מצאתי עצמי במים הקפואים, מתנשק איתו בלהט

מכירים את הסרטים האמריקאים האלה, שבהם הגיבורה הראשית (בדרך כלל לאחר משבר גדול) חוזרת לעיר הולדתה (בדר"כ זו עייריה שכוחת אל בשום מקום), ואז במקרה במכולת השכונתית, היא פוגשת באהוב שלה מהתיכון (שאף פעם לא עזב לעיר הגדולה), במהרה הם מתאהבים שוב, והיא מגלה שכל מה שהיא הייתה צריכה חיכה לה כל הזמן בבית?

אז זה בדיוק מה שעבר לי בראש בעודי פורק את אחרון הארגזים בבית של ההורים שלי. בסרטים זה בדרך מתרחש הרבה יותר מהר, אבל גם אני קיבלתי את המנה ההוליוודית שלי. אחרי הכל, סרטים חייבים להיות מבוססים על משהו. וכך יצא שכמה ימים לאחר שחזרתי להורים, גיליתי שאני לא היחיד שחזר לעיר הולדתו.

האהבה של החיים שלי

ירון (שם בדוי), מי שהיה פעם האהבה הגדולה של החיים שלי, החבר הראשון האמיתי שלי, ה"מישהו פעם אהב אותי ככה" שלי - חזר גם הוא. הוא חזר כי הוא ובן הזוג שלו בחמש השנים האחרונות פירקו בפעם המי יודע כמה את הקשר, והלכו כל אחד לדרכו.

האמת שהופתעתי לשמוע ממנו, למרות שבדיעבד זה לא היה צריך להפתיע אותי. אבל אחרי הכל עברו כל כך הרבה שנים, והלב שלו שפעם, מזמן, היה שלי - הרי לגמרי שכח אותי. או כך חשבתי.

ופתאום הודעה, ואז שיחת טלפון והקול הזה שלו נשמע כל כך טבעי. כאילו לא עברו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שהתנשקנו. מאז הלילות האלה שחיבקתי אותו והרגשתי הכי מוגן בעולם. מאז שהחלטתי לעזוב אותו בצעד שרק ילד בן 22 יכול לעשות. מאז שהחלטתי לקום וללכת.

אז התחלנו להיפגש מידי פעם, וסתם לדבר על החיים. והשיחות שלנו היו של שני ילדים שפעם היו מאוהבים בטירוף, ולא כל כך מבינים איפה הם היום. דיברנו על איך אני והוא מצאנו את עצמנו שוב חוזרים לנקודת ההתחלה, על התזמון ששנינו שם שוב ביחד. הוא סיפר לי על האהבה הגדולה שלו לאקס. על הלב השבור שלו, על הקושי להתאושש ועל הפחד לא באמת להתאושש לעולם.

גם אני סיפרתי לו הכל: על כמה אני מרוסק, כמה אני קשה עם עצמי, על העובדה שלא הצלחתי לקיים מערכת יחסים יציבה אחת מאז, על האמון שאבד ועל כמה חשוב לי להתחיל הכל מהתחלה. והימים עברו ולא ידענו לאן אנחנו הולכים ביחד ולאיזה כיוון, אבל ההרגשה הייתה שם - החשמל באוויר כשנפגשנו, התהייה האם נתנשק, האם הפעם החיבוק ימשך כמה שניות יותר מהרגיל, האם הלילה הוא לא ישלח לי סתם הודעת לילה טוב רגילה.

להרגיש בחיים

מכיוון שגם אני וגם הוא חזרנו לגור אצל ההורים, לא הייתה לנו הזדמנות להיות לבד, רק שנינו, בלי פחד מהעולם שצופה. אבל יום אחד זה קרה. הלכנו על חוף הים ושוב נכנסו לשיחה עמוקה על החיים ועל אהבה. האמת שאני לא זוכר איך זה קרה, אולי כי האירועים אחר כך השכיחו הכל, אבל פתאום מצאתי את עצמי בתוך המים הקפואים, כמעט בלי בגדים, מתנשק עם ירון בלהט מטורף של אהבה נשכחת שבוערת מחדש. וכשהוא אמר לי שזה הדבר הכי "חי" שהוא זוכר שהוא אי פעם עשה, תוך כדי שהוא עטף אותי אליו, אני נזכרתי מחדש איך זה להרגיש.

באותו לילה כבר הרצתי לי בראש איך נספר את זה לכל החברים. איך אני אזכיר להם שירון התחיל בכלל כאחד החברים הטובים של אחותי, ודווקא בתקופה שהיא יצאה לטיול הגדול אחרי הצבא, אני והוא נפגשנו ללילה אחד מדהים ובלתי נשכח, שנמשך כמעט שנה. על שהצלחתי לתקן את הטעויות של פעם. על כך שכנראה הייתי צריך להיות בשפל כדי להתרומם בחזרה. על כך שאהבה אמיתית כן מנצחת הכל, על שסוף סוף יש לי - בצורה הכי קיטשית ומבחילה ודוחה ובא לי להקיא על עצמי - אהבה.

האהבה מנצחת

אחרי יום שלם, הוא ענה: "לא הפחדת, זה אני שהפחדתי את עצמי. אני מצטער שככה זה קרה ויצא, אבל זה יותר מידי בשבילי, והלב שלי שייך למישהו אחר, לא מצפה שתבין וזה בסדר. סליחה אסף". יומיים אחר כך הוא העלה לפייסבוק תמונה שלו מחובק עם מי שהיה עד לא מזמן האקס שלו. מתחת לתמונה הוא כתב: "האהבה מנצחת 3>".

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק