שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: Jupiter
    בעלי חיים מדברים ואנחנו לא מבינים
    כיצד הדבורים מדברות זו עם זו? האם לוויתנים מסוגלים לחקות דיבור של בני אדם? איך זוכרים כלבי הבורדר קולי מאות מילים? האם קיימים תוכים גאונים והאם אי פעם נוכל לשוחח עם קופים וגורילות? הזואולוג נדב לוי על המאמץ של עולם המדע להבין באמת את יכולות התקשורת והשימוש בשפות אצל בעלי החיים

    באוקטובר 2012 התפרסם בעולם לווייתן בלוגה (לבן) ששמו נוק, שחי כ-30 שנה בשביה, ומת בשנת 2007, בסן דייגו.

     

    המדענים האמריקנים מ"הקרן הלאומית לחקר יונקים ימיים" בסן דייגו טוענים, שנוק הצליח להשמיע קולות אנושיים, ואולי אפילו ניסה ליצור קשר עם בני האדם ואף להתיידד עמם או לחקותם.

     

    זוהי הפעם הראשונה שנמצא כי לווייתנים מסוגלים לחקות קולות של בני אדם, והדבר מלמד עד כמה אנחנו רחוקים מלהבין באמת את יכולות התקשורת והשימוש בשפות אצל בעלי חיים. כבר ב-1984 זיהו החוקרים קולות חריגים שהגיעו ממתחם היונקים הימיים בסן דייגו, שם חיים לווייתני הבלוגה, ואלה נשמעו כקולות מרוחקים של בני אדם.

     

     

    מי שחשף את הדבר היה צולל ששהה עם חבריו במים, שיצא ושאל: "מי אמר לי לצאת?". התברר שנוק היה זה שהשמיע קול זהה למילה "לצאת". נוק שהה במשך שנים רבות בקרבת בני אדם. הוא שמע אותם כל הזמן, וייתכן שהצליח לסגל לעצמו את הדיבור האנושי. "נוק שינה את הקצב, הצליל, התדר והקול, והתאימם לצליל האנושי, בשונה מקולם הטיפוסי של בני מינו", אמר החוקר סם ריגווי.

     


    (צילום: Daverig | Stock Free Images & Dreamstime Stock Photos)

     

    חוקרים ימיים מתכוונים לחקור קבוצות של לווייתנים אחרים כדי לבדוק אם התכונה הזאת התפשטה לשאר בני המין, ואולי גם למינים אחרים. המחקר החדש התפרסם במגזין המדעי החשוב "Current Biology".

     

    בני האדם אוהבים להתגאות באינטליגנציה של חיות המחמד שלהם, ולא רק בילדיהם הקטנים. בעלי כלבים יודעים, שכאשר הם מדברים ביניהם ואומרים דברים שיש להם השפעה על הכלב שלהם, הכלב מגיב כאילו היה צד בשיחה.

     

    לדוגמה: כלבים ששומעים שבעליהם מתווכחים מי מהם ירחץ אותם, לא פעם נעלמים במקומות מסתור, וכך גם כאשר מדברים על ריסוס מפני פרעושים או הליכה לווטרינר, הם ממתינים ליד המכונית כאשר הבעלים מדברים ביניהם על נסיעה, הם רצים לפינת האוכל כאשר מדברים על אוכל, ונעלמים כאשר הם שומעים שמדברים על משהו שאסור היה להם לעשות.

     

    בעלי חיות מחמד נמצאים לא אחת בתחושה שחיות המחמד שלהם אף מגיבות למחשבות, ונוהגות בהתאם עוד לפני שהדברים נאמרו. הן מגיבות למצבי רוח, באות לנחם כאשר בעליהן בדיכאון או סובלים מכאב, נוהגות בתוקפנות כאשר בעליהן במצב "קרבי", ויודעות לזהות את ריחות הגוף המופרשים מבעליהן כתוצאה ממצבים שונים כמו פחד, תוקפנות, שמחה ואפילו תשוקה.

     

    אגב, ביחידות הכלבנים השונות למדו על התכונות האלה הגורמות לשיבושים בתפקודי הכלב בזמני חירום, ומלמדים את הכלבים להתגבר על הריחות והתחושות ולהגיב כפי שלמדו. בעלי החיים לומדים בקלות להבין את מה שאנחנו אומרים. ואנחנו, בני האדם, לאחר שנים של מחקר, לא מצליחים להבין את שפתם. האם אנחנו מדריכים טובים ולכן היתרון? או אולי הם פשוט עולים עלינו ביכולת ללמוד שפות?

     

    בעקבות המחקרים הרבים העוסקים בנושא התקשרות עם ובין בעלי החיים התפתח התחום העוסק בפסיכולוגיה של בעלי החיים. בתחום זה עלו סוגיות שונות, לדוגמה:

    • כיצד החיות מדברות ביניהן? כיצד, למשל, מספרים חתולי הרחוב לחבריהם על כך שבמקום מסוים, בשעה מסוימת, נפתחת תחנת האכלה לחתולים, והללו נאספים ומגיעים מכל עבר לנקודה בשעה היעודה?
    • האם בני אדם יכולים ללמוד את "שפת" החיות, להבינה ואף לשוחח עמן?
    • האם אפשר ללמד בעלי חיים להבין שפת בני אדם ולהשתמש בה?

     

    בעלי החיים ניחנו בכישורים מנטליים וקוגניטיביים. שפה היא מערכת המתרגמת מחשבות לסימנים, ולהפך. היכולת ללמוד ולהבין סימנים חדשים היא מהנושאים המעניינים ביותר בחקר הקוגניציה והאינטליגנציה של בעלי החיים שמתבטאים בשפה ויכולים להבינה.

