על הורים וילדים

אדם חכם אמר שהיום ניתן ללמוד כל תחום לעומק, פרט לתחום ההורות. דווקא בתחום זה אין נוסחה חד משמעית להצלחה, והסדנאות של סיגל אבן-עזרא עוזרות להורים למצוא את דרכם במבוך ההורי. סיגל דוגלת בתזה ששינוי בתוך המשפחה חייב להתחיל קודם כל בהורה, כי הוא המודל לחינוך. בעזרת התנהגותו ומעשיו של ההורה רוכש הילד כלים להתמודד עם קשיים שיצוצו בחייו בעתיד. לדבריה, "הילד יתבגר באחד הימים, ויצטרך לנהל ולתחזק משפחה, ומה טוב יותר מדוגמא אישית?"

סיגל נולדה בחולון וב-1995 עברה לקנדה בעקבות בן זוגה, גלעד. היא למדה פסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת יורק, והמשיכה לתואר שני ב-Adler School of Professional Psychology בטורונטו ושיקגו. היא התמחתה בטיפול זוגי ומשפחתי, וכן בתרפיה באומנות. "מזה עשור אני מתחזקת קליניקה מצליחה המטפלת בזוגות ומשפחות ועוסקת בטיפול פרטני למבוגרים, ילדים ונוער. אני גם מנחה סדנאות למורים במסגרת השתלמויות והעשרה מקצועית ומנחה סדנאות הורים במסגרת פרויקט 'כחול לבן' המתקיימות בימי ראשון, כל פעם בבית ספר אחר. במקביל אני מנהלת קלינית ב-Blue Hills Child and Family Center, באירגון הנותן שירותי בריאות נפש למשפחות וילדים".

המטרה העיקרית היא לעשות משהו משותף עם המשפחה במסגרת המציאות היום-יומית. סיגל אבן-עזרא

אי אפשר להתעלם משם המשפחה המיוחד שיש לך.

"נכון, ואני גאה בו. מקור השם הוא מדרום ספרד. רבי אברהם אבן-עזרא נולד בתור הזהב של יהדות ספרד בטולדו והיה מפורסם כמשורר, בלשן, פרשן מקרא ופילוסוף. הוא עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. רבי משה אבן-עזרא כתב שירי חול וקודש, כשהמפורסם ביותר הוא פיוט 'אל נורא עלילה', אותו שרה הקהילה הספרדית לפני תפילת נעילה של יום הכיפורים. בשל רדיפות המוסלמים נמלט משה מספרד המוסלמית לספרד הנוצרית. עד היום הוא נחשב לאחד מגדולי דורו בחיבור שירה, ואף תמך במשוררים צעירים כמו רבי יהודה הלוי. רבי אברהם אבן-עזרא התגורר בארצות צפון אפריקה, אירופה ובעיקר בצרפת, בעוד שרבי משה אבן-עזרא בילה את רוב ימיו בספרד. צאצאי המשפחה עשו דרכם לארץ הקודש דרך צפון אפריקה לירושלים. לפני כ-15 שנים, לאחר חיפוש ממושך, מצא אחד מבני הדודים במשפחה מציבה באחד מבתי הקברות בעיר טולדו שבספרד עם השם 'אבן-עזרא'. התאריך על המציבה היה מחוק כך שלא ידוע לנו כמה שנים היא נמצאת שם. בוודאות, שורשי משפחתו של בעלי מגיעים עד לרבי אברהם ומשה אבן-עזרא".

הדרכה והנחיה בנושאים רלוונטים בחוויה ההורית היום-יומית

מדוע בחרת להתמקד בסדנאות להורים?

"הסדנאות מאפשרות להורים לקבל הדרכה והנחיה בנושאים רלוונטים בחוויה ההורית היום-יומית. ההרצאות עוסקות בנושאים כמו התמודדות עם התנהגויות מאתגרות, תקשורת, יצירת איזון בין הורות לקריירה, סמכות הורית, בניית קשר חיובי ועוד. הסדנאות נותנות להורים הזדמנויות להרחיב ולהעמיק את הבנת הקשר שלהם עם ילדיהם ולקבל מענה פרטני וכלים פרקטיים להתמודדות".

למה הכוונה ב"סמכות הורית"?

