שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    רצחו ח"כ כדי שאבא ייכנס לכנסת. השבוע לפני

    סכסוך בדואי-דרוזי על הסכם רוטציה וכיסא בכנסת נגמר ב-1981 בחמישה כדורים קטלניים. לפני 61 שנה נפצעו 200 מפגינים נגד הסכם השילומים עם גרמניה אחרי השואה. ובאיזו שעה היה אסור לאפות עוגות ב-1952? הפתעות מהארכיון

    לא בטוח אם הצעירים שבינינו יודעים, וודאי לא זוכרים, אבל לא רק ראש ממשלה ושר נרצחו בישראל. היום בדיוק לפני 32 שנים שילם חבר כנסת בחייו - כי לא כיבד הסכם פוליטי.

     

    השבוע לפני - לכל הכתבות

     

    עוד עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

    הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet

     

    זה קרה ב-12 בינואר 1981. לאחר יום עבודה שגרתי בכנסת, שבו נפגש לכמה דקות עם יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס, עזב ח"כ חמאד אבו-רביע מסיעת "רשימה ערבית מאוחדת" את המשכן. הוא נסע במכוניתו, פג'ו 504, לבית המלון הולילנד בשכונת בית וגן, שם נהגו חברי כנסת ללון באמצע השבוע. ב-20:30 שמע שומר המלון קול ירייה. הוא הביט למקור האש ואז שמע עוד כמה יריות. השומר הבחין בג'יפ צבאי נמלט נגד כיוון הנסיעה המותר. אבו-רביע נמצא ללא רוח חיים במכונית שרוססה בכדורים. הח"כ עצמו נפגע מחמישה קליעים.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

    ועכשיו לרקע: הרשימה הערבית המאוחדת הייתה קשורה למערך בראשות פרס. כיוון שהמפלגה זכתה במנדט אחד נערך הסכם רוטציה ולפיו כל אחד מבכירי הרשימה יכהן שנה בכנסת. הראשון לכהן היה סייף אל-דין זועבי, בעבר ראש העיר נצרת (וקרוב של חנין זועבי), שהתפטר מהכנסת כעבור שנה ועשרה חודשים. אבו-רביע הבדואי החליף אותו בתפקיד, אך הוא המשיך לכהן גם אחרי המועד שנקבע בהסכם, עד שכדורי המתנקשים השיגו אותו. והיה להם מניע די ברור.

     

    אחרי אבו-רביע ברשימה ניצב השייח הדרוזי ג'אבר מועדי מירכא. שניים מבניו של מועדי הורשעו ברצח ואילו השלישי, שהיה סגן מפקד כלא שכם, זוכה בבית המשפט העליון. בעקבות מותו של אבו-רביע הפך מועדי לח"כ וכיהן שם עד שהכנסת התשיעית פוזרה, כחצי שנה לאחר מכן.

     

    חנינה לרוצחים בלחץ הדרוזים

    מועדי טען כי ההסכם שערך אבו-רביע לפני הבחירות חייב את הבדואי הראשון ברשימה לפנות לו את מקומות בתום שנתיים לכהונת הכנסת. אבו-רביע סירב להתפטר ובית המשפט העליון, אליו פני מועדי, סירב לכפות את הסכם הרוטציה. הבנים כפו את מימושו, בדרכם הרצחנית.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

    לאחר הרצח, לפני שהתבררו הפרטים בבית המשפט, הרוחות סערו. מועדי הודה שהיה אמנם ריב בין השניים אך הם השלימו. כשנשאל אם יש לו מושג מי רצח את חבר הכנסת ענה: "איך אני יכול לדעת? זה כואב לי מאוד". זמן קצר לאחר מכן נעצרו שישה חשודים, כמה מהם מבני משפחתו. "מה, אני אהרוג בן-אדם כדי להיכנס לכנסת?", הוא אמר אז כפי שדווח ב"ידיעות אחרונות". 