     


     

    הדברה הסיירת יוצאת לסיור הבוקר, בוחרת את היעד לאותו היום עבור דבורי הכוורת, חוזרת, ומעבירה באמצעות ריקוד הדבורה לשאר חברותיה את הכיוון אל השדה, המרחק אליו, סוג הפרחים וצבעם. חוקרים ניסו לפענח את הדרך שבה היא מעבירה את המידע, וגם כיצד הן רואות, מבינות את השפה, ואיך הן יודעות לחשב, למשל, את תנועת השמש וכיוון החזרה אל הכוורת בהתאם (שהרי הריקוד נעשה בתוך הכוורת). (צילום: Irochka | Stock Free Images & Dreamstime Stock Photos)

     

    לא כל מבע תקשורתי ראוי להיחשב ללשון. משמעות המושג תקשורת היא העברת מידע המשפיע על התנהגות האחר. בריקוד הדבורה הסיירת, שפוענח על ידי קרל פון פריש, זוכה פרס נובל לשנת 1973, מעבירה הסיירת לדבורים אחרות מסר מפורש על הכיוון, המרחק והאיכות של צוף הנמצא בריחוק מהן.

     

    אלא ששפת הדבורים אינה מעידה על חשיבה, ולאמתו של דבר איננה בגדר שפה נלמדת, מפני שיש בה חזרה על תנועות ריקוד קבועות, הטבועות מלידה בהתנהגות הטבעית של הדבורים. התחכום המרשים של שפת הדבורים הוא "תכנה מובנית" הצרובה ב"תכנת ההפעלה" של הדבורה, המכילה את תפקידיה של הדבורה בכל שלב של החיים.

     

    כל עוד אנחנו לא מבינים כיצד הדבורה הסיירת בונה את הוראות הניווט שלה ומה משמעותן לדבורים - שהרי היא מכוונת אותן בכל בוקר למקום אחר שאליו היא הגיעה ואותו כיעד האיסוף היומי של הכוורת - כיצד מחשבות הדבורים את הכיוון ביחס לתנועת השמש? כיצד היא מעבירה להם את צבע הפרחים? - לא נותר לנו אלא להניח שהיא אינה מתרגמת מחשבה ונתונים אחרים לכדי ריקוד, *שכן אם כן כיצד מבינות הדבורים האחרות את כוונותיה?

     

     


     

    כלבי בורדר קולי – מקבלים הנחיות

    כלבי בורדר קולי פעלתנים, כמו ריקו , בטסי, פידו וצ'ייסר, התפרסמו בעקבות מחקרים אשר הבהירו כי הם זוכרים מאות מילים המציינות אובייקטים שונים. ריקו, הכוכב הראשון בתחום, התפרסם לאחר שלמד את שמותיהם של כ-200 צעצועים וחפצים. המחקר על ריקו פורסם לראשונה ביוני 2004, בכנס של החברה האמריקנית המדעית לזואולוגיה (AAAS), ובשבועון המדע היוקרתי סיינס ( Science).

     

     

    המדענים ג'וליאן קמינסקי, ג'וזף קול וג'וליה פישר, מהמכון לחקר האבולוציה האנתרופולוגית במכון מקס פלנק בלייפציג, דיווחו שריקו מסוגל להבין את שפת האדם. הם אף הדגישו שביכולתו להבין את שפת בעליו וליצור צירופי מילים חדשות.

     

    עד למחקר זה נבדקו יכולות לשוניות בדולפינים, בשימפנזים ובקופי אדם אחרים, באריות ים או בתוכים, משום שנחשבו לבעלי חיים שניחנו באוצר מילים רב יותר משחשבו שאפשר ללמד כלבים. המדענים השוו את כישוריו של ריקו לתהליכי רכישת שפה בפעוטות בני אנוש, וכינו זאת מיפוי מהיר (Fast Mapping), התואם לכישורי פעוטות בני אנוש שגילם שלוש שנים. עד אז לא ניסו מיפוי מהיר בבעלי חיים, למעט בתוכיי אפרור ג'אקו.

     

    מאז ריקו התפרסמו גם כלבים אחרים, ביניהם הבורדר קולי פידו מגרמניה, שגילו תשע שנים וחצי. במחקר שבו השתתף עלה שכאשר קוראים לכלב המחמד בשמו, הוא עשוי לזהות ולזכור את פניהם של אלה שקראו בשמו. כלבת הבורדר קולי בטסי, בת שש שנים, נחקרה בסיוע הפסיכולוגית הקוגניטיבית קמינסקי, והתוצאות התפרסמו במרס 2008.

     

    היא זיהתה כ-340 מילים, כפעוט בגיל שנתיים, ובגיל עשרה שבועות התיישבה לראשונה למשמע פקודה, ואף זיהתה שמות של חפצים מהר יותר מקוף אדם. היא למדה לזהות בוודאות את פניהם של 15 בני אדם לפחות, יותר מכפי שנמצא במחקר אחר שבו כבשים זיהו עשרה אנשים לפחות, אף שלמדו לזהות את פניהם של כ-50 כבשים אחרים. 

     

    הכוכבת האחרונה בתחום היא כלבת הבורדר קולי צ'ייסר, הנחשבת "לכלבה החכמה ביותר בעולם" לאחר שהדיחה את קודמיה מהתואר. היא למדה להכיר 1,022 פריטים. צ'ייסר מבחינה בפריטים שונים לפי התאמתם וצורתם, בדומה לפעוטות בני אנוש שגילם שלוש שנים. 

     

     

     

    הפסיכולוגים אליסטון ריד וג'ון פיליי מקולג' וופורד (Wofford) שבדרום קרוליינה חשפו אותה לתכנית אימונים נמרצת, ובחנו אותה ב-838 מבחנים במשך למעלה משלוש שנים. ב-90 אחוז מהם עשתה צ'ייסר את אשר התבקשה לעשות. בשיטה זו החוקר נוקב בשם של צעצוע או של חפץ ומבקש מהכלב להביאו מהחדר הסמוך.