"סמכות הורית פירושה היכולת שלך להיות גורם משפיע ומכוון בחייו של הילד. הורים רבים חשים שהסמכות ההורית שלהם התערערה או מאותגרת, באופן המנטרל אותם מהיכולת להציב גבולות ולחנך. בעבר, הסמכות ההורית הייתה מובנת מאליה, אבל במהלך שנות השישים החלו להתפתח רעיונות וגישות חדשות, שהמסר שיצרו היה שסמכות הורית לפעמים יכולה להיות בעייתית, פוגעת ולא מאפשרת לילד לפתח ולהגשים את הייחודיות שלו. וכך נוצר המעבר מסמכות נוקשה למתירנות, שבה לילד יש אפשרות לבחור מה טוב לו ולפעול בהתאם, גם אם זה בניגוד לרצון ההורים". 

אם כך, איך מציבים גבולות לילדים?

"זהו שילוב של שני דברים. צריכים לקחת מחדש את הסמכות ההורית שניתנה לנו מעצם הבחירה שלנו להיות הורים. הילדים שלנו מסתכלים עלינו ואלינו מלמטה למעלה כדי לקבל תשובות לשאלות שלהם. האהבה של הילדים אלינו והאהבה שלנו אליהם קיימת, ולא צריכים לעבוד עבורה. הגבולות באים בדיוק באמצע, הם נמצאים במקום שבין הסמכות והאהבה".

רבים דוגלים בדמות האב הקשוחה לעומת דמות האם הסלחנית. איך אפשר ליצור איזון וחזית מאוחדת של שני ההורים?

"תקשורת. הדבר הכי חשוב בכל מערכת יחסים זה היכולת לתקשר אחד עם השני ולקבל החלטות משותפות. בחיי ההורות שלנו נוצרים פערים, והילדים שלנו מתחילים להישאב אליהם. באופן כללי, הפערים הבעייתיים הם בכל תחום של הורות. יש אבות שמאמצים את הגישה האומרת, 'בן, הכל יהיה בסדר. תהיה גבר, תתגבר ותתמודד'. לעומתם יש אמהות שהן מאד מכילות ומגוננות. דפוסי התנהגות אלה הם נורמליים, וזה בסדר. שני בני הזוג מגיעים כל אחד ממקום אחר ומביאים איתם מטענים שונים למערכת הזוגית וההורית. אבל כשיש פערים גדולים מדי, הילדים לפעמים נופלים בין הכיסאות".

כיצד את ממליצה להגיב במצב של ריב בין אחים?

"כאשר הילדים רבים הם למעשה מתאמנים על מערכת יחסים. כשילד מקנא או מתחרה זו דינמיקה של זוגיות ושל מערכת יחסים שהיא בריאה וצריכה להתקיים. הבעיה מתחילה בתגובה שלנו. אין לי איזושהי עצה גורפת. חשוב שהורים יסתכלו על המריבות לפני שהם נכנסים לאקשן ויחשבו, 'רגע, מה קורה פה?' לפעמים, ילד שישב על כס המלכות וכולו מרכז העניינים לא מבין איך פתאום איזה זאטוט חדש לוקח ממנו את ההילה ותשומת הלב, וכאן נוצרה בעיה שהוא חייב להגיב עליה. אם אנחנו מערבים את הילד ברמה הרגשית וברמה הפיזית למוכנות לקראת תינוק חדש במשפחה, אנחנו מרככים את המקום הזה שקוראים לו 'קנאה' או 'תחרות', ומפחיתים מעוצמת ההרגשה שמישהו הולך לקחת את מקומו, וגישה זו טובה בכל תחום".

מדוע, לדעתך, נוכחות ההורים בחיי ילדיהם אינה כמו בעבר?