     

    אחרי שהושבע כחבר כנסת, מועדי התעקש שלא יתפטר מתפקידו: "אני מכחיש כל דבר הקשור עם רצח אבו-רביע. טבעי שאנשים יגידו כי זה קשור לסכסוך שהיה בינינו, אבל המשטרה בודקת גם את הסכסוך שהיה לו עם הבדואים וגם המחבלים הודיעו שהם רצחו אותו". עם זאת הוא תקף בחריפות את הח"כ שנרצח: "אבו-רביע נשבע בקוראן על ההסכם שבינינו, אך התעלם מכל דבר. אמרתי לו 'אללה יתנקם בך ובילדיך'. זה לא איום, רק הזכרתי לו שנבע באלוהים והלא עשינו סולחה עם ורענן כהן יכול להעיד על כך".

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
     

    שני הבנים שוחררו לחופשי עשר שנים לאחר הרצח, ב-10 בינואר 1991. בעקבות לחצים פוליטיים רבים מצד העדה הדרוזית העניק להם הנשיא חיים הרצוג חנינה. 130 כבשים נשחטו וחצי טונה בקלאוות וממתקים הוגשו ב"חפלה" שנערכו לשני הרוצחים בירכא. האח השלישי, דאהש, שזוכה מרצח והורשע בעבירות אחרות, שוחרר עוד ב-1984.

     

    הסכם השילומים נולד בייסורים

    בינואר 1952 סערה הארץ, ולא רק בגלל מזג האוויר. לא פחות מ-400 בני-אדם נעצרו ו-200 נפצעו בירושלים בגל הפגנות נגד הסכם השילומים עם גרמניה, שהובא באותם ימים לדיון בכנסת. הח"כים נדרשו להכריע אם לנהל משא-ומתן עם הגרמנים, שנים ספורות אחרי השואה.

     

    בעקבות המהומות עמד ראש הממשלה דוד בן-גוריון להכריז על פיזורה של תנועת חרות והכרזתה כבלתי לגאלית, כהגדרת העיתון מאז. בן-גוריון קרא לאשר צעד זה בישיבת חירום של הממשלה, אולם לאחר התייעצות עם ראשי מפא"י הוחלט לדחות את ההחלטה עד לאחר ההצבעה בכנסת בעניין השילומים - כדי לראות מה תהיה תגובת חרות, שבראשה עמד מנחם בגין.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
     

    מנגד, ראשי חרות הטילו את האשמה להתנגשויות על השלטונות. הם אמרו כי למפגינים לא הייתה כוונה לתקוף שוטרים או להתפרץ לכנסת, ושרק ביקשו לשלוח משלחת לנשיאות הכנסת. משפניהם הושבו ריקם והמשטרה החלה לנסות לפזרם בכוח - אי אפשר היה כבר למנוע את ההתנגשויות. בעקבות המהומות הוצבו גדרות תיל סביב בית המחוקקים הישראלי.

     

    בכתבות של העיתונאים הבריטים בישראל דווח כי קבוצות אנשי אצ"ל ולח"י לשעבר, הטוענות כי אינן משתייכות לשום מפלגה, מאיימות "להשמיד" כל נציג גרמני, רשמי כבלתי רשמי, שיעיז לדרוך על אדמת ישראל. אותן קבוצות אמרו כי יכריזו על כל גרמני פושע מלחמה וייפתח קמפיין נגד סחורה גרמנית.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

    ד"ר נחום גולדמן, שייצג את ישראל במשא-ומתן עם גרמניה המערבית, אמר כי אין לצפות לשום ביקורים רשמיים של נציגים גרמנים בישראל. לממשלת ישראל כוח מספיק לבצע את החלטות הכנסת ולהגן על סחורות שתגענה ב"אורח חוקי" לישראל, הוא סבר.

     

    ביום שאחרי המהומות הכריזה הכותרת הראשית ב"ידיעות האחרונות" כי חברי סיעות הציונים הכלליים, מפ"ם, חרות, מק"י ועוד כמה חברי כנסת מתנגדים להצעה. ח"כ אריה בן-אליעזר מחרות, שהיה מאושפז באותם ימים, הובא על אלונקה לכנסת על-מנת להשתתף בהצבעה הגורלית. דקות לפני ההצבעה עלה לדוכן ח"כ אברהם ברמן, איש מפ"ם ומלוחמי מרד גטו ורשה, ואמר: "בשם חבריי, אני מתחנן: אסור לנו בשום פנים ואופן לחתום על ההסכם הזה". ההצעה עברה ברוב של 61 נגד 50, עם שישה נמנעים.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

    בן גוריון סיכם ביומנו את שלושת ימי הדיון בכנסת: "יום ב', ג' וד' היו ימי ה'שילומים' - הניסיון הנכשל, הטרגי והנלעג של הפוטש של בגין. ביום ג' שידרתי לעם, ביום ד' נתקבלה עמדת הממשלה ברוב ניכר ומתוך ניצחון מוסרי. סיכום הוויכוח של משה (שרת) היה מופתי".