     

    כך נמצא שצ'ייסר מסוגלת להבדיל בין 116 כדורים השונים בצבעיהם ובגודלם, ובזאת היא שברה את כל השיאים הקודמים מ-2004 ומ-2008. שיטת האימון מבוססת על חישת החפץ באפה או בכפותיה, ובחירתו. צ'ייסר ידעה להבחין בשם התואר של האובייקט (דובון ירוק), ובעובדה שהוא צעצוע שמותר לה לשחק בו, ולחבר זאת להוראה המשתנה בכל פעם – מה לעשות אתו (להביא, לעזוב, להחביא). צ'ייסר גם ידעה לחבר לאובייקטים כינויים שונים, כמו דובון, טדי בר, צעצוע, ושבכל אותם כינויים מתכוונים לאותו אובייקט.

     

    אדם מיקלוסי, מייסד מיזם FDP (פרויקט הכלב המשפחתי - Family Dog Project) באוניברסיטת Eötvös Loránd שבבודפשט, הגיב על המחקר ואמר כי צ'ייסר מחוננת בכישורי הבנה, אך התקשורת החייתית שלה לוקה בחסר, וכי יכולותיה אינן משתוות לתפיסת הלמידה ולהשמעת המילים שלמדה בהשוואה לתוכים מהמין אפרור ג'אקו, המסוגלים ליצור משפטים באנגלית מתוך מאגר של כ-100 מילים (או יותר) שרכשו.

     

    להקה של בורדרי קולי נוהגת עדר של בקר

     

     

    בורדר קולי רוקד עם בחורה בתוכנית "בריטניה מחפשת כישרונות"

     

     

    תחרות ריקוד של כלבים ובני אדם

     

     

    גור של בורדר קולי מקשיב להנחיות ומבצע אותן 

     

     


     

    המנחה מסבירה לכלב את תכניותיה, והכלב מבצע את חלקו גם אם היא משנה את סדר הדברים. הוא מכבה את האור, פותח את הדלת, מאפשר לה לצאת, טורק את הדלת באמצעות חבל ולא שוכח את המפתחות. בעלי כלבים יודעים שהכלבים שלהם מקשיבים לשיחות ומבינים דברים שיש להם נגיעה אליהם. (צילומים: אודי רן)

     


     

     


     


     


     


     

    תוכים גאונים

    תוכים מדברים מסוג אפרור ג'אקו, וכן עורבים, יכולים לחקות מילים ואף משפטים. החוקרים דונלד גריפין, ג'פרי מאסון וסוזן מקארתי, ואיירין פפרברג, הציגו בשנות ה-70 של המאה ה-20 את סיפורו של התוכי אלכס, שלמד לדבר וידע להשתמש בדיבור לתכליות שונות.

     

    פרופ' איירין פפרברג, מאוניברסיטת אריזונה, שהיא גם חברה באקדמיה האוסטרלית למדעים וחברה באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, אשר התארחה בארץ לאחרונה, גידלה את אלכס וכתבה עליו שני ספרים. אחד מהם, שנכתב לאחר מותו.

     

    "Alex and I" תורגם לעברית בשנת 2010 בשם "אלכס ואני", ויצא בהוצאת מטר. פפרברג סיכמה את מחקריה בספר עב הכרס "Alex Studies", שיצא לאור ב-1999 בהוצאת אוניברסיטת הארוורד ( Cognitive and Communicative Abilities of Grey Parrots - Irene Maxine Pepperberg).  

     

    ריאיון עם איירין ב- CNN לאחר מותו של אלכס

     

     

    ב-1994 אלכס ידע למעלה מ-100 מילים לסימון אובייקטים על פי צבעים, צורות ותבניות שונות. הוא המשיך לצבור מילים, למד לספור עד שמונה, הבין משפטים, ידע לענות על שאלות, הבדיל בין צבעים וחומרים וידע לכנותם בשמם הנכון. הוא ידע לבקש מים, אמר "מצטער", "אוהב אותך" ועוד. הוא זיהה והבין מושגים מופשטים כזהה ושונה, וגם את המספר אפס.

     

    בגלל עיסוקיה האקדמיים נאלצה פרופ' פפרברג להיפרד מהתוכי החביב שלה לעתים קרובות. בכל פעם ששבה אליו, גילתה שהוא מרט את רוב נוצותיו – תופעה מוכרת אצל תוכים הלוקים בחרדת נטישה. פפרברג נוכחה לדעת שכאשר היא נסעה אל מחוץ לעיר והראתה לאלכס בעזרת אצבעותיה כמה ימים תיעדר, אלכס כנראה הבין כמה ימים יהיה עליו להמתין לה, ומכאן שהוא מבין את משמעות הזמן.

     

    פעם אחת, כשבמקום לחזור אחרי שלושה ימים, כהבטחתה, חזרה רק אחרי ארבעה ימים, גילתה פפרברג שאלכס החל למרוט את נוצותיו בעצבנות אחרי היום השלישי. על סמך מחקרים באלכס ובשימפנזה ששמו שבא, נראה שחולייתנים, פרט לאדם, יכולים להבין את ממד הזמן. 

     

    איירין עובדת עם אלכס

     

     

    פעם אחרת לקחה פפרברג את אלכס החולה לווטרינר. כאשר עמדה להשאירו שם לטיפול, ביקש ממנה התוכי להישאר אתו ולא לעזבו, ואף אמר לה שהוא אוהב אותה. ערב מותו מהתקף לב נפרד ממנה במילים: "אני אוהב אותך, ניפגש מחר".

