יום לאחר שמימש את זכותו הדמוקרטית והצביע בבחירות, ארז השחקן זאב רווח את בגדי החורף שלו והגיע לארה"ב למסע הופעות קצר. מי שהצהיר בעבר על השתייכותו הפוליטית כפעיל מחנה הימין, השתתף בתשדירי הליכוד בשנת 92' ואף התמודד ברשימת הליכוד למועצת עיריית רמת גן, רווח התרגש מאוד לקראת יום הבוחר. שוחחנו איתו כמה ימים לפני שנחת אצלנו, בארה"ב. "זהו יום חג עבורי", מגלה לנו רווח בראיון טלפוני, יממה לפני פתיחת הקלפיות. "אני מתכנן לקום מוקדם, להתגלח, לסרק את שבע השערות שעל ראשי, להשפריץ קצת אפטרשייב ויאללה לצאת הצביע. אחר כך אסע לבקר את הנכדים, להעביר איתם יום כיף", הוא מוסיף.

(צילום: צביקה טישלר)

תגיע אלינו עוד בטרם תורכב הממשלה.

“אני מתעדכן ועוקב ומאוד מחובר למה שקורה בארץ.אני גם אוהב מאוד את אמריקה ונהנה לבקר בה. יש לי המון חבר'ה שם וקהל נאמן ובכל פעם זה מרגש אותי מחדש לפגוש את כולם. כל שנתיים-שלוש אני משתדל להגיע למסע הופעות מחוף לחוף. בפעם האחרונה זה היה עם כל הקאסט של ההצגה 'סאלח שבתי', הפעם זה עם מופע הבידור 'עוד חבר אחד ואבדנו'”.

“זו קומדיה שכתב המחזאי הבריטי ריי קוני. קניתי את הזכויות למחזה וכתבתי את העיבוד העברי כשהדמויות הן ישראליות. הדמות המרכזית, שרול, מנסה לסייע לקשישה, שמנסים לשדוד אותה, ואז נפתחת תיבת פנדורה: מתגלה שהוא נשוי לשתי נשים המתגוררות בשתי דירות שונות. ששון, החבר הקרוב שלו, מנסה לעזור לו אבל מסבך את העסק יותר. זוהי קומדיית מצבים והקהל, ברוך השם, לא מפסיק לצחוק. זה מסב לי המון נחת. אני מאוד אוהב את הקאסט שכולל את נתן נתנזון, חיים זנאתי, שרון אלימלך, גלעד פרלמן, יוסי וידר וחני פרץ”.

"יש לנו הפעם לו"ז מאוד קצר וצפוף. אנחנו נוחתים ביום חמישי ומופיעים בניו-יורק במוצ"ש. ביום ראשון אנחנו במונטריאול ומשם נמשיך לטורונטו, מיאמי ולוס אנג'לס. ננסה לדחוס חמש הצגות בשבוע וחצי. אשאר אחר כך יומיים נוספים בניו-יורק. אשתי מגיעה יחד איתי ואלינו מצטרפת בת הזקונים, חן, שזה עתה השתחררה מצה"ל. אני רוצה לקחת אותה לראות את 'מלך האריות', כמו שעשיתי עם כל ילדי. זה מופע פנומנלי. חובה! אני רוצה שהיא תשב לידי, תתרגש ותראה איך אני בוכה כמו ילד".

רווח, 72, נולד במרוקו כבן בכור למשפחה מרובת ילדים. כשהיה בן שמונה עלתה משפחתו לישראל, שם שוכנו בני המשפחה במעברה. לאחר כמה שנים עברו להתגורר בשכונת מוסררה בירושלים, בשכנות לצ'רלי ביטון, מנהיג תנועת המחאה “הפנתרים השחורים”. רווח למד בישיבה התיכונית "כפר חסידים" והתגייס לצה"ל. כשהשתחרר פנה לתחום המשחק וסיים את לימודיו במחזור הראשון של בית הספר “בית צבי”. הוא השתתף בלמעלה משלושים סרטים, הצגות ומחזות זמר. יותר מכל הוא מזוהה עם דמותו של "חכם חנוכה" ודמויות סטריאוטיפיות אחרות אותן גילם בסרטים "צ'ארלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" שהפכו לקאלט. רווח נחשב לחלוץ ז'אנר סרטי הבורקס ומי שחתום על כמה פנינים מתוך לכסיקון הציטוטים הישראלי, כמו: “יא וראדי, איזו קציצה", “ימשיך כבודו!” וכמובן “חרמן, אחול בלוע!”.