     

    כלי התקשורת בעולם הערבי הקניטו את המדינה הצעירה. ברדיו דמשק נאמר: "היהודים במצב כלכלי נואש ולכן הם שוכחים את הבטחותיהם ואת הרוגיהם ומוכנים לשבת עם הגרמנים ולקשור איתם יחסים דיפלומטיים תמורת מיליארד דולר".

     

    אסור לבשל בערב

    באותם ימי חורף, השבוע לפני 61 שנים, פרסמה חברת החשמל לארץ ישראל מודעה שבה הכריזה מתי ניתן להשתמש בחשמל ובאילו מוצרים. על-פי המודעה, לצרכי בישול ואפיה ולדודי כביסה בדירות מגורים ניתן להשתמש בכל שעות היום, פרט לשעות שבין 5 עד 8:30 בערב בימים א' עד ו'. בנוסף נאסר להפעיל בשעות אלה קומקומים חשמליים, מגהצים, רדיאטורים ומכשירים חשמליים אחרים לחימום חדרים.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
     

    דודים לחימום מים, נמסר לצרכנים, מותר להפעיל בדירות מגורים רק בשעות הלילה, מ-22:00 ועד למחרת ב-6:00. הצרכנים התבקשו אז להקפיד בשמירה על השעות האסורות ולהימנע משימוש מופרז במכשירי חשמל בשעות המותרות, בייחוד לצרכי בישול ואפיה ולחימום חדרים. "אחרת עלולה להיות הפרעות רציניות באספקת החשמל ויהיה הכרח לחזור ולהנהיג את ההגבלות כפי שהיו עד עתה", נאמר בהודעה.

     

    בן גוריונים מזויפים

    שבע שנים מאחור יותר, בינואר 1959 בישרה כותרת ב"ידיעות אחרונות" כי שלטונות מצרים עומדים ליישב כחצי מיליון מצרים באזור סיני ורצועת עזה בשנתיים הבאות, במסגרת התוכנית לפתרון בעיית עודפי האוכלוסייה במדינה. על-פי הדיווח בעיתון "אל-אחבר" משלחת בת עשרה מומחים יצאה מקהיר לעזה, אז בשליטה מצרית, כדי לחקור את השיטות היעילות ביותר לפיתוח אזורי השממה וחולות החוף ברצועה.

     

    ואחרי שנזכרנו בהגבלות החשמל, ב-1959 דנו בהטלת הגבלות על המים. בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, בעקבות מצב משק המים החמור באותם ימים,

     נאמר כי ייתכן שיהיה צורך להפסיק את אספקת המים בתל-אביב למספר שעות ביממה, כדי לקמץ בתצרוכות.

     

    סגן יו"ר הכנסת, בנימין מינץ מאגודת ישראל, אמר בדיון כי יש צורך דחוף בסידורים למניעת דלדול נוסף של מקורות המים באזור תל-אביב. נציג משרד הפנים אמר בדיון כי המשרד פנה כבר כמה פעמים לעיריית תל-אביב בדרישה להתקין מודדים בבתים, אך לא נענה. הוא הזהיר כי אם הסירוב יימשך, שר הפנים יעלה את העניין בפני הממשלה.

     

    לסיום נחזור ל-1981: השבוע לפני 32 שנים המשטרה הזהירה מפני "בן גוריונים מזויפים". היו אלו שטרות מזויפים של 50 שקל, שדיוקנו של ראש הממשלה הראשון הודפס עליהם אז, שהנייר שלהם שונה מהרגיל. צבעם צהוב ואין לו גוונים. גם המספר הסידורי של השטר היה זהה.

     

     (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
    (צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חמאד אבו רביע
    בן-גוריון (האמיתי). "ניצחון מוסרי"
    צילום: לע"מ
    בגין. "ניסיןו נלעג", אמר בן-גוריון
    צילום: לע"מ
    מומלצים