     

    פפרברג עצמה מגלה זהירות רבה במסקנותיה בנוגע ליכולתו הלשונית המרשימה של אלכס. היא אף הרחיבה את תחומי מחקרה והביאה אל אלכס שניים-שלושה תוכים נוספים, והוא היה לחונך שלהם. הוא גילה כישורי למידה, חכמה ופיקחות יוצאים מגדר הרגיל, וגם ידע להפגין רגשות כמו צער, תסכול, שמחה או עצבות. היא סיפרה כי הגיע לשיאו באמרו א...ג..וז (N…u…t…s), כאשר הפגין כלפיה חוסר סבלנות ואי רצון להשתתף בתרגול הכנה להופעה בפני תורמים.

     

    אלכס היה ידוע כרודן ומניפולטור, וייתכן שנהנה לשחק עם חוקריו במשחקי מניפולציות של ילדים, ובנוסף הוא גם למד לשקר. עוד סיפרה, כי כאשר הביאה לו תירס והתירס נפל על הרצפה, הוא הורה לה להרים אותו (והיא סירבה כמובן). אם הובא לו תירס קר מהמקרר, הוא ידע לזהות זאת. לדבריה, הוא היה מסוגל לדבר כמונו בהנעת הלשון בלועו קדימה ואחורה ולמעלה ולמטה. אלכס מת ב- 6 בספטמבר 2007, בן 31.

     

    הסיפור של אלכס ואיירין

     

     

    איירין פוגשת תוכי צעיר חדש ששמו איינשטיין

     

     

     

     

    התוכי נקיסי, אף הוא מהמין אפרור ג'אקו

     

     

    אינו מוכר כמו אלכס, אך גם הוא התפרסם בזכות כישוריו. מאז נולד גידלה אותו הציירת איימי מורגנה בניו-יורק. נקיסי לא רק מרכיב משפטים שלמים, הוא אף למד לומר למעלה מ-950 מילים באנגלית, הצטיין בהומור והבחין בין צורות, צבעים ומספרים, כמו אלכס.

     

    נקיסי בורר את משפטיו ומשתמש כרצונו בצירופי מילים, והוא אף מסוגל להתעמת עם רעיונות חדשים ולהמציא ללא הרף משפטים וצירופי מילים חדשים. בכישוריו אלה הוא הזכיר יכולות של תינוקות, של פעוטות ושל ילדים בני אנוש.

     

    בדומה לפרופ' פפרברג ואלכס, איימי בילתה עמו כמה שעות בכל יום, דיברה אליו בסבלנות ועודדה אותו לתאר בעצמו מה הסבירה לו. בכך סייעה לו לבנות יכולת יצירתית ולהשתמש בצירופי מילים ובמשפטים שלמים בשפה האנגלית בהתאם לרצונו. הוא בחר מתי וכיצד לדבר, ואיש לא כפה עליו לשוחח. על פי המחקר, די בידיעה של כ-100 מילים באנגלית כדי לשוחח.

     


     

    לתקשר עם דולפינים

    דולפינים ודולפיננים נחשבו עוד בימי קדם לבעלי חיים נבונים וידידותיים לאדם. בניסויים הצליחו חוקרים ללמדם בין 100 ל-200 סימנים, הוראות קוליות ואף כללים מורכבים יותר. ניסיונות כאלה נערכו גם בכלבי ים ובלווייתנים, שחקר לשונם ו"שירתם" עדיין בראשיתו. רוב הניסיונות בדולפינים נעשו בשפה האנגלית, שהתחביר שלה מורכב פחות מזה של שפות אחרות.

     

    בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20 החל הפסיכולוג לואיס הרמן לחקור את יכולותיו הקוגניטיביות של הדולפינן (sp. Tursiops), סוג של דולפין שבו שני מינים. הדולפינן המצוי הוא המוכר ביותר בין הדולפינים שהם חברותיים. הדולפינים ניחנו במוח מפותח והם יכולים להפיק קולות, ומחוננים בתקשורת הד (Echolocation). הרמן התמקד תחילה בשלושה דולפיננים צעירים: אקייקאמאני, פניקס והייאפו, במעבדת היונקים הימיים באגן קיוואלו שבהוואי.

     


    לדולפינים שפה משלהם, אבל הם מבינים את המאמנים שלהם גם בשפה הכוללת סימנים המרכיבים משפטים. הם מבינים שפת דיבור , ויפה מכך - משתפים פעולה בריקוד גם בלי שמורים להם מראש. הירקוד כולל סיבובים משותפים ושחייה על הגב, והדולפינים אף תורמים משלהם כשבחלק מהמופעים הם משנים את הדברים, ויוצרים תרגילים חדשים - לאחר שסיכמו ביניהם את הפעלולים. לדברי המאמנת היא עצמה משנה את תנועות הריקוד במהלכו, והדולפין, כבן זוג מושלם, משמש עזר כנגדה (צילומים: אודי רן)

     

    הדולפיננים היו סקרנים ומוכנים למשחק. כדי לתקשר עמם השתמשו החוקרים בשפת סימני ידיים (וזרועות). תנועת אגרוף קמוץ פירושה חישוק; שתי זרועות שנמתחות מעל הראש משמען כדור; זרוע אחת פירושה תפוס. בתגובה לרצף שלוש המילים: כדור, חישוק, תפוס, למדה אקייקאמאני לדחוף את הכדור לעבר החישוק.

     

    שינוי סדר הפקודות לחישוק, כדור, תפוס - הבהיר לה שעליה לשאת את החישוק לעבר הכדור. במשך הזמן הורחב מילון הסימנים וכלל עוד חפצים ופקודות שהדולפינה למדה להבין בתוך זמן קצר מאוד, ואף נראתה מסוקרנת לראות כיצד ייבנו המשפטים החדשים שכללו בקשות מורכבות, כמו: ימין, סל, שמאל, פריזבי, הכנס. היא ביצעה בדייקנות החלפה בין שמאל וימין, בפקודות שניתנו לה, והוכיחה הבנה מעמיקה.

