחר כך ראיתי אותה בחוץ, כולה מאופרת ויפה", צוחקת הילה. "חשבתי לעצמי: 'אני יכולה ללמד אותה משהו על הקאות'".

 

ביום שני האחרון הסתיים, סוף־סוף, ההריון הקשה הזה. הילה ילדה את אורי, במשקל 2.640 קילו, בלידה טבעית. אחרי הלידה טעמה את הארוחה הראשונה שלה. "קצת התאכזבתי", היא אומרת. "הכנתי את כולם שיביאו לי אוכל לבית־החולים, אבל עברו 24 שעות עד שהתחשק לי לאכול. אחרי כמה ביסים הרגשתי שזה כבד עליי. אבל הקפה הראשון היה תענוג שלא יתואר. גם להתקלח בלי ניילון על היד, שמגן על הצנתר, היה פשוט נהדר".

 

בסוף השבוע שוחררה הילה מבית־החולים. "אני מפנטזת על סושי", היא אומרת. "בעלי ואני הכנו רשימה של מסעדות שנבקר בהן בשבועות הקרובים. כולם יתגייסו בשמחה לשמור על אורי למען המטרה הזו".

 

לנשים במצבה, קוראת הילה לא להתבייש ולקבל טיפול מתאים. "חשוב לי שיידעו שיש טיפול. לא צריך להתעלף על רצפת האמבטיה כדי שמישהו יבין כמה קשה להן".




 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שאול גולן
הילה שבורון. הסחילות הפכו לסכנת חיים
צילום: שאול גולן
מומלצים