"בעבר הייתה הרבה יותר נוכחות אמהית, ולא הייתה נוכחות רגשית. פעם הורים לא דיברו ולא הפגינו רגשות בכלל, אבל נוכחות הייתה. כשילד הגיע מבית הספר הוא מצא את אמו בבית, והיא הגישה לו ארוחת צהריים חמה ואבא הגיע בשעה חמש. האמא שלחה את הילדים לבית הספר וכולם בילו יחד את סופי השבוע. כביכול אידיאליה במיטבה. לצערי, זאת לא המציאות בחיי הילדים שלנו היום, מפני שאנחנו לא חיים במציאות הזו. היום אמהות יוצאות לעבודה במשרה מלאה ומגיעות הביתה כמעט באותו זמן יחד עם האב, ואין הרבה נוכחות הורית. אבל, היום אפשר ליזום נוכחות הורית בצורה שונה. למשל, להחליט שכל יום במשך 15 דקות בערב האם תקרא סיפור לילד, או בשעת שיחת אב-בן לסגור את האייפון, את המחשב, את הטלוויזיה ואת העיתון. אלו החלטות קטנות שיכולות לעשות שינויים רבים".

נדמה שכיום גם אין כמעט ארוחות משותפות, פרט לימי שישי.

"נכון. 75% אחוז מהילדים היום לא חווים את החוויה של ארוחה משפחתית כמו בעבר, לא בגלל שלא רוצים אלא כי זה לא מתאפשר. אנחנו צריכים להיות ריאליסטים ולזרום עם המוגבלויות שלנו. אנחנו חיים בחברה מאד תחרותית ותובענית שדורשת מאיתנו כל הזמן להשיג ולדחוף קדימה. לכן, למרות כל הקשיים צריך לנסות ולהכין לפחות פעם בשבוע ארוחת ערב משותפת לכולם, ואם אפשר יותר, עוד יותר טוב. אם זה לא מתאפשר אז להחליט מראש על יום אחד בשבוע שבו כל המשפחה משחקת יחד. לא משנה סוג הפעילות, העיקר להיות ביחד. בסופו של דבר המטרה העיקרית היא לעשות משהו משותף עם המשפחה במסגרת המציאות היום-יומית שלנו".

אם להתבונן בילדות שלנו לעומת ילדות ילדינו, נראה כי ההבדלים עצומים.

"נכון, ובשל כך אני מאד ממליצה על הסדנאות. הן מעניקות דרכי חשיבה שונות על מערכת היחסים עם הילדים, וגם פתרונות מועילים. לפעמים הורים שואלים את עצמם, 'איך זה שלהורינו הספיק רק מבט אחד כדי להשתיק אותנו?' או, 'לי לא היו צריכים להגיד 10 פעמים מה לעשות'. היום אומרים להם 17 פעמים ושום דבר לא קורה. אנחנו כל הזמן משווים בין ילדותנו למציאות ילדינו. זהו תיסכול מתמשך. זה נכון שאנחנו כילדים כיבדנו הורים והיינו ממושמעים, אבל צריך גם לזכור שהילדים שלנו לא חיים בעולם העבר שלנו. אי אפשר לצפות מהם לחיות בעולם הערכים שחיינו בו. צריך לחיות במציאות הקיימת".

איך ניתן להתמודד עם ילד שדורשים דברים שההורה לא רוצה לתת?

"גם אנחנו, המבוגרים, חיים בעולם שבו לא מקבלים כל מה שרוצים. תפקיד ההורה הוא ללמד את הילד מה זה דחיית סיפוק. ברגע שאני ניגשת לילד ומדברת איתו ממקום שכלתני, יש יותר אפשרות להתנהל במצבים האלה. כשילד אומר, 'לכולם יש פלייסטיישן, למה לי אין?' כדאי לענות לו, 'נכון שלכולם יש, אבל אנחנו לא רוצים את זה בבית שלנו. אני יודעת שאתה כועס וזה מתסכל אותך, אבל אני בטוחה שאתה יכול להתגבר על זה'. אחד הכלים החשובים בשיחה זה להביע אמפתיה, ואת התהליך הזה צריך לפתח מגיל קטן מאד. כולנו מכירים את התופעה של ילד המשתטח על הריצפה וצועק במלוא הגרון כשהוא לא מקבל את הסוכריה על מקל שרצה, וממשיך לצעוק עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. אבל צריך לקחת בחשבון שאם אומרים כן לסוכריה, אז תגידו כן לאייפון, לג'ינס ולשאר. אלו מבחנים יום-יומיים שהם מעמידים לנו, והם לא יכולים להתפתח בלי מבחנים אלו. וכך אני עובדת, אני מנסה ללמד איך להתאים התנהגות הורית למצבים מסויימים".