     

    גם הדולפיננית אלייל הבינה סדרת פקודות - לשחות ליד המאמנת שלה, לעבור לגב במקביל, להתחבק, לזרוק את המאמנת באוויר, ולבצע סדרה של פקודות שהועברו במבטים, בקליקים, במחוות. וכשהתרגילים עברו בהצלחה, היא זינקה לאוויר כשהיא "חורקת" ומקישה בהנאה, תוך שהיא מבצעת סדרה של תרגילים חדשים ביזמתה, שנכללו בהמשך בתצוגה. לפי שעה המדענים אינם מבינים כיצד דולפינים מסנכרנים את פעילויותיהם, ובאילו סימנים הם משתמשים כדי לשתף פעולה.

     


     


     

     

    יונקים ימיים כדולפינים ולווייתנים מתקשרים ביניהם באמצעות "פעימות" בתדרים על-קוליים. לדברי הרמן, "במחקרים חיקו הדולפינים קולות ששידרו החוקרים לתוך המכל שבו שהו, יכולת המעידה על צרכיהם לתקשר". גם אם דולפינים אינם מצוידים ביכולת לשונית או ב"שפת דולפינים", הם בעלי יכולת להבין פקודות חדשות שהאדם העביר להם כשפה מודרכת.

     

    הם ניחנו ביכולת לקבל פקודות גם ממישהו המופיע לפניהם על צג טלוויזיה; הם מזהים אותו, את שפת המחוות שלו ואת פקודותיו. דולפינים מחקים גם התנהגויות מוטוריות של מדריך, ואם הוא מסתובב ומרים את רגלו, הדולפין מתהפך על גבו ומרים לאוויר את סנפיר זנבו.

     

    חוקרי דולפינים טוענים שדולפינים מסוגלים להבחין בהבדלים אלה ומבינים תוכן של סימנים וארגונם התחבירי, והם הראו זאת בניסוייהם. הם גילו שדולפינים מבינים את ההבדל בין ימין ושמאל, ומשיבים ב"לא" על משפט המבקש מהם לבצע פעולה בלתי אפשרית. דולפינים שרכשו יסודות בסיסיים של שפה אינם מגיבים אם פונים אליהם בכוונה במשפט שגוי מבחינה תחבירית.

     

    דולפינים אף הצליחו לבצע משימות שאפילו שימפנזים לא הצליחו לבצע – למשל, פעולות שהציעו להם בשפת תנועות מעל מרקע קטן של טלוויזיה. דולפינים גם מבינים מה פירוש להורות באצבע, והם יסתכלו בכיוון שהאצבע מורה אליו; לעומתם, שימפנזים רק יביטו באצבע. בדולפינים זוהה אוצר קולות כה מגוון, עד כי מניחים שהם ניחנו ביכולת לשונית מלכתחילה או שיש להם מוח בעל כושר קונספטואלי, המאפשר להם ללמוד את שפת בני האדם. לדעת המדענים, אפשר יהיה בעתיד להגיע לשיחה עם דולפינים לפחות באותה רמה כמו בין מבוגר לילד קטן.  

     


     


     


     


     

    האם הפילים יכולים להשמיע קולות אדם?

    מדענים תיארו את התקשורת התת-קולית של פילים כלשון וכשירה, ובייחוד כשירת חיזור. התקשורת הלשונית של פילים אסייניים כוללת שאגות, נחירות, נאקות, יללות, חרחורים, צריחות ותרועות.

     

    חוקרים הבחינו במסרים בין פילות לבין פילים, ששוטטו בנפרד והשמיעו בבירור שירי חיזור. אחדים מהשירים הללו נמשכו כמחצית השעה, והצטרפו לשירה פילים זכרים ששוטטו במרחקים של קילומטרים מהנקבות.

     


    יכולת הדיבור הקולי אצל פילים ובעלי חיים מוגבלת גם עקב מבנה הפה והלשון שלהם. הם מתקשרים ביניהם גם במחוות, שאינן שונות משלנו, כולל הבעות פנים, קולות קשים ורכים, חיכוכים הדדיים, חיבה וליטופים (צילום: משה אגמי)

     

    שירת החיזור המוסיקלית של הפילים טרם פוענחה, בניגוד למסרים שמחליפים פילים זכרים עם "יחידת קשר" של פילות ופילונים (למשל, "מה שלומכן?", שואלים הפילים. "אנחנו בסדר" עונות הפילות). כ-30 טיפוסי שיחות פיליות שפוענחו נועדו לקומוניקציה בין פילים לטווחים קצרים וארוכים כאחד, בייחוד בעת חיפוש בת זוג להזדווגות. מחקרים דומים נעשו גם בקשר לקולות היפופוטם הנהר המצוי (בהמות).

     

    לאחרונה דיווחה סוכנות אי-פי שחוקרים בקוריאה הדרומית טוענים כי גילו פיל שמנסה לחקות קולות של בני אדם, ואולי לומר משהו. הפיל העונה לשם קושיק משמיע קולות שאינם אופייניים לפילים, ונשמעים כקול אדם. הקולות נשמעים זהים לאדם המערבי, אבל הקוריאנים טוענים שהוא מבטא חמישה עיצורים שונים בעלי משמעויות שונות.

     

     

    לדברי החוקרים, קושיק הופרד משאר הפילים כבר בגיל חמש, ומאחר שהוא היה בודד הוא רצה לתקשר עם העובדים בגן החיות. "יש לו כישרון מיוחד ונדיר" הסבירו החוקרים. העובדים בגן חיות בעיר יונגין שבקוריאה הדרומית טוענים כי הפיל קושיק בן ה-22 יודע כעת לבטא חמש מילים בקוריאנית: "שלום", "לשבת", "לא", "לשכב" ו"טוב", וייתכן שעוד ירחיב את אוצר המילים שלו.