"לא רבים יודעים אבל את דרכי על הבמות התחלתי בתור שחקן שייקספירי בתיאטרון רפרטוארי. שיחקתי ב'קאמרי' במשך 17 שנים. אני אמנם מזוהה עם הקומדיות שלי, שכל אחד במדינה יודע לדקלם, אבל עשיתי גם תפקידים דרמטיים ורציניים. בורכתי בכך שזכיתי להרבה אהבה מהקהל. אחד הדברים האהובים עלי מכל הוא לשמוע את הקהל צוחק. זה הרבה יותר שווה בעיני מכסף והכרה. באמת, זו החדווה שהכי ממלאת אותי. במקביל לסרטים שהפכו לשלאגרים, עשיתי גם כמה סרטים דרמטים שזכו בפרסים מהמבקרים. 'טיפת מזל', שזכה לאות כבוד בפסטיבל מונפלייה, והסרט 'בובה', שזכה בפרס המבקרים הבינלאומי. על המדף בסלון ניצבים שלושה פסלוני אוסקר ישראלי, פרסי 'אופיר' מטעם האקדמיה לקולנוע הישראלי. בורקס או לא בורקס, אני לא מתלונן".

לאילו תגובות אתה זוכה מאנשים ברחוב, “מי מתעסק, זה מיקו?”

"אני נפגש עם הקהל שמגיע להצגות באופן ישיר לפחות שלוש פעמים בשבוע והתגובות תמיד מאוד חמות. ברחוב הרבה פונים אליי במשפטים מתוך 'צ'ארלי'. אני מרגיש שאוהבים אותי כמו חבר, כמו אחד מהשכונה שהצליח ולא כמישהו מורם מעם”.

“ממש לפני כמה ימים סיימתי להצטלם לסרט חדש בשם 'מיתה טובה', מיתה ב-ת' משום שהסרט עוסק בהמתת חסד. אני מגלם פנסיונר המתגורר בדיור מוגן וממציא עבור חבר על ערש דווי מכשיר שבלחיצת כפתור עוזר לו להיגאל מייסוריו. הנושא אמנם עצוב, אבל הטיפול בו רגיש ומלא ברגעים משעשעים. חוץ מזה אני כותב סדרת דרמה בת 15 פרקים שתשודר ככל הנראה בערוץ 10. הפרטים עדיין לא סגורים לגמרי כך שאני לא יכול לפרט בשלב הזה”.

“היו לי כמה הזדמנויות לעבוד בארה"ב אבל התנאי על מנת להצליח שם היה להגר עם כל המשפחה, ומבחינתי זו לא הייתה אופציה. בתחילה ההורים שלי היו מבוגרים וסעדתי אותם ואחר כך הילדים כבר היו גדולים מדי וזה לא התאים. אני מודה לאלוהים שאני חי בארץ, משחק בשפה שלי, אוכל את האוכל שלי. לא הייתי מחליף את המקום המטורף הזה בשום מקום אחר בעולם, עם כל הדרעק וכל הטוב".

סבא מטורף

רווח, נשוי בשנית, אב לחמישה ילדים וסב ל-11 נכדים, מתגורר ברמת גן. "חמש דקות מכל הצירים הראשיים", כדבריו. שני בניו עובדים כצלמי טלוויזיה וקולנוע. בתו הצעירה השתחררה כאמור לפני שבועיים מצה"ל ושתי בנותיו הבוגרות חזרו בתשובה ועברו להתגורר בעיר החרדית בית"ר עילית.

איך קיבלת את תהליך החזרה בתשובה של בנותיך?

“כל אחת מהן מצאה אהבה גדולה והתחתנה. אני שמח שהן מאושרות בדרכן ושהן בחרו בדרך הזו ולא במסלול חיים אחר, אולי פחות טוב. זה לא אורח חיים שזר לי מאחר ואני יהודי שומר מצוות, אוכל כשר ובאופן כללי משתדל להיות יהודי טוב לפחות בתחום שבין אדם לחברו”.

איזה סבא אתה?

“אני סבא מטורף. אני מאוד קשור לנכדים שלי ולא יכול בלעדיהם, מאוד חרד להם ודואג. אני משתדל שהילדים והנכדים לא ידעו מחסור כמו זה שאני ידעתי בילדותי. הנכדים שלי לומדים בבית ספר מצוין, גם מתמטיקה וגם אנגלית, לא רק דברי תורה, והם מחוברים לכל הטכנולוגיה, לאינטרנט ולאייפון”.

הם צפו בסרטים שלך?

“אני לא הראיתי להם אבל מסתבר שהם מכירים את 'חגיגה בסנוקר' ואת 'צ'ארלי וחצי'. הייתי איתם בקברו של רבי מאיר בעל הנס, ובספר התיקון הכללי פתאום אני מגלה תמונה שלי מתוך חגיגה בסנוקר, התמונה בה אני עם המשקפיים העבים... סיטואציה מצחיקה. ישבתי שם ואמרתי לעצמי, 'ריבונו של עולם, מה אני עושה כאן ואיך הגיעה לפה התמונה הזו?' אחד הנכדים כנראה הביא את התמונה. הם ניחנו בחוש הומור והם גם ילדים מאוד מוזיקלים. כולם מנגנים על כלי נגינה".

זכרונות מרוקו

הסרט הדוקומנטרי "בן הארץ – ווילד אל בילאד", שהוקרן לאחרונה בפסטיבל הסרטים "קולנוע דרום" של מכללת ספיר ושודר בטלוויזיה הישראלית, מתלווה אל רווח בנסיעה למרוקו, שם נראה השחקן כמי שחש בנוח במולדתו הרחוקה. “בזמנו כתבתי תסריט על שני שחקנים, יהודי וערבי המשתפים פעולה ומעלים יחד במחזה בארץ זרה. במשך עשרים שנה הייתי בקשר עם שחקן מרוקאי והפכנו לחברים. לאחר שהוא הסכים לעבוד איתי על התסריט טסתי למרוקו והתחלנו בחזרות. כעבור כמה ימים הוא החליט לפרוש מהפרויקט כי הוא קיבל איומים ונכנע ללחצים".

“לצערי, כן. תביני, במרוקו אני לא יכול לעבור ברחוב בלי שמתנפלים עלי. אין אחד שם שלא צפה ב'טיפת מזל'. מלך מרוקו, אביו של המלך חסן הנוכחי, הזמין אותי בזמנו לארמון, שם את ידו על ראשי ואמר: 'אינתא ווילד אל בילאד'. זאת אומרת, הנך 'בן הארץ'. יש לי רגשות מאוד חמים למרוקו. החיים שלנו שם לצד הערבים היו טובים מאוד. אני אפילו זוכר שהיתה לי מינקת ערביה".

“באותם ימים מי ששפעה חלב הניקה כמקצוע. ינקתי עד גיל ארבע-חמש. אני גם זוכר שהיה לה ילד בגילי. חיפשתי אותה ללא הצלחה. השורשים שלי והתרבות שלי מרוקאים ואני גאה בזה. יש לי זכרונות ילדות נפלאים ממרוקו. זו ארץ עם תרבות עשירה ונפלאה. גדלתי בבית מאוד ציוני. אבי היה מורה, איש בית"ר. הוא ביקר שש פעמים בארץ לפני שעלינו לישראל. שמי האמצעי הוא נחום, על שם נחום סוקולוב, ואני נקרא זאב על שם ז'בוטינסקי. בבית דיברנו עברית כך שההשתלבות בארץ הייתה די חלקה ומהירה עבורי. אני זוכר שפיללנו ליום שבו נעלה לאדמת הקודש ותמיד בירכנו ב'לשנה הבאה בירושלים'".

בעניין הבחירות

כמי שגדל במעברה והשתלב בהצלחה בחברה הישראלית, אתה חושב שיש עדיין בישראל 2013 קיפוח עדתי?

"לצערי בתקופת בחירות יש כאלה שמשתמשים בשד העדתי והם חוטאים לאמת. יש בעיה אחרת, ישנם פערים חברתיים אבל הם לא על רקע עדתי”.

אתה חרותניק גאה. גם בבחירות הגורליות האלה אתה שלם עם הבחירה שלך?

"אני חרותניק מהיום שנולדתי. זה לא שאין לי ביקורת וטענות, אבל כשאני עם עצמי לבד בתא הבוחרים אני מצביע בלב שלם. יש לי הרבה הערות אבל זה כמו ויכוח עם בת הזוג שאתה אוהב כל השנים. לפעמים אנחנו לא לגמרי מסכימים, אז מה? אני אקום ואלך?"

"לא, לא, לא. אני אזרח נאמן ואיש ליכוד. היו פעמים שהצבעתי עבור מפלגה אחרת, למשל על מנת לחזק את ברק כי ראיתי בו שר ביטחון מצויין וחזק. אני חושב שהוא וביבי הם צמד מעולה יחד. קצין וחייל ששומרים אמונים זה לזה ועובדים יחד כבר שנים למען ביטחון המדינה. יחד הם נכס גדול".

“נחיה ונראה מה יהיה, אז מה אם הוא אמר שהוא פרש. אני מאוד מקווה שהוא ימשיך".

“הוא כמו יהלום, גדל כמוני במעברה ובנה את עצמו לבד, בכוחות עצמו. הלואי והוא ימונה להיות שר השיכון. אני מאמין שהוא יוריד את מחירי הדיור כמו המהפיכה שהנהיג בשוק התקשורת. זה יהיה פיתרון עבור כל הזוגות הצעירים במדינה. הרי במחיר של דירת חדר ברמת גן אפשר לקנות סוויטה מפוארת במנהטן!".

“בנט הוא חרותניק אמיתי בנשמה. הוא והליכוד יצטרכו למצוא את שביל הזהב כדרך ביניים משותפת".

“יש לי בעיה עם ש"ס. אני חושב שאם הם היו פועלים להקים עבור הדור הצעיר בתי ספר מקצועיים, על מנת שהתלמידים ילמדו בנוסף למתמטיקה ואנגלית גם מקצוע שישרת אותם בחייהם האזרחיים, אז אולי זו הייתה אופציה. האידיאל עבורי זה לעבוד ביום ובערב ללמוד תורה. אני גם בוגר ישיבה. הרי הרמב"ם אמר: 'אם אין קמח אין תורה'. אוי לאדם שרק לומד תורה. הלואי וש"ס היו מתקדמים יותר. הנכדה הגדולה שלי עשתה שירות לאומי ואני מאמין שהנכד הבוגר יתגייס לצבא".

“אני מאוד מעריך אותו על כך. הוא מרוקאי שלמד את התורה על בוריה. הוא איש פתוח וליברלי. אני מעריץ את אנשי הכיפות הסרוגות. הם מלח הארץ".

“אני מכיר את יאיר היטב, הערצתי את אבא שלו. הוא פרח של בן אדם בין כל המועמדים האחרים שמבטיחים הבטחות. אני מאחל לו הצלחה גדולה בבחירות. לא יאמן, 32 מפלגות! זה מזכיר לי את הסיפור על שני היהודים שמטיילים ברחוב ומתווכחים על שלוש דעות שונות. צריך שתהיינה שתי מפלגות גדולות וחזקות".

“אני מעדיף לא להתייחס".

“בחיים לא. אני משמש כחבר בוועדת התרבות של מועצת רמת גן משום שפנו אלי. זהו תפקיד לא פוליטי ויש לי מה לתרום במסגרתו. בכנסת אני לא אהיה חבר לעולם. אני לא בנוי לזה. אם אני רוצה לקדם משהו אני עושה את זה לבד, לא צריך מפלגה בשביל זה. אני אוהב לשמח אנשים וזה הייעוד שלי".