ילדים רבים מאובחנים היום עם בעיות קשב וריכוז.

"יש המון בעיות של קשב וריכוז. יש ילדים שהפרעות אלה נובעות אצלם מחוסר איזון כימיקלי, ויש ילדים שהבעיות אצלם מערכתיות. אני מודאגת במיוחד מהתופעה הקיימת בה אני רואה המון ילדים שמתפקדים על תרופות. בעלי מקצוע רבים בתחום שלי ממהרים לשלוח ילדים לאיבחונים וממתגים אותם. בעלי ואני בעבר היינו משפחה אומנת במשך כשבע שנים. רוב הילדים שהגיעו אלינו אובחנו כילדים עם הפרעות קשב וריכוז ורובם היו על תרופות. הם הוצאו מהמסגרת המשפחתית שבה חיו והועברו למערכת המשפחתית שלנו. השינויים שחלו בהם היו עצומים. הייתה להם יכולת גדולה יותר להתרכז, להקשיב, לקבל רצף של חומר ולפעול על פיו. זה לא אומר שעשינו איזשהו קסם. הילדים פשוט חיו בתוך מערכת משפחתית רגועה, קשובה וצפויה יותר, עם הורים שהיו להם יותר כלים להתנהל ביום-יום. היום, המאבחנים ממהרים למתג ולתת תרופות, מהר מדי. זה חלק מהחברה בה אנו חיים היום. הכל אינסטנט, הכל פסט פוד, פסט טרפיסט".

נתקלת בהורים שבטוחים לחלוטין בשיטות ההורות שלהם ואינם מעוניינים בשום סוג של הנחיה?

"בוודאי. הרבה הורים משוכנעים שיש להם את האינסטינקט הטבעי להיות הורים טובים. אין לי שום בעיה עם חשיבה זו, בתנאי שהיא עובדת, כמובן. אם הורים מוצאים דרך אמיתית לקיים מערכת משפחתית אחידה ומצליחים לחנך את הילדים בצורה נכונה, אז אין צורך בהדרכות וסדנאות. מה שקורה זה שלפעמים הורים מגיעים להדרכות כשהילדים הם בגילאי 15-16, מה שאומר שההורים חיים בתיסכול כבר מספר שנים. לפעמים הם מגיעים עם תחושה של אובדן שליטה וחוסר אונים ומבקשים לקבל ייעוץ. אני חושבת שאם יש תפקיד אחד שהוא מרכזי ומשמעותי בחיים שלנו, זה הורות. ומכורח הכבוד לתפקיד הזה מתבקשים הורים להיחשף לאיזושהי סדנה, תידרוך, הרצאה, או אפילו מאמר באינטנרנט כדי לחפש מקורות שיעזרו להם בהנחיה. הסדנה היא מקום שבו אתה יכול לקבל מענה לשאלות הספציפיות שלך וגם מתאפשר לך להכיר ולהיחשף לבעיות ולחוויות של הורים אחרים, מהן תמיד ניתן ללמוד".

מנסיונך, האם ילד שעבר התעללות ובא מבית הרוס יכול באמת לשקם את חייו?

"זוהי שאלה מורכבת. ילד שגדל בבית מעורער לפעמים ימשיך בדפוס ההתנהגות אליו נחשף מקטנות. ילד שסבל מאורח חיים קשה מתבגר, ומביא לחיים את האופי שלו, שאני קוראת לו 'סגנון חיים'. קורה שחמישה ילדים מאותה משפחה שחוו את אותו סוג התעללות יתנהלו עם מצבים בצורה שונה. יש שימשיכו בדרך זו ויש שינסו למצוא דמות אחרת שתהווה עמוד תווך ודוגמא משמעותית, שנותנת לו הזדמנות לחוות את החיים בצורה חיובית. הילד מפנים את החוויה ועושה איתה משהו אחר לגמרי. אני מכירה הרבה סיפורים על ילדים שנפלטו ממשפחות הרוסות והצליחו להפנות את האנרגיה לדברים אחרים וטובים, ואפילו לקחו על עצמם לעזור לאחרים ולהוציא אותם ממעגל ההתעללות. הם בעיקר פועלים מהנקודה שהם לא יעשו לילדיהם מה שהוריהם עשו להם".