     

    מדענים שהגיעו לבחון את התופעה אישרו שהפיל אכן מצליח לבטא מילים. הם הסבירו שמאחר שלקושיק אין שפתיים, הוא מכניס את החדק לפיו ונעזר בו בדרך כלשהי כדי להשמיע את הקולות. אחד החוקרים ציין שאין הוכחה חותכת לכך שהוא מבין את משמעות הקולות שהוא יוצר, אך ניתן לראות בוודאות שהוא מגיב למילים שנאמרות לו.

     

     


     

    מדברים עם קופים

    השימפנזה ואשו והגורילה קוקו הם מחלוצי ה"דוברים" בשפת Ameslan – שפת הסימנים האמריקנית של החירשים. ואשו גדלה כתינוקת בביתם של הפסיכולוגים אלן וביאטריס גארדנר. הם שוחחו ביניהם בנוכחותה רק בשפת הסימנים.

     

    במשך ארבע שנים היא רכשה אוצר מילים של כמה מאות סימנים ויצרה צירופי מילים ומשפטים. היא אמרה למשל "ציפור מים" כשהתכוונה לברבור באגם, "תינוק במשקה שלי" כשהתכוונה לבובה בספל שלה, ו"תפוח מים" כשתיארה אבטיח. ואשו וארבעה שימפנזים נוספים, שלמדו את שפת הסימנים, הובאו לאי שבו נערכו עליהם תצפיות מבלי להתערב בחייהם.

     

    ואשו לימדה שימפנזים אחרים את שפת הסימנים, והם השתמשו בשפה כדי לתקשר ביניהם. השימפנזה הצעיר לוליס למד את שפת הסימנים רק משימפנזים אחרים; המטפלים הקפידו לא להשתמש בה בנוכחותו. השימפנזים גם קיללו, אף שלא לימדו אותם, ומילת הקללה המועדפת עליהם הייתה "מלוכלך".

     

    הם המציאו שמות לדברים שאת שמם לא ידעו. שימפנזה ששנאה צנון כינתה אותו "אוכל בכי מכאיב", ופרי הדר - "פירות ריח". ואשו עצמה, שהצטיינה בהערכה עצמית רבה, כינתה שימפנזים אחרים בשם "פשפשים שחורים". החוקרים ייחסו חשיבות רבה לצירופי המילים, כי הם לא היו חיקוי או אילוף אלא המצאה של הקופים עצמם.

     

     

    הגורילה קוקו, ילידת 1971, ניהלה שיחה באינטרנט. את השאלות שהופנו לקוקו תרגמה המאלפת שלה לשפת הסימנים, וקוקו השיבה ל-400 גולשים. בראשית שנות ה-2000 הבינה קוקו כ-2,000 מילים באנגלית, והשתמשה בכ-1,000 סימנים. היא הפליאה לצייר, היטיבה להשיב על שאלות של זהה ושונה, הביעה את צערה על כך שנשכה את המורה שלה שלושה ימים קודם לכן, ואמרה שהייתה נרגשת אבל אינה זוכרת מדוע.

     

    בהזדמנות אחרת, כשנשאלה על רגשותיה, ענתה: "כן, הייתי עצובה ובכיתי הבוקר". קוקו אימצה חתולה כחיית מחמד, ומותה הסב לה צער רב. כשנשאלה על כך, הביעה את צערה על אבדנה, וכאשר הראו לה תצלום של החתולה שבה והביעה צער. נראה שהיא שוחחה על דברים מן העבר, וקידמה בכך את חקר התודעה. גורילה ממין זכר, שלא ידע את שפת Ameslan, הביע צער על ששבר את פרק ידה של המטפלת שלו. הקופים המדברים האלה ידעו לדבר במידת מה על העתיד, ואף להביע את רצונם ללכת למקומות מסוימים או לקבל דברים.  

     

     

    אחד הגאונים התורנים האחרונים הוא השימפנזה הגמדי קאנזי, שלמד לשוחח בלי שלימדו אותו. קאנזי הוא בנה של שימפנזית מבוגרת ששמה מאטאטה. כאשר ניסתה ד"ר סו סוואג'-רומבאו ללמד את האם את שפת הסימנים, הצליחה האם ללמוד שבעה סימנים בלבד.

     

    ב"שיעורים" ישב בנה קאנזי בן השנתיים וחצי, והוא למד את שפת הסימנים בלי שלימדו אותו באופן ישיר. קאנזי הבין כמה מאות מילים באנגלית מדוברת, והוא אף שוחח על מאורעות בעבר והצליח לזהות אנשים ובעלי חיים בתצלומים ובסרטי וידאו. חשוב מכול, הוא מסוגל להבין אנגלית בסיסית, בייחוד אם השאלות או הבקשות נוסחו במשפטים שלמים מבחינה תחבירית. הדבר אולי מעיד שהבנת שפה קודמת לכושר דיבור, כפי שקל להיווכח גם בפעוטות בני אנוש.

     

    קוקו מגיבה לסרט עצוב ומסבירה מדוע

     

     

    קוקו מדברת בשפת חירשים

     

     

     

    קוקו נפגשת עם רובין וויליאמס

     

     

    גם פאנבאנישה, אחותו למחצה של קאנזי שגדלה בתנאים דומים, מגלה יכולת נדירה בהבנת השפה האנגלית, ומרחיבה את אוצר המילים שלה ללא הרף. בעזרת צג מחשב היא למדה להבין את פירושה של שפה ראשונית כאשר מופיעים על הצג סמלים מופשטים, שכל אחד מהם מייצג מילה כלשהי.

     

    היא נחשבת ליצירתית יותר מקאנזי. לאחר צעידה ממושכת או טיול מפרך, פאנבאנישה נוהגת להישכב על הספה, להתבונן בטלוויזיה ולהצביע על הסמל המעיד על שמחה. היא מגיבה לכל המתרחש סביבה, ומביעה את רגשותיה. יש לה מראה בחדר השינה שלה, והיא מעווה מולה את פניה, כאילו מנסה לעטות על פניה מסכה, ואף מבקשת שפתון.

     

    כאשר נשאלה את מי היא רואה במראה, הצביעה על הסמל המביע את שמה. באחד מסיוריה עם ד"ר סוואג'-רומבאו בין עצי היער, היא נראתה מהורהרת ושקועה במחשבות. כשנשאלה על כך, השיבה לאחר כמה שניות: "קאנזי". זו הייתה העדות הראשונה לכך שהיא למדה את שמו ויכלה לבטאו באופן ספונטני בתשובה לשאלה, עובדה המראה שהיא חשבה עליו גם בהיעדרו. חוקרים סבורים שקיים דמיון מסוים בין דרכי חשיבתה לדרכי החשיבה של בני האדם.

     

    שאנטק היה אורנג-אוטן שהתפרסם ביכולתו ללמוד את שפת הסימנים. בשלב הראשון נבנה הקשר החברתי בינו לבין מטפליו. בשלב השני ניסו לפתח אצלו מוטיבציה ורצון לתקשר עמם. בשלב השלישי ניסו המטפלים לעורר בו סקרנות לפריטים שונים שהוגשו לו.

     

    בשלב הרביעי עודדו אותו להביע את רצונו, תחילה בתנועות ידיים ואחר כך בחיקוי. בתוך חודש החל שאנטק לבטא את רצונותיו בסימנים: "רוצה לאכול" (Food-Eat) ו"רוצה לשתות" (Drink), ולבסוף הכיר Coke Drink.

     

    שאנטק למד להכיר 150 סימנים במשך שנים אחדות, והמציא סימנים נוספים משלו. ב-22 החודשים הראשונים למד 44 סימנים, לעומת השימפנזית ואשו שלמדה בפרק זמן דומה רק 34 סימנים. רוב הסימנים נרכשו בתוך חודשיים מאז הוצגו לו.

     

    סוגי המזון האהובים עליו, שאותם נהג לבקש בהיותו במטבח, הם: גבינה, תותי יער, צימוקים, גזר, בננות, עוגיות, חלב, שוקולד, אגוזים, מים, ממתק, אפרסקים, תפוזים, גלידה, תירס, יוגורט וביצים; הוא זיהה גם תה. אם נסגר בכלוב, התחנן לגלידה. כאשר יצא לטייל, ביקש לנסוע במכונית והאיץ במטפליו למצוא חניה סמוך לחנות גלידה. כאשר הכניסו כסף לתוך ספלו או הפילו את הכסף במתכוון על הרצפה, הצביע על "נקודת כסף".

     

    שאנטק למד להכיר שמות של 12 אנשים, כמו אן, דייב, לין, קים וג'ון, אך את שמו שלו למד לזהות בפרק הזמן הקצר ביותר. הוא למד להכיר שמות של בעלי חיים דוגמת אליגטור (בתוך 48 ימים) או חתול (אחרי 329 ימים). הוא הכיר גם כלב וכן סימני פעולות כגון עבודה או חיבוק, מקומות כמו חצר או אולם, הבדיל בין אתה ובין שלי ובין למעלה ולמטה, והבחין בתחושות כמו טוב או כואב.

     


    לא פעם כשמתבוננים בהבעות הפנים של הגורילות נדמה לנו שאנחנו מסתכלים באדם זועף ומלא מחשבות. קוקו הגורילה הוכיח שלא טעינו, ואף המעטנו ביכולות הרגשיות ובהבנת הדברים שלהם. כאשר קוקו צפה בסרטים, הוא נעצב בסצינות עצובות ואף בכה בחלק מהן, כמו כל דבר רגיש...(צילום: אודי רן)

     

    הוא גם למד לזהות בקלות כמה סוגי צבעים, בעיקר לבן, ירוק, כתום, שחור ואדום (בסדר זה), זיהה אורנג-אוטנים אחרים בסרטים, ואהב לשחק בשובבות. למשל, כשסימנו לו להתרחק – התקרב, ולהפך. כשהמטפל הציע לו לשחק בכדור, הוא ענה לו: "אתה תשחק". בסופו של דבר אף ידע לשאול שאלות כמו: איפה הכובע? מה שונה? מה רוצה? ואף הצביע על האובייקטים שאליהם התכוון.

     

    ציפור רעשנית במיוחד כינה "ציפור רעה", גבינת קוטג' זיהה כ"גבינה לבנה מזון אוכל" (White cheese food-eat). הוא למד לקנא במטפליו, וגם נהג לשקר ולומר "מלוכלך" כדי לזכות באמבטיה או כדי לשחק במכונת השטיפה שלו, במייבש ובסבון. הוא הציע לצעצועיו מזון ומשקה, כמו פעוט בן שנתיים-שלוש, למד להשתמש בפטיש, במסמרים ובמברג, והפעיל מכשירים שלהפעלתם נדרשו עד 22 שלבים.

     

    הוא למד לצייר ברמה של ילד בן שלוש, וגילה יכולת תכנון. הוא החל להמציא גם סימנים משלו, למשל "לא שיניים" (No-Teeth) כהבטחה שאין הוא מתכוון להשתמש בשיניו בעת משחק "מכאיב", מפני ש"לדייב חסרה אצבע" (Dave-Missing-Finger). כך גם הראה כי השם המועדף עליו הוא דייב, שמו של אחד ממטפליו האהובים באוניברסיטה, שאכן ידו הייתה פצועה.