באיזה שלב בחיים את ממליצה להורים להגיע לסדנאות?

"לדעתי, הורים צריכים להגיע לסדנאות אלה לפני שהם בכלל הופכים להורים. אבל בדרך כלל זה לא קורה. אני לא אומרת להורים, 'זהו, פיספסתם, אין מה לדבר יותר'. דווקא כשנמצאים בשלבי העצמאות של הילדים בגיל 12-14, הורה צריך לקבל הכוונה הורית. זה גיל שבו אתה, כהורה, מסוגל גם להרפות וגם להיות קשוח במקביל. צריך לדעת איך למצוא את האיזון הדק הזה וזה משהו שמאד קשה לעשות. לעומת זאת, הדרכה נכונה יכולה לתת להורים כלים וצורות חשיבה אחרות. עד לפני 20 שנים הורים פשוט הרימו ידיים וחשבו שאין יותר שליטה על בני הנוער. אבל המחשבה הזו מוטעית. יש לנו את היכולת להדריך ולהחליט. אנחנו צריכים להיות המצפן של הילדים שלנו אבל לא לשלוט בחיים שלהם. לכן הרעיון שכביכול בגיל 15 אין מה לעשות יותר הוא מוטעה. אפשר לתקן כל הזמן, וזאת גדולתה של סדנה כזו".

לא פעם הורים מוצאים את עצמם מעורבים יותר מדי או כלל לא באופן החינוך של המורה או בפעילות בית הספר. איך מוצאים את שביל הזהב?

"אני חושבת שצריך למצוא משהו באמצע. מה שקורה היום בבית הספר שייך בהחלט להחלטת המורה. אחת הטעויות שהורים עושים היא לבקר את המערכת הלימודית של בית ספר, שיש לה המון דרכים והמון כלים ללמד ילדים. אבל לדעתי צריך שיהיה איזה חיבור בין הבית ובין בית הספר. אני חושבת שהשאלה היא לא 'האם להיות מעורבים' אלא 'איך להיות מעורבים'. הורים צריכים להיות ערים למתרחש דרך ילדיהם ולשאול שאלות. לפעמים הילד נכנס לרכב והאמא שואלת איך היה והוא עונה, 'לא זוכר כלום, לא יודע מה עשיתי', וזהו. הורה חייב להיות מעורב, לדעת איזה שיעור הילד שלו למד היום, איזה פרויקטים מיוחדים עשו, אלו ערכים לימדו, והכי חשוב לא להפגין זלזול במורים או בבית הספר בנוכחות הילדים. כי אם ההורים מפגינים חוסר כבוד למחנכים, גם לילדים לא יהיה כבוד כלפי המערכת החינוכית. גם אם קורה שילד מתלונן ולא רוצה ללכת לבית הספר ומתעקש שידברו עם המורה - אתה כהורה תקשיב ותאמר לילד, 'תודה רבה שאתה משתף אותי. אבא ואמא ידברו ונראה מה עושים'. מהמקום הזה, ההורה בעצם נותן כבוד לתחושה של הילד ומשאיר מקום להתערבות ההורים בצורה מכובדת. ואם באמת יש תחושה שהמורה לא הוגנת עם הילד, צריך לקבוע פגישה עם המורה ולדבר איתה ממקום של להבין את הדינמיקה ומה בעצם מתרחש. ויחד מחפשים דרך איך ליצור מערכת פעולה שבה הילד יכול להתנהל בצורה יותר נעימה ביום-יום שלו. אנחנו צריכים לעמוד לצד הילדים שלנו, ללא ספק, אבל גם ללמד אותם לסלול דרך משותפת ביחד".

מה המסר שהיית רוצה להעביר להורים?

"שתהיה להם האפשרות לקחת כל פעם כמה דקות מזמנם כדי להסתכל על האדם הקטן הזה שנמצא תחת חסותם, ההולך להתפתח לאדם בוגר, ולהתענג על הזכות הזו להיות הורה ועל הדרך לגדל בן אדם טוב יותר בעולם שלנו".

אז אם יש לכם רצון לחזק את יכולותיכם כהורים, להנהיג את משפחותיכם ולהכיר דרכים יעילות לעיצוב סביבה משפחתית טובה ויציבה לילדיכם, כדאי להגיע לסדנאות של סיגל.