     


    השימפנזים בגני החיות מתנהגים כבני אדם כשהם מסים ליצור קשר עם הקהל שבא לצפות בהם. הם למדו לקרוא באמצעות תנועות ידיים, לבקש, להגיב ולהצחיק (צילום: אודי רן)

     


     

    התפתחות המוח והשפה

    חקר המוח האנושי וחקר התפתחות השפה האנושית מתחקים אחר המנגנון העצבי של הדיבור. לאחרונה התגלה כי תאי עצב הממוקמים בגזע המוח קשורים לאזור אחר במוח המכונה הקורטקס המוטורי. תאי עצב אלה שולטים על שרירים המאפשרים את התנועות הנחוצות להפעלת הדיבור:

     

    השפתיים, הלשון ובית הקול (Larynx). בית הקול משמש למעבר אוויר מן הלוע אל הריאות, ובו נמצאים מיתרי הקול. בית הקול אחראי גם ליצירת הצלילים האנושיים, על גובה הקול ועל עצמתו. נמצא כי קישורים עצביים כאלה חסרים בקופים ובבעלי חיים אחרים, ועל כן יכולת הפקת הקולות והדיבור שלהם אינה מורכבת כשל זו של האדם.

     


    ואם מדברים על הומור - אריות הים בסי-וורלד שבאורלנדו, קליפורניה, משתפים פעולה עם המאמנים ומכניסים תנועות ומחוות מצחיקות תוך כדי הופעה. אפשר לאלף בעלי חיים לעשות תנועות מצחיקות, אבל קשה לאלף אותם להגיב בהומור ולשתף פעולה עם הבדיחות של המאמן - אם אין להם חוש הומור (צילומים: אודי רן) 

     


    די להסתכל בסצנה המועלית על ידי המאמן ושני אריות הים כדי להשתכנע בכך שהם מבינים מה מצחיק בסצנה, ולפעול בדיוק בהתאם.

     


    ארי הים שבצדה השמאלי של התמונה "גונב" את האוכל מהצלחת רק כאשר המאמן עסוק בארי הים השני

     

     


    כאשר המאמן מביט לעברו הוא מפנה את ראשו הצדה במהירות כאילו כדי שלא להיתפס, ומעמיד פני תם, כשהוא מציץ לכיוון המאמן, ועם קריצה לקהל שכמעט יכול להבחין בכך שהשחקן עומד להתפוצץ מצחוק (צילומים: אודי רן)

     

    חקר הופעת הדיבור האנושי עודנו בחיתוליו. יכולת הדיבור החלה להתפתח באדם בתקופות פרהיסטוריות, וייתכן כי שפת בני האדם הייתה דומה בתחילה לשפת הסימנים או לשפת המחוות. צורות תקשורת אלה ידועות בקרב קופים, דולפינים ועוד. אפשר לראות את ההתנהגות התקשורתית של שימפנזים המתופפים על גזע עץ עבה בעת מצוקה כהתנהגות הדומה לתקשורת באמצעות מדורות בעברם הקדום של בני האדם או לתופי הטאם-טאם של האינדיאנים.

     

    מאמצי החוקרים ללמד את קופי-העל לדבר לא זכו להצלחה, בעיקר בשל המבנה האנטומי של הקופים. עם זאת, יכולתם של תוכים כמו אלכס ונקיסי לדבר בשפת בני אדם מתאפשרת כנראה דווקא בשל מבנה אנטומי המאפשר מורכבות קולית הדומה ליכולת הדיבור של האדם.

     

    יכולת הדיבור הקולי של בעלי חיים מתקשרת, מאז ראשית שנות ה-2000, גם להתגלות הגן FOXP2, המאפשר דיבור שוטף השונה ברוב מיני הפרימטים. הפרעות ושיבושים בגן באדם מובילים לקשיי דיבור.

     

    הגן חיוני להיווצרות הזיכרון בגנגליה (Ganglia) ובמוח הגדול (Cerebrum), המעורבים בקואורדינציה של התנועה וחשובים להתפתחות התקינה של הדיבור בבני האדם ובשירת ציפורי השיר. אזורים מיוחדים אחרים במוח האנושי, הממלאים תפקידים מרכזיים בכושר הלשוני של האדם המדבר, אותרו באזור הוורניקה (Wernicke), הממוקם בחלק האחורי של קליפת המוח המכונה Planum Temporal המפותח יותר בהמיספרה השמאלית של המוח.

     

    אסימטריה זו, הייחודית למוח האדם והידועה עתה גם בשימפנזים, נחשבת לקדומה מאוד, ומסייעת אפילו לציפורים לזהות את קריאות התקשורת שלהן ברעש סביבתי מתגבר.

     

    שילוב הגנטיקה בחקר השפה החייתית מסייע בחקר מוטציות משולבות וגילוי גנים אחרים האחראים על דיסלקציה (dyslexia). (מיוונית dys = קשה + lexis = מילה) וכלקות למידה מולדת, המתבטאת בהפרעה לתהליכים קוגניטיביים (ארגון עיבוד וניתוח מידע).

     

    אלה קשורים לכישורי שפה המזוהים עם קשיי לימוד הקריאה. הקשר בין לקות זו לבין לקות קוגניטיבית הקרויה דיסגרפיה מתבטא בהפרעות בכתיבה ואיות, אך אינו מובן. אפשר שגנים אלה קשורים לתורת ההגה של השפה, וגם על כך עמד בשעתו דרווין.

     

    הגנים המתקשרים לאוטיזם (Autism) מובילים לקשיים בהבנת מחשבות, תחושות ורגשות של האחר. תומכי תפיסת ה"מחוות" כחלק משפת הגוף טוענים שהם היו מעורבים בהתפתחות השפה בשלב מוקדם יותר.

     


     

    הכתבה פורסמה בגליון 206 של "טבע הדברים"

     

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    (צילום: Daverig | Stock Free Images & Dreamstime Stock Photos)
    (צילום: Daverig | Stock Free Images & Dreamstime Stock Photos)
    צילום: משה אגמי
    צילום: משה אגמי
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    צילום: אודי רן
    מומלצים